הצבא הרומי בתקופת הקיסרות המוקדמת
הצבא הרומי בתקופת הקיסרות היווה את בסיס כוחם הפוליטי של קיסרי רומא. מקורו בארגון מחדש של הצבא הרומי שנעשה לאחר ניצחונו של אוגוסטוס בקרב אקטיום. בניגוד לצבא הרומי בתקופת הרפובליקה הצבא בתקופת הקיסרות היה צבא מקצועי שישב דרך קבע בפרובינקיות.
עם תום מלחמת האזרחים וניצחונו של אוגוסטוס על מרקוס אנטוניוס, אוגוסטוס פנה לארגון מחדש של הצבא. מתוך 60 הלגיונות ששירתו, רק 28 נשארו לשרת כצבא הסדיר, בעוד שהשאר שוחררו. הצבא נשבע שבועת אמונים לפרינקפס, ושדרות הפיקוד הופקדו תמיד בידי בני משפחתו של אוגוסטוס. בכך הפך אוגוסטוס את הצבא לאלמנט שמרני התומך במשטר, ומנע אפשרות שמצביאים פופולריים ינצלו את כוחם הצבאי, לשם ניסיון הפיכה כנגד השלטון, כפי שקרה מספר פעמים בימי הרפובליקה.
מלבד העובדה שהצבא היה כפוף למרות הקיסר, ושהחיילים בדרגות הזוטרות היו מתנדבים שראו בשירותם קריירה, הצבא הרומי בקיסרות היה ממשיכו של הצבא הרפובליקני, בתקופה שאחרי הרפורמות של גאיוס מריוס. אולם ההבדל הגדול הוא שעידן הכיבושים של שטחים חדשים הסתיים במידה רבה, בשלהי תקופת שלטונו של אוגוסטוס. לאחר מותו כמעט שלא נכבשו פרובינקיות חדשות. הצבא החל להתרכז בעיקר בשמירה על הקיים, בין אם בדיכוי מרידות של העמים הכבושים, ובין אם בקיום מסעות עונשין, כנגד הברברים שהעזו לחדור לשטחה של האימפריה.
לעובדה שהצבא בפרובינקיות הוצב ליד ערים, הייתה השפעה חשובה על תהליך הרומניזציה של האוכלוסייה המקומית. רבים מהלגיונרים בחרו להישאר בפרובינקיה עם שחרורם, ולהתחתן עם בנות המקום, ורבים מן המקומיים הועסקו בחיילות העזר ובכך ספגו את תרבותה של רומא. אולם לא תמיד הדבר היה כך, ויש מקומות שמחנות הלגיונות עוררו התמרמרות בקרב האוכלוסייה המקומית, והביאה אותה למרוד כנגד כוחה של רומא.
ההיסטוריון דיו קסיוס מצטט נאום של הקיסר מרקוס אורליוס בפני חייליו בשנת 175, בו הוא מתייחס לחייליו של המורד אבידיוס קסיוס - "קיליקיים, סורים, יהודים ומצרים".[1] ייתכן ואזכור זה מלמד על כך שבתקופה זו יהודים עדיין שרתו לעיתים בצבאות הרומיים.[2]
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר המוקדש לחיי הלגיונר בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס (באנגלית)
- פרופ' ישראל שצמן,
אספסיאנוס, כיבוש הגליל ותורת המלחמה הרומית, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ Cassius Dio, Roman History, LXXI, 25:1, apud: Xiphilinus
- ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, p. 406
