המלך צ'ארלס השלישי (סרט)

המלך צ'ארלס השלישי (King Charles III) הוא סרט טלוויזיה בריטי מאת מייק ברטלט ששודר ברשת BBC Two של תאגיד השידור הבריטי ב-2017. העלילה, הכתובה בחרוז שחור ויונקת מהמסורת השייקספירית, עוסקת בקורות מלכותו העתידית של צ'ארלס השלישי (שבאותה עת היה נסיך ווילס ויורש העצר). הסרט מבוסס על מחזה באותו שם. את הסרט ביים רופרט גולד וכיכב בו בתפקיד צ’ארלס השחקן טים פירוט-סמית', שהלך לעולמו חודש לפני שידור הסרט.

המלך צ'ארלס השלישי
King Charles III
מבוסס על המלך צ'ארלס השלישי (מחזה) עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי רופרט גולד עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט מייק ברטלט
שחקנים ראשיים טים פיגוט-סמית (צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת)
Katie Brayben (דיאנה, נסיכת ויילס)
שרלוט ריילי (קתרין, דוכסית קיימברידג')
Margot Leicester (קמילה, מלכת הממלכה המאוחדת)
Richard Goulding (הנסיך הארי, דוכס סאסקס)
אוליבר כריס (הנסיך ויליאם, דוכס קיימברידג')
רופרט ונסיטרט
טים מקמולן
ג'ון שרפנל
אדם ג'יימס
Priyanga Burford
איאן רדפורד
מקס בנט
Nyasha Hatendi עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ג'וזלין פוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בריטניה בריטניהבריטניה
חברה מפיצה BBC עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 במאי 2017
משך הקרנה 88 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט שודר בבריטניה ובארצות הברית במאי 2017 והיה מועמד לשתי קטגוריות בפרסי האקדמיה הבריטית לטלוויזיה 2018: דרמת יחיד הטובה ביותר והשחקן הטוב ביותר לפיגוט-סמית'.

בשידור הבכורה ב-10 במאי 2017, צפו 1.8 מיליון בני אדם לפי אומדני המדרוג.[1] השידור בטלוויזיה עורר מחאה על הצגה פוגענית של בית המלוכה, בייחוד על כך שנאמר שהנסיך הארי הוא למעשה בנו של ג'יימס יואיט, מאהבה של הנסיכה דיאנה.

עלילה עריכה

צ'ארלס ומשפחתו מתאספים בעקבות הלווייתה של המלכה המנוחה אליזבת השנייה. צ'ארלס, כמלך החדש, מקיים אז את הפגישה השבועית הראשונה שלו עם ראש הממשלה טריסטן אוונס. הם דנים בהצעת חוק חדשה להסדרה סטטוטורית של העיתונות, שעברה את בית הנבחרים ואת בית הלורדים ומחכה רק להסכמתו של צ'ארלס כדי להפוך לחוק. צ'ארלס מודאג מכך שהחוק מגביל את חופש העיתונות יותר מדי, ויאפשר לממשלה לצנזר את החדשות ולמנוע חשיפה לגיטימית של שימוש לרעה בכוח. הוא מבקש מראש הממשלה שינויים בהצעת החוק, אך ראש הממשלה מסרב. בזמן ששני הגברים מתקוטטים, גברת סטיבנס, מנהיגת האופוזיציה, מגיעה לפגישה שבועית עם צ'ארלס, חידוש שהמלך החדש הציג. סטיבנס מביעה את הספקות שלה לגבי הצעת החוק, ולמרות שהיא מזכירה למלך את רמת הכוח שלו, היא לא רואה ברירה אלא שצ'ארלס יחתום.

