הסכמי לוקרנו

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הסכמי לוקרנו 1925 הם מערכת הסכמים בין גרמניה לבין בלגיה וצרפת, בריטניה ואיטליה לגבי הגבול בין גרמניה, לבין צרפת, פולין וצ'כוסלובקיה. הסכמי לוקרנו נידונו בלוקרנו שבשווייץ ב־516 באוקטובר 1925 ונחתמו רשמית בלונדון ב־1 בדצמבר.

הסכמי לוקרנו
מקום יצירה לוקרנו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך יצירה 16 באוקטובר 1925 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מימין לשמאל גוסטב שטרזמן, אוסטן צ'מברלין ואריסטיד בריאן בתקופת המשא ומתן על הסכמי לוקרנו

בהסכמים נקבע כי יישמר הסטטוס־קוו כפי שנקבע בחוזה ורסאי לגבי הגבול המערבי, ולגבי הגבול המזרחי יקבעו הסכמי בוררות לגבי הסכמים עתידיים. גרמניה חתמה על חוזה עם צרפת ועם בלגיה, חוזה שערב בלי תנאים לגבולותיהן המשותפים. כן חתמה גרמניה על חוזי בוררות עם פולין ועם צ'כוסלובקיה שלא ערבו לגבולות הקיימים ביניהן, אך חייבו אותן לא לחתור לשינויים אלא במשא ומתן, דיון או בוררות. צרפת חתמה על חוזים עם פולין ועם צ'כוסלובקיה והבטיחה להן סיוע צבאי אם גרמניה תתקוף אותן. כך השיגה צרפת מטרה חשובה במדיניותה: איזון העוצמה הגרמנית באמצעות ברית דיפלומטית ובאמצעות תמיכה ב"ברית הקטנה", כפי שנקראה הברית הפוסט מלחמתית בין צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה. בריטניה ערבה בחוזים אלה לגבולות צרפת ובלגיה והבטיחה סיוע צבאי נגד התקפה גרמנית אם תהיה. היא לא נתנה ערבויות דומות לפולין וצ'כוסלובקיה.

חוזי לוקרנו הביאו יציבות בגרמניה והביאו להכנסתה לחבר הלאומים ב־1926. כמו כן הרגיעו החוזים את המצב באירופה לשנים אחדות.

חוזי לוקרנו החלישו את הברית בין צרפת ופולין בכך שגרמניה הכירה בגבולה עם צרפת ובלגיה אך לא בגבולה עם פולין וצ'כוסלובקיה. בעקבות זאת, יוזף פילסודסקי ויוזף בק הטילו ספק בשאלה האם צרפת תבוא לעזרתם כנגד גרמניה אם יהיה בכך צורך, וגבשו מדיניות של שמירת יחסים טובים עם שתי המעצמות שאיימו על פולין ממזרח וממערב, בלא לכרות ברית איתן[1].

סעיפי ההסכם[2] עריכה

ההסכם נפתח כך-

"נשיא הרייך הגרמני, הוד רוממותו מלך הבלגים, נשיא הרפובליקה הצרפתית, הוד רוממותו מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד ושל הדומיניונים הבריטיים מעבר לים, קיסר הודו, והוד מעלתו מלך איטליה, ברצונם להגשים את השאיפה לביטחון והגנה המפעמת בלב העמים שנפגעו ממכת המלחמה בשנים 1918-1914; ובהביאם בחשבון את ביטול אמנת הנייטרליות של בלגיה, ובהיותם מודעים לצורך להבטיח שלום באזור שהיה כה תכופות זירה לסכסוכים באירופה; ובהיותם מונעים גם מן השאיפה הכנה להעניק לכל המעצמות החתומות הנוגעות בדבר ערובות משלימות בתוך מסגרת אמנת חבר הלאומים והאמנות התקפות שיש ביניהן;"

לאחר מכן, מכיל עשרה סעיפים. עיקרי הדברים-

"הסכימו לפיכך על הסעיפים הבאים:

סעיף .1 הצדדים העיקריים לחוזה זה, באופן קיבוצי וכל אחד לחוד, ערבים באופן המפורט בסעיפים הבאים לשמירת הסטטוס קוו הטריטוריאלי הנובע מתוואי הגבולות בין גרמניה לבין בלגיה ובין גרמניה לבין צרפת, ולקביעותם הבלתי ניתנת להפרה של הגבולות האמורים כפי שנקבעו על פי או ברוח הסכם השלום שנחתם בוורסאי ב־28 ביוני ,1919 וכן לציות להוראות סעיפים 42 ו־43 בהסכם האמור ביחס לאזור המפורז.

סעיף .2 גרמניה ובלגיה וכן גרמניה וצרפת, מתחייבות הדדית כי בשום מקרה לא יתקפו זו את זו או יפלשו זו לזו או יפתחו במלחמה זו כנגד זו. עם זאת, תנאי זה לא יחול במקרים האלה: 1- הפעלת הזכות להגנה לגיטימית, כלומר, התנגדות להפרת ההתחייבות הכלולה בפסקה הקודמת או לעבירה בוטה על הסעיפים 42 ו־43 בחוזה ורסאי האמור, אם עבירה זו מהווה מעשה תוקפנות ללא התגרות, וכאשר עקב כניסת כוחות מזוינים לאזור המפורז נדרשת פעולה מיידית; 2- פעולה על פי סעיף 16 באמנת חבר הלאומים; 3- פעולה כתוצאה מהחלטה שהתקבלה במליאה או במועצה של חבר הלאומים או על פי סעיף ,15 פסקה ,7 באמנת חבר הלאומים, ובתנאי שבמקרה אחרון זה, הפעולה מכוונת נגד מדינה שהייתה הראשונה לתקוף.

סעיף .3 לנוכח ההתחייבויות הניתנות מכוח סעיף 2 להסכם זה, גרמניה ובלגיה, וגרמניה וצרפת, מתחייבות ליישב בדרכי שלום ובאופן המפורט כאן כל סוגיה מכל סוג שהוא העלולה להתעורר ביניהן ואשר אולי אי אפשר ליישבה בשיטות הדיפלומטיות הרגילות.

סעיף .4 אם אחד הצדדים העיקריים להסכם טוען שהתבצעה או מתבצעת הפרה של סעיף 2 בהסכם זה או עבירה על סעיף 42 או 43 בחוזה ורסאי, עליו להביא מיד את השאלה לדיון במועצת חבר הלאומים.

סעיף .6 תנאי הסכם זה אינם משפיעים על הזכויות והחובות של הצדדים להסכם על פי חוזה ורסאי או במסגרת הסדרים משלימים לחוזה ורסאי, ובכלל זה ההסכמים שנחתמו בלונדון ב־30 באוגוסט .1924

סעיף .7 ההסכם הנוכחי, המיועד להבטיח את שמירת השלום, והעולה בקנה אחד עם אמנת חבר הלאומים, לא יפורש כמגביל את חובת חבר הלאומים לנקוט כל פעולה נבונה ויעילה על פי שיקול דעתו להבטחת שלום העולם.

סעיף .9 ההסכם הנוכחי לא יכפה כל חובה על הדומיניונים הבריטיים או על הודו, אלא אם הממשלות בדומיניונים אלה או בהודו יודיעו על הסכמתן לחובה זו.

סעיף .10 ההסכם הנוכחי יאושרר (בידי חבר הלאומים) ומסמכי האשרור יופקדו בארכיון חבר הלאומים בז'נבה בהקדם האפשרי. ההסכם ייכנס לתוקף ברגע שכל מסמכי האשרור יופקדו, וגרמניה תהפוך לחברה בחבר הלאומים."

ביקורת על ההסכם עריכה

בספרו "דיפולומטיה" של הנרי קיסינג'ר הוא מציג שלושה כשלים עיקריים להסכמי לוקרנו. ראשית, הסכמי לוקרנו לא יצרו תנאים להאכיפת ההסדרים שגובשו. שנית, הם אינם התבססו על המציאות. שלישית, הם אמנם עסקו בפירוט רב בנושאים רבים אך התעלמו באופן כמעט מוחלט מנושאים מסוכנים אחרים.

אכיפת ההסכם עריכה

ועידת לוקרנו עמדה בסימן של מדינאים שהבטיחו הבטחות ללא מהות של ממש. הערבות להגנה על הגבולות הקיימים בין צרפת, גרמניה ובלגיה, שניתנה במשותף על ידי בריטניה ואיטליה, התבררה כחסרת משמעות בשל המבנה הדו-צדדי שלה. ההבטחה הסתמכה על תוכניות הגנה סודיות שחולקו בין הצדדים, דבר שלא היה סביר שיקרה. היעדר תיאום צבאי הפך את הערבות לחסרת שיניים. בנוסף, הכוחות הבריטיים הזמינים באירופה היו מינימליים, והנחת היסוד האסטרטגית שלהם לא צפתה מלחמה. ההכללה של איטליה בלוקרנו נבעה ממניעים אישיים ולא מכוח אמיתי. הוועידה יצרה אשליה של כוח איטלקי, ועיוותה עוד יותר את התפיסות.

התעלמות מחיכוך אפשרי עריכה

הסכם לוקרנו לא הצליח לטפל במקורות חיכוך פוטנציאליים בין צרפת לגרמניה. הוא אינו חייב במפורש את גרמניה למלא את סעיפי הפירוק מנשק של חוזה ורסאי. צמצום המשקיפים הצבאיים הזרים בגרמניה הפחית את הסיכויים לגלות תוכניות חימוש סודיות. גם אם יתגלו הפרות, לא יינקטו צעדים של ממש. צרפת התחייבה שלא ליזום פעולה צבאית אלא אם כן גרמניה תבצע מתקפה בוטה, שתעניק לגרמניה חופש להזניח את הפיצויים וההגבלות לפירוק הנשק. ניסיונות צרפת להעניש את גרמניה הסתמכו על פנייה לאמריקאים, אך בהסכם לוקרנו לא היה מנגנון לסנקציות כאלה.

התעלמות ממזרח אירופה עריכה

הסכם לוקרנו התעלם מבעיות משמעותיות והחריג דיונים עליהם. הוא לא התייחס לגבולות המזרח של גרמניה ולא דרשה הסכמי בוררות עם פולין וצ'כוסלובקיה. הערבויות שניתנו על ידי בריטניה ואיטליה הוגבלו למערב אירופה, והותירו את מזרח אירופה ללא הגנה. ההסכם קבע היררכיה של גבולות גרמניה, התייחס לגבולות המערביים כקדושים ומקבל באופן מרומז את פוטנציאל השינוי במזרח. נציגים ממזרח אירופה הודחו מהמשא ומתן, מה שהדגיש עוד יותר את דחיקתם לשוליים. מצב זה היווה שלוש סכנות: הדלקת חשדות סובייטים, הזנחת חיכוך פוטנציאלי עם פולין וצ'כוסלובקיה וערעור יעילותן של הבריתות עם צרפת במזרח אירופה. ההגבלות הצבאיות שהוטלו על צרפת הגבילו את יכולתה לתמוך בבנות בריתה המזרחיות, שכן חציית הריין נאסרה בהסכם לוקרנו.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הסכמי לוקרנו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Igor Lukes, Erik Goldstein, The Munich Crisis, 1938, Routledge, 1999, pages 49-50
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, The Avalon Project at Yale Law School: Documents in Law, History and Diplomacy, Reference Reviews 19, 2005-09-01, עמ' 18–19 doi: 10.1108/09504120510613094