המצעד על רומא
המצעד על רומא הוא הכינוי שניתן לסדרת אירועים שהובילו לעלייתו של בניטו מוסוליני לשלטון באיטליה בין ה-22 באוקטובר ל-29 באוקטובר 1922. התעמולה הפאשיסטית ניסתה להציג את האירועים כתפיסת השלטון בכוח, אך למעשה הוענקה משרת ראש הממשלה למוסוליני על ידי מלך איטליה, ויטוריו אמנואלה השלישי באופן חוקתי, עוד בטרם עלו הצועדים על רומא.
רקע היסטורי
עריכהב-1919 הקים בניטו מוסוליני את הארגון הפשיסטי האיטלקי (Fasci Italiani di Combattimento), על רקע משבר כלכלי וחברתי קשה, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, בה נחלה איטליה תבוסות בשדה הקרב, על אף שלחמה לצד מעצמות ההסכמה שניצחו במלחמה. בבחירות בשנת 1919 נחל מוסוליני אכזבה, אך בבחירות בשנת 1921 נבחר לפרלמנט. במקביל למפלגה הוקם ארגון "החולצות השחורות", מיליציה של בריונים, ותיקי המלחמה ואחרים, ששימשו ככוח להרתעתם הפיזית של המתנגדים למפלגה. בכוח זה נעשה שימוש מגוון. כך למשל, הוא ניתן להשכרה לתעשיינים שביקשו לשבור שביתות במפעליהם, כגון, שבירת השביתה הכללית במפעלי אלפא רומיאו באוגוסט 1920. כן שימש הכוח בידי המדינה לפגוע בארגוני שמאל, במיוחד בעמק הפו. רבים חששו באותה התקופה, שכונתה "biennio rosso" - השנתיים האדומות, מפני נפילתה של איטליה לידי הקומוניזם.
בבחירות ב-1921 התמודדו הפשיסטים במסגרת מפלגתו של ג'ובאני ג'וליטי "האיחוד הלאומי", וזכו ל-36 מושבים. לאחר הבחירות פרש מוסוליני מרשימתו של ג'וליטי וניסה להגיע להבנה עם המפלגה הסוציאליסטית. דבר זה לא היה לרוחם של הקיצונים מבין אנשי החולצות השחורות, שכונו "squadristi", ומנהיגיהם שכונו "ראס". ביולי 1921 ניסה ג'וליטי לפרק את שורות הסקואדריסטי, אך ללא הצלחה. מוסוליני, מצידו, חזר בו מנסיונותיו להגיע להסכמה עם הסוציאליסטים, וייסד את "המפלגה הפשיסטית הלאומית", שהייתה עצמאית מכל גורם אחר. ביולי 1922 מנתה המפלגה כ-700,000 חברים. מוסוליני היה נחוש לקבל את השלטון לידיו. כאשר שמע כי ראש הממשלה החלש לואיג'י פאקטה (Facta) ביקש מהמשורר גבריאלה ד'אנונציו לארגן הפגנת המונים ב-4 בנובמבר 1922 על מנת לחגוג את ניצחונה של איטליה במלחמה, החליט לפעול, על מנת למנוע נפילת השלטון בידי מתחריו.
המצעד
עריכה"הרביעייה" (quadriumvirs) שהנהיגה את המפלגה הפאשיסטית, אמיליו דה בונו, איטלו באלבו, מיקלה ביאנקי (Bianchi) וצ'זארה מריה דה וקי (de Vecchi), ארגנה מצעד ענק לרומא, בעוד שהדוצ'ה, מוסוליני, נותר מאחור. ב-24 באוקטובר 1922 מוסוליני נאם בפני המון בן כ-60,000 אנשים בנאפולי והכריז: "אנו רוצים להפוך למדינה". לאחר מכן נסע למילאנו בעוד שאנשי החולצות השחורות תפסו נקודות אסטרטגיות ברחבי המדינה. ב-24 באוקטובר הזהיר ראש הממשלה לשעבר, אנטוניו סלאנדרה, את ראש הממשלה לואיג'י פאקטה כי מוסוליני דורש את התפטרותו וכי הוא מתכונן לעלות על רומא בראש אנשיו. פאקטה לא האמין לסלאנדרה, וחשב שמוסוליני יסכים, בסופו של דבר, להצטרף לממשלה בשקט בתפקיד בכיר. על מנת להיערך כנגד אנשי החולצות השחורות שנאספו מחוץ לרומא הורה פאקטה על מצב חירום צבאי. משהביא את הצו לחתימתו של המלך ויטוריו אמנואלה השלישי סירב הלה לחתום, וב-28 באוקטובר הורה המלך על מינויו של מוסוליני לראש ממשלת איטליה, וזאת בתמיכת הצבא, בעלי העסקים, אנשי הימין והליברלים. על אף שהצועדים מנו 30,000 איש, ונראה היה כי הצבא יצליח לדכאם, חשש המלך ממלחמת אזרחים במיוחד לאור שליטת הסקואדריסטי בעמק הפו. מוסוליני התבקש להרכיב את הממשלה ב-29 באוקטובר 1922, בעוד ש-25,000 מאנשיו צועדים ברחובות רומא. את המינוי קיבל מוסוליני באופן חוקתי. המצעד לא היווה תפיסת השלטון בכוח, אלא הפגנת עוצמה שבאה לאחר הניצחון הפוליטי.
הניצחון הפוליטי הושג, אמנם, אל מול הפגנת עוצמה ונחישות פאשיסטית וחולשת הממשלה, מתוך הנחה של גורמים במערכת הפוליטית כי יצליחו לשלוט במוסוליני לאחר שזה יעלה לשלטון. תקוות אלו נכשלו, ומשעלה מוסוליני לשלטון, הקים תוך שנים ספורות דיקטטורה פאשיסטית, וביטל את המשטר הפרלמנטרי. משטרו החזיק מעמד 21 שנים, עד שהודח על ידי המועצה הפשיסטית העליונה באירוע שסימן את נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה.
קישורים חיצוניים
עריכה- המצעד על רומא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)