הלן אלסי אוסטין
הלן אלסי אוסטין (באנגלית: Helen Elsie Austin; 10 במאי 1908 – 26 באוקטובר 2004) הייתה עורכת דין והאישה האפרו-אמריקנית הראשונה שקיבלה תואר במשפטים מאוניברסיטת סינסינטי. הייתה בין ראשוני אפרו-אמריקאים שעסקו בעריכת דין, הייתה עוזרת ליועץ המשפטי של מדינת אוהיו, קצינת שירות חוץ של ארצות הברית וחברה באספת הרוחניות הלאומיות של הבהאים בארצות הברית ובצפון מערב אפריקה. במהלך חייה הלן אלסי אוסטין קידמה זכויותיהם של אפרו-אמריקאים ונשים, הייתה חברה במועצה הלאומית לנשים אפרו-אמריקאיות ובארגונים נוספים.
 | |
| לידה |
10 במאי 1908 אלבמה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוקטובר 2004 (בגיל 96) |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
הדת הבהאית |
  | |
ראשית חייה עריכה
הלן אלסי אוסטין נולדה ב-10 במאי בשנת 1908 בטסקיגי, אלבמה. אמה מארי לואיז אוסטין לימדה כלכלת בית במכון בטסקיגי.[1] אביה ג'ורג ג. אוסטין שימש כקצין הביטחון באותו המוסד. אוסטין מתארת את ילדותה כתקופה אשר עיצבו את רצונה לתיקון עוולות. אוסטין קיבלה את ההשראה הראשונית שלה לעמוד על עקרונותיה מהדוגמה ומתורתם של אבותיה האמיצים כמו סבתא רבתא שלה, שסירבה לחיות תחת הטרור הגזעני שביצע נגדה הקו קלוקס קלאן במדינת ביתה באלבמה.
"לילה אחד כאשר סבתא-רבא שלי לואיזה הייתה לבד בלילה עם ילדיה, הגיעו חברים בקו קלוקס קלאן, שברו את הדלת, כיוונו אקדחים ורצו לדעת היכן בעלה באיומים ובקללות. היא מנגד הסתכלה להם בעניים ואמרה: עדיף שתהרגו אותי כבר כי אני אף פעם לא אגלה היכן הוא. לאחר מספר קללות ויריות הם החליטו לבסוף שלא להרוג אותה."
אוסטין גדלה במשפחה אשר שמה דגש רב על חינוך והבנת ההיסטוריה המשפחתית. אביה ואמה הבינו כי ההשכלה היא כלי לעצמאות כלכלית והבנת זכויותיהן. בארצות הברית בשנים 1900–1920 הייתה הגירה פנימית מן הדרום לצפון. רבים מן המהגרים היו אפרו-אמריקאים אשר היגרו כדי למצוא פרנסה טובה, חינוך ובעיקר הזדמנויות. משפחתה של אוסטין החלה את המעבר מדרום לצפון עד שהתיישבו ב-1920 בסינסינטי, אוהיו. אמה לימדה אמה בבית הספר סטואו ואביה עבד בעסקי הביטוח.
אוסטין קיבלה את רוב ההשכלה שלה בבתי הספר הציבוריים של סינסינטי. לאחר שסיימה את בית הספר התיכון בשנת 1924, היא התקבלה בשנת 1928 ללימודים באוניברסיטת סינסינטי לכיתת הבוגרים (תואר מוסמך) המעורב הראשון. הנוכחות של אפרו-אמריקאים באוניברסיטה הייתה מוגבלת וכמעט בלתי קיימת. זו הייתה תקופה שבה עדיין היה איסורים על כניסה של אפרו-אמריקאים לשטחים ציבורים, בימיה הסטודנטיאליים של אוסטין היא חוותה הגבלות בגישה לבריכה, מעונות וכו'. אוסטין החלה את לימודיה יחד עם שבעה מחבריה האפרו-אמריקאים הראשונים אשר היו חלק מכיתת הבוגרים באוניברסיטה. בזיכרונותיה אוסטין מספרת כי בשל נוכחות דלה של סטודנטים אפרו-אמריקאים, הם הובאו למשרדו של המנהלת והזהירו אותם שלא להיות בולטים, להצר את אופקים במרוץ הסטודנטיאלי, ולא לכוון גבוהה:
"היינו צעירים, נרגשים מלאי תקווה ושאיפות מקבלת השכלה גבוהה. הנאום גרם לנו לטראומה. לאחר השיחה ישבנו כולנו והחלטנו לקחת את כל מה שלאוניברסיטה יש להציע, לסיים את האוניברסיטה ואף להצטיין.... בתחילת השנה הבאה, הגיעה אותה מנהלת והתנצלה על הערותיה"
אוסטין קיבלה את התואר במשפטים בשנת 1930,[4] עם סיום לימודיה הפכה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה המסיימת את בית הספר למשפטים באוניברסיטת סינסינטי (UC), במהלך לימודיה הייתה חברה באחוות דלתא-סיגמא-תטא והייתה לנשיאה ה-8 של האחווה (1939-1944).[5] בהיותה נשיאה של האחווה היא הובילה יוזמות לאומית שקידמה תוכניות מקצועיות אשר אפשרו לנשים אפרו-אמריקאיות לקבל הכשרה מקצועית על מנת להשתלב בשוק העבודה. אוסטין פעלה רבות על מנת לקדם את זכויותיהן של נשים להשכלה, העצמה כלכלית ומודעות פוליטית.[6] אוסטין לא רק פעלה במישור החברתי במהלך לימודה אף הספיקה לעבוד עם צוות במגזינים אשר סוקרים את העולם המשפטים; ,Rocky Mountain Law Review, Cincinnati Law Review.[7]
לאחר סיום לימודי המשפטים עריכה
לאחר קבלת התואר במשפטים, אוסטין מונתה כעוזרת ליועץ המשפטי לממשלה של אוהיו (1937–1938). היא הייתה האפריקנית-אמריקאית הראשונה, המשמשת כעוזרת ליועץ המשפטי לממשלה בכל המדינה, המשיכה עוזרת ייעוץ משפטית למחוז קולומביה בשנת 1939.[8]
אוסטין עבדה מאוחר יותר במחלקות משפטיות של כמה סוכנויות ממשלתיות פדרליות במשך השנים, התפקיד המשמעותי בשירות המדיני היה כקצינת שירות חוץ של ארצות הברית בשנים 1960–1970, באותן שנים שימשה כנספחת תרבות עם סוכנות הידיעות האמריקאית בלגוס, ניגריה, ניירובי וקניה. במהלך שהותה באפריקה היא סייעה להקים ולהפעיל כמה תכוניות חינוכיות ותרבותיות באפריקה.[9]
אוסטין השתמשה בקשרים הפוליטיים שלה כדי להבטיח עמדות לנשים אשר עבדו כעורכות- דין במעמד של שכירות כעורכי דין ממשלתיים במשרדי המדינה עורכי דין כלליים, יועצי תאגידים ועורכי דין מחוזיים. מאחר שללא קשרים כאלה, הייתה הגבלה או היו סיכויים מוגבלים בפרקטיקה הפרטית. לרוב, עורכת דין היו סגורות מחוץ לחברות גדולות בתאגידים וקיבלו הזדמנויות מועטות בחברות הקטנות יותר שישכרו אותן.[10]
אוסטין הייתה מעורבת בכמה פעולות אזרחיות וקהילתיות אחרות. היא התמנתה לחבר הנאמנים של אוניברסיטת וילברפורס, אוהיו, בשנת 1934.[11] אוסטין הייתה חברה פעילה באגודה הלאומית לקידום אפרו-אמריקאים (NAACP) בקולומבוס, אוהיו. במרוצות השנים הפכה לדמות מובילה בדת הבהאית ופעלה בקידום והפצתה בצפון ובמערב אפריקה והפכה לחלק אינטגרלי בדת הבהאית בארצות הברית, בעקבות פועלה לפתיחת תוכניות לקידום לנשים במספר מדינות באפריקה כחלק מסוכנות המידע של ארצות הברית (USIA), ממאמצים אלו האוסטין זכתה לתשבחות רבות מארגון הפדרלי. בעקבות פועלה הרב בעזרה לאנושות אוסטין קיבלה תואר דוקטור לכבוד ברוח מאוניברסיטת סינסינטי. בשנת 2000 האוניברסיטה הקימה מלגה הנושאת את שמה של אוסטין.
פעילותו במסגרת הדת הבהאי עריכה
כניסתה אל הדת עריכה
דיווחים ראשונים להימצאות של חברים בקהילה הבהאית באזור סינסינטי משנת 1910, בעיקר מפגשים ציבורים חודשים של חברי הקהילה בסינסינטי.
"הייתי צעירה, כועסת, ועוינת . ניגשתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני הולכת להיות אגנוסטית או אתאיסטית: כי 'אני פשוט לא מאמין יותר בדתות האלה שכולן נפרדות, כולן נלחמות זו בזו, שכולן אוכפות דעות קדומות נגד קבוצה כלשהי, ובכל זאת הן תגיד שאלוהים הוא אבי כל האנושות.' אבי הקשיב לי ואז אמר 'טוב לפני שאתה עושה את זה, למה שלא תלכי לדבר עם האנשים האלה בסינסינטי המדברים על האמונה הבהאית. הוא לא היה בהאי, אך אמר שיש להם כמה השקפות מעניינות."
מרגע השיחה שניהלה עם אביה, אוסטין החלה להתעניין בדת והחלה לשאת את הספרות הדתית במשך כשנתיים בה היא בחנה ונכחה פגישות של הבהאים. עיקר הדברים אשר משכו את תשומת ליבה היו מגוון הפעילויות היחס בין חברי הקהילה הבהאית. במהלך התקופה זו אוסטין מתארת את המפגש עם חברי הקהילה כרגע בו היא איבדה את המרירות אשר הייתה בקרבה. שבהן שמעה את עו"ד לואי גרגורי אפרו-אמריקאי בולט בדת הבהאית בארצות הברית אשר השאיר רושם על אוסטין כאשר החלה ללמוד על הדת בכיתתו גם דורותיי בייקר בלימה, אשר פתחה את דלתה בפני מאמינים של הדת ללא הבחנה, בעיקר בתקופה בה הפרדה הייתה קיימת. אוסטין הצטרפה לדת בשנת 1934 בגיל 26. טרם הצטרפותה היא נשאה את הספרים בחנה ושאלה בכל צעד עד להצטרפותה, שנה לאחר הצטרפותה אוסטין החלה להעביר שיעורים באמונה הבהאית החל משנת 1935 .
הפצת הדת הבהאית עריכה
אוסטין קיבלה השראה ממילותיו של 'עבדול-בהא', בעקבות מילותיו אוסטין בילתה עשור באפריקה כקצינת שירות חוץ בסוכנות המידע האמריקאית. באותה תקופה היא בנוסף לעבודה על תוכניות תרבות וחינוך, היא יצרה את תוכנית לראשונה המקדמת נשים ואת תורתו הדת הבהאית של הסוכנות באפריקה.
אוסטין כיהנה כחברה באספות הרוחניות הלאומיות של הבהאים של ארצות הברית (1946-53) וצפון ומערב אפריקה (1953–1958), בעקבות עבודתה באפריקה הפכה לחלק אינטגרלי מאזור זה וכאשר הוקם מטה המנהלי שהוקם בתוניס, הטריטוריה החדשה כללה מספר מדינות ואזורים תחום השיפוט שלה כלל: תוניס, אלג'יר, מרוקו, ריו דה אורו, סהרה הספרדית, מערב אפריקה הצרפתית, גמביה, גינאה הפורטוגזית, סיירה לאון, ליבריה, חוף הזהב ועוד רבים אחרים, מכל אזורים אלו הגיעו אנשי הדת לאספה האזורית ובשנת 1956 כאשר הגיעה זמן האספה הלאומית של מערב אפריקה ומרכז אפריקה נעשו בחירות לחברי האספה בהם גם אוסטין נבחרה.[13]
אוסטין הייתה חברה באסיפות רוחניות מקומיות בחמש מדינות - ארצות הברית, מרוקו, ניגריה, קניה והבהמה. היא זכתה בתואר אבירות Knights of Bahá'u'lláh עבור הצגת האמונה הבהאית במרוקו.
מותה ומורשתה עריכה
אוסטין מסרה את חייה לתיקון עוולות החלו כבר בגיל צעיר, אוסטין אשר התחנכה בבית הספר שבו היא הייתה אחד משני ילדים אפרו-אמריקנים בלבד בכיתתה בסינסינטי, הצביעה על שגיאות בספר הלימוד שהכחיש את תפקידם של אפריקאים בהיסטוריה העולמית. בעודה שומעת את המורה מלמדת את הנרטיב הזה בכיתה היא סיפרה לכיתתה על התרומות הרבות שאפרו-אמריקאים בהפקת יצירות יופי נהדרות מברונזה, זהב ושנהב.
"הייתה שתיקה חשמלית"
אמרה שנים רבות אחר כך. היא נזכרה כי אז לאחר הערותיה המורה שלה הסכימה עמה ותיארה בפני הכיתה את התרומות שהעניקו אפרו-אמריקאים לעולם. אוסטין פרשה משירות החוץ בשנת 1970 והתיישבה בסילבר-ספרינג. היא עבדה כיועצת ביחסי אנוש ומשפטים. בשנת 1982, כיועצת בקרן פלפס-סטוקס.[14]
השירות אשר ניתן לאנושות על ידי ד"ר אוסטין היה כה נבדל, כי לאחר מותה של אי ספיקת לב ב־26 באוקטובר 2004, בית הצדק האוניברסלי ייעץ לאספה הרוחנית הלאומית של הבהאים בארצות הברית לקיים כינוסי זיכרון ברחבי המדינה הקהילה הבהאית בארצות הברית ובבית העדות הבהאי בווילמט, אילינוי. התכנסות נוספת כזו התקיימה בבית העדות הבהאי באוגנדה.[15]
מורשת ספרותית עריכה
במהלך חייה אוסטין עסקה בחינוך ולימוד הדת הבהאית. העובדה כי אוסטין בערוב ימיה עבדה כמרצה באוניברסיטה העבירה את הרעיונות והאידאולוגיה ודרך מחשבתה הייחודית. הרצאותיה הפכו למאמרים קצרים אשר משמשים בלימודים של הדת הבהאית.
- Austin, H. E. (1997). Faith, Protest, and Progress
הערות שוליים עריכה
- ^ Neely, R. (Ed.). (1937). Women of Ohio: A Record of Their Achievements in the History of the State. SJ Clarke Publishing Company. p-119
- ^ Baha'is of the United States: Dr. Elsie Austin Part 2
- ^ Baha'is of the United States: Dr. Elsie Austin Part 3
- ^ "First African American Lawyers" Just the Beginning Foundation
- ^ www.deltasigmatheta.org
- ^ Giddings, P. (1988). In search of sisterhood: Delta Sigma Theta and the challenge of the Black sorority movement. New York, NY: Morrow.
- ^ Giddings, P. (1988). In search of sisterhood: Delta Sigma Theta and the challenge of the Black sorority movement. New York, NY: Morrow.
- ^ “H. Elsie Austin” ohiohistorycentral.org
- ^ "Selected Profiles of American Bahá’í Women" bahai.us
- ^ Mack, K. W. (2001). A social history of everyday practice: Sadie TM Alexander and the incorporation of black women into the American legal profession, 1925-1960. Cornell L. Rev., 87, 1405
- ^ "Miss Austin named on College Board": Baha'i Helen Elsie Austin board to be confirmed; The Cincinnati Enquirer; Cincinnati, Ohio 22 Nov 1934, Thu • Page 2
- ^ Baha'is of the United States: Dr. Elsie Austin Part3
- ^ Van den Hoonaard, “A Survey of the Baha’i Faith in Africa,” p. 19.
- ^ 1 “Selected Profiles of American Bahá’í Women”bahai.us.
- ^ 1 “Selected Profiles of American Bahá’í Women”bahai.us.