פתיחת התפריט הראשי

הסימפוניה השישית (הבוקר) של היידן

סימפונית "הבוקר" ברה מז'ור (הובוקן 6\I) היא מן הסימפוניות המוקדמות שכתב יוזף היידן. היא נכתבה יחד עם הסימפוניות מס' 7 ("הצהריים") ומס' 8 ("הערב") זמן קצר לאחר שהיידן נשכר כעוזר קאפלמייסטר בחצר אסטרהאזי. שלוש הסימפוניות הללו ידועות באופי הסולני והווירטואוזי שלהן.

חיבור היצירה ואופיהּעריכה

היצירה חוברה באביב של שנת 1761 (בקירוב), זמן קצר לאחר הגעתו של היידן לחצרו של הנסיך אסטרהאזי. כחלק מעבודתו שם, נדרש היידן על ידי הנסיך אסטרהאזי בעצמו לכתוב מוזיקה לתזמורת הקטנה שעמדה שם לרשותו. סימפוניה זו היא ככל הנראה הסימפוניה הראשונה שכתב היידן לאותה תזמורת. זו אינה הסימפוניה השישית שכתב היידן עד אז. קדמו לה לפחות 10 סימפוניות, ומספורה אינו ערובה לסדר כתיבתן. הסימפוניה הזו, וכמו כן גם שתי הסימפוניות הבאות, מתאפיינות בקטעי סולו רבים לכל קבוצות התזמורת; לכלי הנשיפה מעץ, הקרנות, הקשתנים המובילים ואף לקונטרבס, כך שהסימפוניה הזו דומה באופיה לקונצ'רטו גרוסו. הכתיבה הייחודית הזו איננה מקרית; הנגנים בתזמורת החצר קיבלו "בונוסים" למשכורתם על הפגנת וירטואוזיות בנגינתם והיידן רצה, ככל הנראה, להתחבב על הנגנים שאיתם רק התחיל לעבוד; אכן היידן הצליח לכונן מערכת יחסים חמה עם נגניו, שמאוחר יותר כינו אותו בחיבה "פאפא היידן". יצירה זו ושתי הסימפוניות שאחריה התקבלו באחוזה בהתלהבות רבה.

הרכב ומבנהעריכה

היצירה כתובה לתזמורת הכוללת:

חליל, שני אבובים, בסון, שתי קרנות יער ברה, כינורות, ויולות, צ'לי, וקונטרבסים. לעיתים מנוגנת היצירה גם עם צ'מבלו.

הסימפוניה כתובה במבנה הטיפוסי לסימפוניה הקלאסית, ופרקי היצירה הם:

  • 1. אדג'יו-אלגרו - הפרק פותח במבוא איטי, אשר בעיני השומעים (בני התקופה, כך נראה) דימה את עלות החמה. הכינור הראשון פותח את היצירה במנגינה שמזכירה ערפל בוקר מוקדם. הכינורות השניים נכנסים בשקט, ותוך כדי התגברות העוצמה מצטרפים כלי תזמורת נוספים, ואז יורדת העוצמה והמבוא האיטי מסתיים. ניתן לראות את האבוב והחליל כמדמים את קרני השמש עם ראשית הזריחה. לאחר המבוא, מתחיל החלק המהיר שבנוי בצורת סונטה. אם מדמים את הסימפוניה לבוקר, ניתן לשמוע בכלי הנשיפה מעץ את ציוצי הציפורים בתחילת הנושא השני. התצוגה מסתיימת באוניסון, ולאחריה מתחיל פיתוח בסולם לה מז'ור, שבו הנושא הראשון מופיע עם מרווחים וסולמות בכיוון ההפוך בהשוואה לתצוגה. בנוסף, בפיתוח יש עלייה כרומטית שמזכירה גם היא את הזריחה. לקראת הרפריזה מופיע הנושא הראשון בקרן, והרפריזה עצמה דומה מאוד לתצוגה ומסתיימת ברה מז'ור.
  • 2. אדג'יו-אנדנטה-אדג'יו - הפרק השני הוא הארוך (כ-40% מאורכה) והמורכב ביותר בסימפוניה. צורתו היא ABACA כאשר החלק הראשי A, שחוזר 3 פעמים, כתוב לשני כנרים סולנים, וביניהם קטעים חופשיים בעלי אופי פיתוחי. אותו חלק "חוזר" בפרק מסתיים במוטיב זהה לסיום הפתיחה האיטית של הסימפוניה. בחזרתו השלישית והאחרונה של המוטיב מופיע בו גם פתרון שלא הופיע קודם. אותו המוטיב מופיע גם בסימפוניה מס' 8 "הערב".
  • 3. מנואט וטריו - לאחר פתיחה מלכותית בכינורות מצטרף החליל, שזוכה לקטעי סולו רבים. בחלק השני של המנואט מופיע סיום מדומה, אשר מוביל לסיום האמיתי של המנואט, דבר שנפוץ מאוד אצל היידן ואצל מוצרט. בטריו יש סולו לכלי הבאס, בעיקר לבסון ולצ'לו, כשהכינורות מלווים אותם בשקט. לאחר הטריו מנוגן המנואט שוב.
  • 4. אלגרו - פרק מסיים בצורת הסונטה, ובו קטעי סולו רבים לחליל ולצ'לו. הפרק דומה מאוד לפרק מקונצ'רטו גרוסו, משום שהוא בנוי מקטעים שבהם הסולנים "מתחרים" ביניהם ומקטעי קישור ביניהם, כמו בריטורנלו של קונצ'רטו גרוסו.

מקור הכינויעריכה

הכינוי של הסימפוניה (במקור Le matin) איננו מאת היידן, אך ניתן לה זמן קצר לאחר השמעתה, כנראה על ידי הנסיך אסטרהאזי, שביקש מהיידן לכתוב יצירות שמתארות את מחזור היום: בוקר, צהריים וערב. עוד סיבה לשם הזה היא במבוא: הפתיחה האיטית של הסימפוניה, שכנראה הזכירה למאזיניה הראשונים את זריחת החמה, ומכאן - את הבוקר.

קישורים חיצונייםעריכה

הסימפוניה בביצוע תזמורת הבארוק של פרייבורג

פרק ראשון

פרק שני

פרקים שלישי ורביעי