במקביל, הנסיך הארי החל במערכת יחסים עם ג'סיקה (ג'ס) אדוארדס, רפובליקנית ממעמד הפועלים שגרמה לו לשקול מחדש את רצונו להישאר חבר במשפחת המלוכה. מאוחר יותר ג'ס פונה ליועץ העיתונות המלכותי ג'יימס רייס בנוגע לחבר לשעבר שלה, שמאיים להדליף תמונות מביכות שלה, שהיא חוששת שיפגעו במוניטין שלה וגם במוניטין של הנסיך. גם צ'ארלס וגם הנסיך ויליאם ראו את רוחה של הנסיכה דיאנה, והבטיחו כל אחד שהוא יהפוך ל"המלך הגדול מכולם". אחת הפעולות הראשונות של צ'ארלס היא לסרב לתת הסכמה מלכותית להצעת החוק להסדרת העיתונות. ראש הממשלה מקיים פגישת משבר עם מנהיגת האופוזיציה ואז הולך לבדו לנסות לשכנע את צ'ארלס לחתום, אך צ'ארלס ממשיך לסרב. לאחר מכן אוונס מאיים להעביר חוק חדש שיעקוף את ההסכמה המלכותית ואז להעביר את חוק העיתונות. עם זאת, ממש לפני ההצבעה, צ'ארלס נכנס ללשכה ומנצל את סמכותו המלכותית כדי לפזר את הפרלמנט, ומונע מראש הממשלה להוציא את כל אחת מהתוכניות לפועל. פעולותיו של צ'ארלס נתמכות בעל כורחו על ידי דאגלס רו, יושב ראש בית הנבחרים, אשר מסרב לאחר מכן לאפשר לפרלמנט להתכנס מחדש.

הפגנות פורצות ברחבי המדינה, כאשר האלימות ביותר מתרחשות בלונדון. בתגובה, צ'ארלס מגביר את משמר הצבא בארמון בקינגהאם, מהלך שרק מגביר עוד יותר את המתח בינו לבין הממשלה הבריטית. לאחר מכן הוא מציע הגנה מלכותית לג'ס, שהתקשורת הפכה למרכז שערוריית מין לאחר שהחבר לשעבר שלה הדליף את התמונות ל"סאן". הוא גם מסכים לרצונו של הארי להפוך לפשוט עם, כדי שיוכל לחיות חיים מספקים יותר עם ג'ס. ראש הממשלה, המודאג יותר ויותר מתגובת הנגד כתוצאה ממעשיו של המלך, נפגש עם ויליאם, נסיך ויילס וקתרין, נסיכת ויילס כדי לדון בעניין. קתרין, שלא רוצה לאבד את ההזדמנות לשלוט לצד ויליאם בעתיד, מציעה פתרון: ויליאם ישמש כמתווך בין הפרלמנט לאביו. ויליאם מצטרף לאביו במסיבת עיתונאים, שבה הוא מכריז על התוכנית ללא ידיעתו או הסכמתו של המלך. כשהוא רואה בכך בגידה, צ'ארלס מגיב בכעס גם לבנו וגם ליועץ העיתונות ג'יימס רייס. במהלך פגישה מתוחה עם ויליאם, ויליאם נוזף בכעס באביו על יצירת אי סדר, כמו גם מייסר אותו על התעללותו בדיאנה במהלך חייה ומבקש ממנו להתפטר כדי לעזור להשיב את הסדר על כנו. בעוד קתרין והארי ממתינים בחדר אחר בארמון בקינגהאם, השלושה מציבים אולטימטום למלך, ומאיימים להסיר את עצמם (ואת ילדיהם) מחייו אלא אם כן יפרוש מתפקידו. כשהוא לא מוכן להתמודד עם שארית חייו לבדו, צ'ארלס מוותר באי רצון לטובת ויליאם, שמתכנן לחתום על חוק העיתונות ולהחזיר את הסטטוס קוו בין המלוכה לפרלמנט, בנוסף לדיכוי התסיסה הציבורית. לפני ההכתרה המשותפת במנזר וסטמינסטר, הארי נפגש עם ג'ס ומודיע לה בעל כורחו שהם לא יכולים עוד להיות ביחד, מכיוון שתוכניותיהם הקודמות היו מערערות את הסטטוס קוו עם המלך החדש ואת מעמדו בציבור. הסרט מסתיים בהכתרתם של ויליאם וקייט למלך ולמלכה הרעיה, כשצ'ארלס מניח בכעס את הכתר על ראשו של בנו במקום הארכיבישוף מקנטרברי לפני שיצא כשהקהל מכריז "האל, נצור את המלך".

שחקנים ודמויות עריכה

המשפחה המלכותית עריכה

מדינאים ואישי ציבור עריכה

אחרים עריכה

ביקורת עריכה

הקרנת הסרט בגוף השידור הלאומי הבריטי הייתה שנויה במחלוקת. ה-Mail on Sunday פרסם טענות של רוזה מונקטון, חברה קרובה של דיאנה, הנסיכה מוויילס, לפיהן ה-BBC משדר שמועות חסרות אחריות בנוגע לאבהותו של הנסיך הארי. עם זאת, קייט מאלטבי, שכתבה ב"פייננשל טיימס", הגנה על הסרט. חבר הפרלמנט, אנדרו ברידג'ן, אמר ל-The Mail on Sunday שזה "מצער שה-BBC יבקש לקדם את פיילוט הפנטזיה הזה, שלהרבה משלמי דמי רישיונות שידור יראו שהיא לא נעימה ושאני מאמין שהיא מבזה ומערערת את משפחת המלוכה שלנו." באופן דומה. שר ההגנה לשעבר, סר ג'רלד הווארת', אמר ל"דיילי טלגרף": "זה חסר רגישות במיוחד עבור ארגון שכל כך אכול בפוליטיקלי קורקט. זה פינוק טהור של ה-BBC להריץ מחזה שמציג את פטירתו של הריבון ומייחס לו חבר פופולרי במשפחת המלוכה [הנסיכה קתרין] מניעים בסיסיים."

ג'ון וויטינגדייל, שר התרבות לשעבר, הגן בפומבי על הסרט, וכתב ב"דיילי טלגרף": "אם ה-BBC הזמין הפקה של מחזה הגון, איך אפשר להתנגד לכך? דרמה באיכות גבוהה היא בלב שיאות השידור הציבורי...כמה מהקולגות שלי נהיו היסטריים בגלל דברים כאלה. אני לא חושב שהמלכה נעלבה ולו במעט."

בביקורת של ה"דיילי טלגרף", ג'ספר ריס העניק חמישה כוכבים, וכינה את הסרט "הנאה טלוויזיונית טהורה", והוסיף כי, "בהופעה מתנשאת, פיגוט-סמית', שנפטר בחודש שעבר, הציע ייסורי מצפון בלתי נסבלים". ריס סיכם באומרו, "האוזן הגמישה לעילא של בארטלט סיננה את הסיפור דרך פסוקים ריקים ניתנים לעיכול המשלבים בין דיבור גבוה ושיחת רחוב. אולי הדרמה המלכותית הזו, שאי אפשר לפספס, תשלח קהלים חדשים בחזרה למקור למפגשים משמעותיים עם ליר, ליידי M, ברוטוס, הנסיך האל ואחרים."

ב"גרדיאן", מארק לוסון החל את סקירתו בכך שציין כי, "כמה סיקורים עיתונאים לקראת הקרנת ה-BBC2 של המלך צ'ארלס השלישי - דרמה המדמיינת שלטון קצר וקטסטרופלי עבור נסיך וויילס הנוכחי - עשה את הרושם ש... מנכ"ל ה-BBC, צריך להיעצר במצודת לונדון בהמתנה להוצאה להורג בגין בגידה", אך קבע במקום זאת כי "נראה שהזימון שהוא יקבל הוא לטקס פרסי הטלוויזיה של BAFTA בשנה הבאה, שם ה-BBC בוודאי יזכה לכבוד אחת מהפקות הדרמה הנועזות ביותר שלה". לוסון מצא ש"ההופעה של פיגוט-סמית' והתסריט של ברטלט נמנעים מכל זכר לקטנוניות, למזג ולפינוק העצמי שמיוחסים לצ'ארלס על ידי ביוגרפים... 'מה אני?', שואל צ'ארלס, שורה שפיגוט-סמית', עם אנחה מיוסרת, קורעת לב קיומית כמו "להיות או לא להיות" של המלט". לוסון סיים את סקירתו בכך שהודה ש"המלך צ'ארלס השלישי, בטלוויזיה, הוא שני דברים שונים: זעם עבור אלה שמאמינים שתמיד יש לכבד את המלוכה, במיוחד על ידי ה-BBC, אבל גם דרמה עם איכות המשחק הגבוהה ביותר, כתיבה וצילומים. באופן מוזר, גרסאות אלה מתקיימות לפעמים במקביל: עיתון שהעמוד הראשון שלו התרעם נגד ה-BBC בגלל החקירה בדנ"א של הנסיך הארי העניק למחזה תצוגה מקדימה של חמישה כוכבים במדריכי הטלוויזיה באותו יום".

לאחר הקרנת הבכורה, ה"דיילי אקספרס", הניו יורק טיימס והטלגרף בלפסט משכו את תשומת הלב למספר תגובות אוהדות של צופים, כולל דרישות לפיגוט-סמית' לקבל פרס BAFTA לאחר מותו.

שידור ה-BBC משך קהל של 1.8 מיליון צופים בשידור הבכורה, לפני שהוא התווסף לשירות הסטרימינג של ה-BBC.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה