ויקיפדיה

הקלר וקוך

חברה גרמנית שמפתחת ומייצרת נשק קל

הֶקְלֶר וְקוֹךְ בע"מ (בגרמנית: Heckler & Koch GmbH ) הוא תאגיד המתמחה בייצוא נשק קל שבסיסו באוברנדורף אם נקאר (Oberndorf am Neckar), שבמדינת באדן-וירטמברג בגרמניה, התאגיד כולל גם חברות בנות בבריטניה, צרפת וארצות הברית. נכון לעשור הראשון של המאה ה-21 החברה היא יצרנית הנשק הגדולה בגרמניה ואחת מחמש חברות הנשק הגדולות בעולם.[1]

הקלר וקוך
נתונים כלליים
על שם אדמונד הקלר, טאודור קוך עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים אלקס סידל, אדמונד הקלר, טאודור קוך עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 28 בדצמבר 1949 – הווה (75 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה אוברנדורף אם נקר עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית הנשק, ייצור עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים כלי ירייה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 220,950,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 923 (נכון ל־31 בדצמבר 2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
 
hk-usa.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חברת הקלר וקוך נוסדה בשנת 1949 על ידי אדמונד הקלר, תיאודור קוך ואלכס זיידל, מהנדסים שעזבו את חברת מאוזר לאחר תום מלחמת העולם השנייה וייסדו את החברה תוך ניצול מפעל סגור של חברת מאוזר באוברנדורף. החברה ייצרה בתחילה כלי עבודה מכניים וחלקי מתכת עד 1956, אז במהלך ששינה את ההיסטוריה של החברה היא ניגשה לחוזה של הבונדסוור לרובה שירות חדש, ופיתחה את הקלר וקוך G3 הזכייה במכרז והצלחת הרובה שנמכר היטב לצבאות ברחבי העולם דחפה את הקלר וקוך להתמקד בשוק הנשק. החברה הייתה בבעלות חברת הנשק הבריטית רויאל אורדננס (Royal Ordnance) בין השנים 1991 ל-2002. מאז 2020 חברת האחזקות הפיננסית CDE מחזיקה במניות רוב בהקלר וקוך.

החברה מנהלת מערכת מכירות אגרסיבית ברחבי העולם דבר שהביא אותה לעימותים משפטיים עם הרשויות בגרמניה בחשד להפרת צווי אמברגו שונים. בפברואר 2019, בית המשפט האזורי של שטוטגרט הרשיע את החברה ועובדים לשעבר במשלוחי נשק בלתי חוקיים למקסיקו במסגרת חוק סחר חוץ הגרמני.[2]

היסטוריה

עריכה

רקע

עריכה

מפעל הנשק המלכותי של וירטמברג (Königlich Württembergische Gewehrfabrik) פעל באוברנדורף בין השנים 1811 ל-1874 נמכר לחברת "מאוזר" בשנת 1874 והמפעל המשיך בייצור כלי נשק קלים עד לסוף מלחמת העולם השנייה אז הפך האזור לחלק משטח הכיבוש הצרפתי ובית החרושת הפסיק את פעילותו בשנת 1946 כחלק מפירוז גרמניה. עם כניסתם לתוקף של הסכמי פריס-בון (Bonn–Paris conventions) בשנת 1952 שסללו את הדרך להצטרפות גרמניה לנאט"ו, בוטלו חוקי הכיבוש של בעלות הברית. אך ההגבלות על ייצור ומכירת נשק נותרו בתוקף ושולבו באמנה משנת 1954 בין ממשלת גרמניה לאיחוד האירופי אליה נוספו פרוטוקולים המכילים איסורים ומגבלות על ייצור ואחזקת נשק על גרמניה. עם הצטרפות גרמניה לנאט"ו כחברה מלאה בשנת 1955, הוסרו רוב ההגבלות הללו.

אדמונד הקלר היה המהנדס הראשי של קונצרן תעשיות המתכת הגרמני HASAG (בגרמנית: Hugo Schneider Aktiengesellschaft Metallwarenfabrik) החברה החלה לייצר נשק במהלך מלחמת העולם הראשונה, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933 החברה חזרה לייצור נשק קל תחת הנהגת האס אס. במהלך מלחמת העולם השנייה, הפכה הסאג לתאגיד ייצור נשק נאצי עם עשרות מפעלים ברחבי אירופה הכבושה על ידי גרמניה, תוך שימוש בעבודת כפייה בקנה מידה עצום. עשרות אלפי יהודים מפולין ואסירים אחרים מתו בייצור תחמושת עבור הסאג. החברה פורקה עם תום מלחמת העולם השנייה. אליו חברו שני המהנדסים לשעבר של מפעל מאוזר באוברנדורף, תיאודור קוך, אלכס זיידל, ומומחה המכירות אריך אונטרקופלר, וביחד הם ייסדו את חברת הקלר וקוך בע"מ ב-28 בדצמבר 1949. יחד עם שני המהנדסים לשעבר של מפעל מאוזר, תיאודור קוך ואלכס זיידל, ומומחה המכירות אריך אונטרקופלר, הוא ייסד את חברת Heckler & Koch GmbH ב-28 בדצמבר 1949. בתחילה ייצרה החברה חלקים למכונות תפירה וכלי מדידה. החברה מצאה עובדים מיומנים באוברנדורף, שנותרו ללא עבודה לאחר שמפעל מאוזר פורק ועובדיו פוטרו. בשנת 1950 העבירה החברה את הייצור לשני צריפים של מחנה שירות העבודה של הרייך, ובנתה בניין חדש באתר בשנות ה-50 שם עדיין שוכן מטה החברה.[3]

קשרים עם השלטון הנאצי

עריכה

על פי תחקיר ומסמכים שפורסמו לראשונה על ידי העיתון בילד אם זונטאג (Bild am Sonntag) ב-9 בספטמבר 2020, אדמונד הקלר עבד עבור HASAG בלייפציג משנת 1934. הוא התקדם לתפקיד מורשה חתימה, ומשנת 1940 לקח על עצמו את ניהול מפעל בסמוך ללייפציג בסקסוניה שם יוצרו כדורים ותחמושת על ידי יותר מ-1,000 עובדים, ביניהם עובדי כפייה רבים, בעיקר מפולין. ב-1 בינואר 1940 הצטרף הקלר למפלגה הנאצית. טענות נוספות שהעלה תחקיר העיתון לפיהן זמן קצר לאחר כיבוש לייפציג על ידי חיילים אמריקאים, כתב מכתב לראש העיר שבתחום שיפוטה פעל המפעל ובו סירב לספק לינה, מזון וביגוד לכ-50 עובדי כפייה ששוחררו, תחקיר מאוחר יותר שהוזמן על ידי חברת הקלר וקוך דחה טענות אלו.

בתיעוד ההיסטורי הרשמי של הקלר וקוך שנכתב בשנת 1999, חייו של הקלר תוארו בקצרה בלבד, מעורבותו בפשעי המשטר הנאצי לא הוזכרה. ההיסטוריון הכלכלי הגרמני כריסטופר קופר כינה את ההיסטוריה הרשמית של החברה כחסרת ביקורת שמשבחת את החברה בהתעלמות מהרקע האפל. על מנת להתמודד עם הראיות שהוצגו בתקשורת וטענות כנגד החברה מינה הוע המנהל ועדת בדיקה לנושא.[4] על פי מחקר שהוזמן על ידי הקלר וקוך, תיאודור קוך היה חבר תומך (בגרמנית: Fördermitglied) באס-אס ותמך בארגון הנאצי על ידי תרומות כסף בהזדמנויות שונות.[5]

מעבר לייצור נשק

עריכה

כאשר חברת הקלר וקוך בע"מ נוסדה בשנת 1949, ארבעת המייסדים לא יכלו לחזות שייצור נשק יתפתח באוברנדורף בעתיד הנראה לעין. עם זאת מהלכים גלובליים שינו את מהלך העסקי של החברה. ספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו אפשרה למומחי נשק ומהנדסים גרמנים שונים להמשיך בפרויקטים של תכנון ופיתוח עלי נשק שהחלו עוד בתקופת גרמניה הנאצית במסגרת CETME (בספרדית: Centro de Estudios Técnicos de Materiales) גוף ממשלתי ספרדי שעוסק בתכנון ופיתוח כלי נשק. הפעילות נעשתה בחשאי תוך עקיפת איסורים שהטילו בעלות הברית על גרמניה.

בשנת 1951,בנתה קבוצת המהנדסים הגרמניים את האב טיפוס הראשון רובה CETME ומשרד ההגנה של גרמניה וארגון גהלן ניהלו שיחות עם קבוצת הפיתוח בספרד, שני הצדדים היו מעוניינים בשיתוף פעולה: ספרד משום שהיא נזקקה לחברות גרמניות לייצור רובה הסער, וגרמניה משום שעדיין לא הותר לה לפתח ולייצר נשק בעצמה. בשנת 1954, CETME הזמינה את הקלר וקוך לייצר את חלקי הרובה ביחד עם יצרנים גרמניים אחרים. חלק קטן מרובי הסער של CETME שיוצרו בשנת 1955 הועמדו לרשות הבונדסוור למטרות בדיקה, ובסיכומו של דבר רובה הסער הספרדי גבר על המתחרים הן מבחינה טכנית והן מבחינה עלותו הכלכלית. התכנית הגרמנית הייתה שכל הרובה צריך להיות מורכב במלואו בגרמניה אך באופן שלא יהווה הפרה לכאורה של תנאי שלטונות הכיבוש כך נקבע כי שהבונדסוור יזמין את הרובים מ-CETME בספרד, והם ייוצרו בגרמניה על ידי הקלר וקוך. עם זאת, עקב מחסור במטבע חוץ, ספרד לא יכלה לשלם את שכרם של היצרנים הגרמנים עבור החלקים המיוצרים בגרמניה של רובי הסער הספרדיים והממשלה הגרמנית רכשה רישיון ייצור הרובה תמורת 2 מיליון מארק בינואר 1959, רובה זה נכנס לשירות הצבא הספרדי בתור CETME דגם 58, אם זאת משמר הגבול הגרמני העדיף לבסוף לרכוש את ה-FN FAL (נקרא G1 בשירות גרמני) במקביל הבונדסוור עצמו החל לבחון את רובה ה-CETME עם רכישה של 400 רובים ב-1956 לבחינת יכולותיו. חברת הקלר וקוך ביצעה מספר התאמות לרובה לפי דרישות הצבא הגרמני וב-1959 הדגם המשופר אושר לקליטה בגרמניה המערבית תחת השם G3 (‏Gewehr 3; "רובה 3"), כאשר הקלר וקוך וריינמטאל קיבלו רישיון ייצור בגרמניה. ב-1969 ריינמטאל ויתרו על זכותיהם לייצור ה-G3 וב-1977 ממשלת מערב גרמניה העניקה באופן בלעדי ורשמי את זכויות הייצור והשיווק של ה-G3 להקלר וקוך.

תקופת ניהול מייסדי החברה

עריכה

ב-2 ביולי 1960 נפטר אדמונד הקלר. בשנת 1974, כשהיו בחברה כ-2,000 עובדים, היא פוצלה לשני תחומים: הקלר וקוך "משטרה וטכנולוגיית ביטחון" והקלר וקוך ציד וכלי נשק ספורטיביים. בשנת 1975 נוסדה חברת הבת האמריקאית H&K Inc. במחוז ארלינגטון, וירג'יניה ארצות הברית. בתחילה כללה החברה רק ארבעה עובדים ושימשה כשלוחה של חברת האם אך בעקבות עלייה משמעותית בביקוש לכלי נשק של הקלר וקוך בארצות הברית, החליטה החברה בשנת 1979 להקים מבנה משלה בצ'נטילי, וירג'יניה. ביולי 1976 נפטר גם מייסד נוסף של החברה, תיאודור קוך. אלכס זיידל נשאר בחברה עד 19 בדצמבר 1980.

מ-1980 עד 1990

עריכה
 
רובה הקלר וקוך G11

בשנת 1981, החברה יזמה מהלך של חלוקה מחדש והשלימה מהלך קודם של הפרדה בין ייצור צבאי לייצור אזרחי על ידי איחוד של תחום ההנדסה המכנית והמפעלים האזרחיים לחברה בשם H&K Maschinen - und Anlagenbau GmbH שמרכזה בעיר שרמברג-ואלדמוסינגן ועסקה בעיקר בהקמת מפעלים ברישיון לייצור כלי נשק צבאיים של הקלר וקוך מחוץ לגרמניה החברה הזו נמכרה בשנת 1995 לחברה החדשה Schwäbische Werkzeugmaschinen GmbH. במאי 1990, משרד ההגנה הפדרלי ביטל באופן בלתי צפוי את הרכישה המתוכננת של ה-G11, מאחר שההשקעה הראשונית של 60 מיליון מארק כבר לא הייתה מוצדקת לדעת ראשי מערכת ההגנה הגרמנית לאחר התפרקות ברית ורשה והסרת האיום של פלישה. חברת הקלר וקוך עם חובות של 180 מיליון מרק, והייתה על סף פשיטת רגל בשנת 1991. שיחות על רכישת החברה עם חברת הנשק הצרפתית GIAT נכשלו. בקשות החברה לסיוע ממשלתי על רקע השקעת החברה בפרויקט המשותף נדחו על הסף.

תחת בעלות רויאל אורדננס

עריכה

לאחר משא ומתן, תחת עול של חובות כבדים וכאשר חרב פשיטת רגל מעל ראש חברת הקלר וקוך נמכרה החברה בשנת 1991 לחברת הנשק הבריטית רויאל אורדננס חברה בת של תאגיד ההגנה הבריטי בריטיש אירוספייס (לאחר מכן BAE Systems). מאחר שרויאל אורדננס לא מכרה קודם לכן כלי נשק בגרמניה איפשרה רשות ההגבלים העסקיים הפדרלית את הרכישה, בתהליך הייעול שבוצע לאחר הרכישה פוטרו 450 עובדים.[6]

תקופת הפעילות של הקלר וקוך תחת בעלות רויאל אורדננס הייתה רצופה בהאשמות מצד רשויות אכיפת חוק על סחר בלי נשק בניגוד לחוקים ולמגבלות סחר. העסקאות הללו כללו הפרות חמורות של אמברגו נשק בינלאומיים והעברת נשק לאזורים אסורים, תוך שימוש במסמכים מזויפים ובמנגנוני הסוואה מתוחכמים.[7]

במהלך משפט שנערך בגרמניה בשנות ה-90, נחשף כי רויאל אורדננס סייעה להקלר וקוך לעקוף מגבלות יצוא גרמניות על ידי ייבוא רכיבי נשק לבריטניה, הרכבתם מחדש במפעל באנפילד, והוצאתם ליעדים אסורים תוך הצגת בריטניה כ"משתמש סופי" במסמכים מזויפים. בין היעדים האמיתיים היו מדינות כמו עיראק, ניקרגואה, מזרח גרמניה ומדינות במזרח התיכון, אשר היו נתונות לאמברגו נשק באותה תקופה.[8] לאחר איחוד גרמניה, נמצאו במשרדי השטאזי (שירות הביטחון המזרח-גרמני) כלי נשק של הקלר וקוך, כולל תת-מקלעים מסוג MP5, אשר הגיעו דרך רויאל אורדננס תוך שימוש במסמכים מזויפים שהציגו את קולומביה כיעד הסופי. בפועל, הנשק הועבר למזרח גרמניה.[9] בנוסף, נטען כי רובים של הקלר וקוך, שהורכבו בבריטניה, נמצאו בידי לוחמי הקונטרה בניקרגואה, וכי רויאל אורדננס הייתה מעורבת בהעברתם תוך הפרת אמברגו הנשק. רויאל אורדננס הכחישה את ההאשמות וטענה כי פעלה בהתאם לחוק הבריטי. הפרשות הללו עוררו ביקורת ציבורית רחבה והובילו לחקירות פרלמנטריות בבריטניה, תוך דרישה לבדוק את מידת המעורבות והידיעה של הממשלה הבריטית בנוגע לפעילותה של רויאל אורדננס בתקופה זו.[10]

כעשור לאחר הרכישה, חברת האם של רויאל אורדננס הצהירה כי ברצונה להתמקד במערכות נשק מתקדמות יותר ולנטוש את ייצור נשק קל, אך סדרת השערוריות והחקירות היו תמריץ משמעותי יותר בהחלטה למכור את האחזקות בהקלר וקוך אליהן נוספו תביעות שהגישו בארצות הברית בני משפחה של מי שנפגעו מאירועי ירי.[11] בסוף 1999 חתמו יצרנית הנשק הוותיקה קולט מארצות הברית ו-BAE על מכתב כוונות לרכישת הקלר וקוך תמורת 100 מיליון דולר, אך העסקה לא יצאה לפועל. בשנת 2002 השיגה הקלר וקוך הזמנה משמעותית שדרוג והשבחה של רובי השירות מסוג SA80 של צבא הממלכה המאוחדת.

בבעלות חברות החזקה פרטיות

עריכה

החל מתחילת המאה העשרים ואחת עברה הקלר וקוך לידיים של חברות החזקה פרטיות וקרנות השקעה פרטיות, בסדרה של עסקאות מכירה וקניה, מלוות במאבקים משפטיים הגחע החברה על סף פשיטת רגל. בשנת 2002, נמכרה הקלר וקוך בע"מ לקבוצת משקיעים פרטיים, שכללה שני מנכ"ל קודמים ארנסט מאוך ודרק הולצקנכט, איש העסקים הלונדוני קית' הולסי, והיזם הגרמני אנדראס הֵשן שהפך לבעל המניות העיקרי של חברת האחזקות החדשה שהוקמה H&K Beteiligungs-GmbH (HKB), עם 46 אחוזים מהמניות ואופציה לרכוש חמישה אחוזים נוספים. המודל העסקי של HKB סימן שינוי מהותי בדרך של נקלר וקוך וכלל השקעה בפרויקטים מניבי תשואה מחוץ לתחום הביטחוני.

הבעלים החדשים חילקו את החברה בשנת 2002 לשני תחומים: טכנולוגיית ביטחון שכוללת פעילות מול ממשלות, חטיבה המתכננת ומוכרת נשק למגזר האזרחי. תחום נשקי הציד והספורט הופרד ומנוהל באופן עצמאי על ידי חברה נפרדת H&K Jagd - und Sportwaffen GmbH (HKJS). באותה שנה רכשה הקלר וקוך את החברה Merkel Jagd und Sportwaffen GmbH בעיר זול (בגרמנית: Suhl), אך שמרה עליה כמותג עצמאי ואתר ייצור עצמאי, החברה שנרכשה היא יצרנית גרמנית של כלי נשק לציד וחברת הייצור והתעשייה הגדולה האחרונה שנותרה באתר ההיסטורי של ייצור כלי נשק לציד בעיר זול. הרכישה לא הביאה רווחה להקלר וקוך ובשנת 2007, מרקל נרכשה על ידי Caracal International מאיחוד האמירויות הערביות. בשנת 2008, דיווחה הקלר וקוך על הפסדים של מיליוני יורו. הסיבה שצוינה הייתה מעורבות פיננסית בעסקאות כושלות והלוואות שניתנו לבעלי החברה ולחברות שבבעלותם. בנוסף לכך חלק ניכר מההשקעה של 41 מיליון יורו בחברת "וולף גרטן" (בגרמנית: Wolf-Garten) למוצרי גינון וחקלאות נמחק כאשר החברה פשטה את הרגל בינואר 2009. באפריל 2011, החזיק אנדראס הישן ב-51% ממניות החברה, קית' הלסי ב-40% ואלפרד שפנקר ב-9%. באספת בעלי המניות של החברה בנובמבר 2023 נטען כי אנדראס הישן השתמש במשאבים הכספיים של הקלר וקוך על מנת לקבל הלוואות אישיות, וכן לרכוש חברות שונות שכללו מלבד וולף גרטן שני יצרני חומרי ניקוי, חברת מימון וחברות שרכשו מטוסים ואוניות. משנת 2007 ואילך, הקלר אנד קוך אף החזיקה בנתח בחברה שסחרה בין היתר ביהלומים. הישן גם ניהל משא ומתן על חוזי ייעוץ עם הקלר וקוך, דרכם קיבל סכומים נוספים. הישן גם החזיר כמה הלוואות. עם זאת, החברה נאלצה למחוק רבות מהן ולבטל אותן לחלוטין. המטוסים והאוניות שנרכשו זמן קצר לפני המשבר הפיננסי הפכו לפתע לחסרי ערך. חברת ההשקעות ספגה הפסדים עצומים וטרם התאוששה.[12]

בנובמבר 2009, ארבע קרנות גידור הגישו תביעה בבית משפט אמריקאי נגד אנדראס הישן וקית' הלסי, בעלי השליטה בחברת הקלר וקוך. הן טענו כי בעלי החברה עשו שימוש לרעה בהלוואה בסך 100 מיליון אירו שקיבלו בשנת 2006 מהבנק מריל לינץ' לחברת האחזקות HKB ותמורתה נתנה חברת הקלר וקוך כמשכנתא כבטוחה להלוואה. נטען כי הכסף שימש לרכישת נדל"ן, מטוסים, מסוקים ויאכטה לשימוש פרטי. התובעים דרשו לפיכך את החזר מיידי של מלוא ההלוואה באוגוסט 2010, בית המשפט האמריקאי דחה את התביעה מכיוון שמריל לינץ', מארגנת ההלוואה, לא הגישה תביעה בעצמה. בסוף 2010, סטנדרד אנד פורס הורידה את הדירוג של חברת הקלר וקוך ל-CCC+ שמשמעותה כי החברה עומדת על סף חדלות פירעון, מכיוון שלא הובטחה רכישה מחדש של איגרת חוב בסך 120 מיליון אירו שהגיעה לפירעון ביולי 2011.[13] בסוף 2015, הישן העביר 60 מיליון אירו מנכסיו הפרטיים על מנת להפחית את החוב הנקי וכך לעודד דירוג טוב יותר מצד סוכנויות הדירוג.[14] במאי 2017 דווח כי הקלר וקוך מתכננת לבנות מפעל חדש במדינת ג'ורג'יה בארצות הברית בעלות של 23 מיליון דולר, במטרה לייצר עבור שוק הנשק האזרחי.[15]

העשור השני למאה העשרים ואחת

עריכה

באספה הכללית השנתית 12 ביולי 2019, הודיע סמנכ"ל הכספים של החברה, כי רמת החוב של החברה גדלה מ-182 מיליון אירו ל-231 מיליון אירו בשנת 2018. והזהיר מפני "סיכון להמשך קיומה של החברה".[16]

מאז יולי 2020 חברת ההחזקות הפיננסית הלוקסמבורגית CDE (בצרפתית: Compagnie de Développement de l'Eau) מחזיקה במניות הרוב בקבוצה, בחרת ההחזקות הייתה בעלת מניות ב-הקלר וקוך מאז 2015 והגדילה את חלקה לכ-60 אחוזים. בראש CDE עומד המשקיע הצרפתי ניקולא וולבסקי ומשרד הכלכלה הפדרלי הגרמני העניק ל-CDE אישור לרכישה. CDF האשימה את היישן בניהול כושל וניסתה להדיח אותו כבר בשנת 2019 והצליחה להדיח אותו זמנית בשנת 2020. היישן נקט בצעדים משפטיים נגד החלטת האספה הכללית משנת 2021 ובית המשפט המחוזי בשטוטגרט פסק לטובת היישן מכיוון שלא היה ברור מתי בדיוק עבר רוב זכויות ההצבעה מהיישן ל-CDE. פסיקה של בית המשפט המחוזי בפרנקפורט ב-15 בדצמבר 2023,אישרה למעשה את המצב בו CDE היא בעלת הרוב בית המשפט קבע כי אף על פי שבעלות על המניות לא עברה באופן מיידי לליישן יש חובה להעביר מעל 13 מיליון מניות ל-CDE כבעלים. עם זאת, עצם העובדה ש-CDE רשומה בדוחות הכספיים של החברה כבעלת הרוב לא השתנתה.[17] מלחמת אוקראינה–רוסיה שינתה את האקלים הפוליטי והעסקי באירופה בכלל ובגרמניה בפרט והביא לשינוי מהותי בהיקף הרכישות הממשלתיות של ציוד צבאי, ונשק קל על רקע התגבשות איום מצד רוסיה כנגד צבאות נאט"ו תהליך שהואץ עוד יותר לאחר בחירת דונלד טרמפ לקדנציה השנייה כנשיא ארצות הברית וההבנה באירופה כי ארצות הברית תפחית את מעורבותה ותצמצם את מטריית ההגנה על אירופה המערבית. תהליכים אלו היטיבו עם תעשיית הנשק ועם הקלר וקוך שלאורך שנות קיומה השקיעה את מירב המאמצים. באספקת נשק לצבאות ברחבי העולם. בסוף שנת 2024 הכריזה הנהלת החברה על רווחי שיא ברבעון הרביעי ורמת מכירות גבוהה מאוד, בדומה לשנת הכספים 2023 שהייתה השנה השנייה בטיבה. המכירות הסתכמו ב-301.4 מיליון אירו, כמעט ברמה השיא של שנת 2022 (305.1 מיליון אירו). הרווח לפני ריבית, מיסים, פחת והפחתות עמד על 62.2 מיליון אירו, הרווח לאחר מס (EAT) עמד על 28.7 מיליון אירו (לעומת 50.6 מיליון אירו ב-2022).[18]

מאפיינים של מוצרי הקלר וקוך

עריכה
 
אקדח HK4

לכלי נשק מתוצרת הקלר וקוך יש מספר מאפייני תכנון וייצור שמייחדים אותם. כלי הנשק של H&K ידועים בדיוק ירי גבוה ובאמינות בתנאים קשים מאוד – בוץ, חול, מים, וקור קיצוני. דגש חזק על עמידות לאורך זמן ויכולת פעולה עם תחזוקה מינימלית. החברה שמה דגש והייתה חלוצה ביישום חומרים מתקדמים שילוב של פולימרים חזקים וקלי משקל, בשילוב סגסוגות מתכת. דגמים רבים כוללים חלקים מודולריים שניתנים להחלפה והתאמה לצרכים שונים.[19]

שמה של החברה מופיע על מספר כלי נשק ייחודיים שהציעו פתרונות הנדסיים מורכבים לבעיות שבהם נתקלו חיילים ואנשי כוחות הביטחון. פתרונות אלו שבדרך קבע נמנעו מקיצורי דרך הביאו גם לתג מחיר גבוה יחסית שלעיתים פגע במכירות ובתחרות מול יצרנים אחרים. והנכונות להסתכן בפתרונות חדשניים הביא לא רק להצלחות אלא גם לכשלונות. גישה זו לתכנון וייצור אפיינה את כלי הנשק החל רובה ה-G3 בשנות ה-50, שהתבסס על מערכת מתנועה אחור המושהית על ידי גלילים (roller-delayed blowback), מערכת ששימשה את הקלר וקוך בתכנון כלי נשק עתידיים, החברה השקיעה במחקר ופיתוח בניגוד לשוק שהסתמך על מערכות מיכאניות פשוטות, ייצור המוני ופתרונות שנבחרו על מנת לצמצם עלויות. החברה וכלי הנשק מתוצרתה מייצגים גישה שבה חדשנות אינה רק תגובה לצרכים קיימים, וייצרה כלי נשק שמגדירים מחדש את גבולות הביצועים והאמינות.[20]

עד 2012, יוצרו כ-7 מיליון רובי G3, כשמתוכם כשלושה מיליון עדיין נמצאים בשימוש. ברחבי העולם, זהו כלי הנשק הנפוץ ביותר אחרי הקלצ'ניקוב (70–100 מיליון) וה-M16 האמריקאי (12 מיליון). רובי G3 מייצור ברישיון שאינו גרמני מיוצרים כיום רק בפקיסטן. כוחות משטרה, יחידות מיוחדות וכוחות ביטחון אחרים בלפחות 61 מדינות משתמשים בסדרת תת-מקלעי ה-HK MP5, לעיתים קרובות במשך עשרות שנים. משנת 2006 עד 2008, עבדה החברה עם חברת האבטחה האמריקאית בלקווטר (Blackwater (company)) וככל הנראה סיפקה לה נשק דרך חברת הבת שלה בארצות הברית, פיתחה איתה כלי נשק מיוחדים חדשים, והציעה לשכירי החרב שלה קורסי ירי. חברת בלקווטר התפרסמה בזכות עבודתה כקבלן של ממשלת ארצות הברית, במיוחד במהלך מלחמת עיראק ומלחמת אפגניסטן, שם סיפקה שירותי אבטחה, ליווי דיפלומטים, ואימונים לכוחות מקומיים. שיא פרסומה, הגיע בשנת 2007 בעקבות טבח כיכר ניסור בבגדאד, שבו נהרגו 17 אזרחים עיראקים מירי של עובדי בלקווטר. אירוע זה הוביל לביקורת ציבורית חריפה, לחקירות משפטיות, ולפגיעה קשה במוניטין החברה. בפברואר 2008 הודיעה הקלר וקוך כי תפסיק את שיתוף הפעולה שלה עם בלקווטר.[21] בין השנים 2001 ל-2011 קיבלה הקלר וקוך למעלה מ-900 חוזים ישירים ואחד עשר חוזי מחקר מהכוחות המזוינים הגרמניים. החברה הייתה חברה באיגוד הרובאים הלאומי (NRA) ובקרן ספורט הירי הלאומית (NSSF) לפחות עד 2017, והציגה את כלי הנשק שלה בירידים שלהם.[22] על פי הצהרה רשמית של החברה משנת 2020, הקלר וקוך הפסיקה את חברותה וקשריה עם איגוד הרובאים.

אקדח HK4

עריכה
 
אקדח HK4

את האקדח הראשון ה-HK4 עיצב אלכס זיידל, אחד מהמהנדסים המייסדים של הקלר טקוך, האקדח היה למעשה מגרסה מחודשת של אקדח מאוזר HSc שגם הוא תוכנן על ידי זיידל. התכונה הבולטת ביותר של ה-HK4 הייתה היכולת להחלפה פשוטה וללא כלים של קנים ומחסניות כדי להתאים לארבעה קליברים שונים. ה-HK4 הושק בסוף שנות ה-60 וזכה להצלחה מסוימת בשוק האזרחי ובקרב כוחות משטרה וגבול בגרמניה המערבית, שאימצו אותו כשירות. סך הכל יוצרו כ-38,000 יחידות עד להפסקת הייצור בשנת 1984.[23]

אקדח VP70

עריכה
 
הקלר וקוך VP70 ללא הקת
  ערך מורחב – הקלר וקוך VP70

האקדח HK VP70 הוא אקדח פולימרי בעל פעולה כפולה בלבד (DAO) שיוצר משנת 1970 עד 1989. הוא היה האקדח הראשון בעולם עם מסגרת פולימרית שיוצר בייצור המוני, והקדים את הגלוק 17 ב-12 שנים. ה-VP בכינוי האקדח הוא ראשי תיבות של המילה הגרמנית "Volkspistole", שפירושו בגרמנית "אקדח עממי", והמספר 70 מציין את שנת ההשקה שלו. האקדח כלל מחסנית דו-טורית בעלת 18 כדורים, קיבולת גבוהה מאוד לזמנו. הגרסה צבאית הייתה בעלת אפשרות לירי במצב של שלושה כדורים בלחיצה בודדת על ההדק (Three-round burst) כאשר מחוברת קת מיוחד ששימשה גם כנרתיק. קצב האש במצב זה היה גבוה מאוד - כ-2,200 כדורים בדקה. למרות החדשנות הטכנולוגית שלו, ה-VP70 לא זכה להצלחה מסחרית. הוא סבל מביקורות על הארגונומיה שלו וההדק הכבד. עם זאת, הוא נחשב לפריט אספנים בעל חשיבות היסטורית כיוון שהיה האקדח הפולימרי הראשון בייצור המוני והקדים את זמנו מבחינת עיצוב ותכונות.[24] ה-VP70 זכה להכרה רבה יותר בתרבות הפופולרית, במיוחד בזכות הופעתו כנשק הסטנדרטי של חיל הנחתים הקולוניאלי בסרט שובו של הנוסע השמיני ובסדרת משחקי הווידאו Resident Evil, שם הוא מוכר בכינוי "Matilda".

אקדח P7

עריכה
 
HK P7

האקדח HK P7 הוא אקדח חצי אוטומטי ייחודי שפותח על ידי חברת הקלר וקוך בשנות ה-70 של המאה ה-20. הוא ידוע בעיקר בזכות מנגנון הפעולה הייחודי שלו. הפיתוח של ה-P7 החל לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, כאשר משטרת גרמניה המערבית החליטה שהיא זקוקה לאקדח שירות חדש ובטוח יותר. הקלר וקוך הציגה אקדח עם עיצוב חדשני ששם דגש על בטיחות, מהירות שימוש וקומפקטיות. האקדח נכנס לשירות בשנת 1979 בשם P7 ובשם PSP במשטרת המדינה של בוואריה ובמשמר הגבול הפדרלי הגרמני. האקדח כלל מנגנון "Squeeze Cocker" שאפשר דריכה של הנשק בלחיצה של ידית האחיזה הקדמית. שחרור הלחיצה משחרר את הנוקר ומפעיל את הנצרה הפנימית. ה-P7 זכה להערכה רבה על החדשנות, הבטיחות והדיוק שלו. הוא שימש כנשק שירות במספר יחידות משטרה וצבא ברחבי העולם, ועד היום הוא נחשב לאקדח איכותי וייחודי בקרב חובבי נשק ואספנים.

תת מקלע MP5

עריכה
 
HK MP5
  ערך מורחב – MP5

תת המקלע MP5 הוא אחד מכלי הנשק האיקוניים והמוצלחים ביותר בעולם. פותח בשנות ה-60 של המאה ה-20 במקור כגרסה קומפקטית וקלת משקל של רובה הסער G3 המצליח, תוך שימוש באותה מערכת ירי האופיינית לכלי נשק של הקלר וקוך: תנועה לאחור של הסדן המושהת על ידי גלילים (Roller-Delayed Blowback) בשנת 1966 הוא אומץ רשמית על ידי משטרת גרמניה המערבית ומשמר הגבול בשם MP5 (קיצור של Maschinenpistole 5, או תת-מקלע 5). במהלך השנים פותחו עשרות גרסאות שונות של ה-MP5, המותאמות לצרכים שונים. למרות כמה חסרונות אפשריים, ה-HK MP5 נותר אחד מתתי המקלעים המוערכים והנפוצים ביותר בעולם. השילוב של אמינות, דיוק, קצב אש ניתן לשליטה ומגוון רחב של דגמים מבטיח את המשך השימוש בו על ידי כוחות רבים גם בעתיד. הוא הפך לסמל תרבותי ומופיע בסרטים, משחקי וידאו ותוכניות טלוויזיה רבות.

רובה סער G11

עריכה
 
HK G11

בשנת 1974, ממשלת גרמניה הזמינה את הקלר וקוך לפתח את רובה G11 עבור הבונדסוור. והשקיעה בפרויקט 84.1 מיליון מארק. עד שנת 1989. רובה ההקלר וקוך G11 הוא אחד הפיתוחים החדשניים ביותר בתולדות תעשיית הנשק הקל. הרובה פותח בשיתוף עם חברת דינמיט נובל הגרמנית ונועד לשמש כרובה סער מהדור הבא. ה-G11 התבסס על רעיון מהפכני של תחמושת חסרת תרמיל (caseless ammunition), שנועדה להקטין את משקל התחמושת, לשפר את קצב הירי ולהפחית את תקלות ההזנה והפליטה שנפוצות בכלי נשק קונבנציונליים. התחמושת החדשנית הייתה קובייתית, עשויה מחומר דמוי פלסטיק דחוס שבתוכו הוטמע הקליע, והיא הוזנה למערכת הירי בתצורה ייחודית. הרובה עצמו תוכנן לירות בשלושה מצבים: ירי בודד, צרור רגיל וצרור מהיר של שלוש יריות תוך אלפית שנייה, מה שאיפשר פגיעה מדויקת במטרות לפני שהרתע של הנשק יכולצהיה להשפיע על הדיוק. למרות ההבטחות והפיתוח המתקדם, פרויקט ה-G11 נתקל בקשיים טכניים, בעלויות פיתוח גבוהות ובעיכובים רבים.

רובה סער G36

עריכה
 
רובה סער HK G36
  ערך מורחב – הקלר וקוך G36

הרובה HK G36 הוא רובה סער מודרני בקליבר 5.56x45mm, שפותח על ידי חברת הקלר וקוך בשנות ה-90 של המאה ה-20. הוא אומץ כרובה השירות הסטנדרטי של הבונדסוור בשנת 1997, במטרה להחליף את רובה ה-G3 הוותיק והמוצלח. ה-G36 מייצג דור חדש של רובי סער, עם דגש על קלות משקל, עמידות, אמינות ושימוש נרחב בפולימרים: חלקים רבים בגוף הרובה, כולל בית המחסנית, ידית האחיזה והקת, עשויים מפולימרים קלים ועמידים להפחתת משקל הרובה ולעמידות בפני קורוזיה ותנאי סביבה קשים, הרובה פעל על פי עיקרון של בוכנת גאז בעלת תנועה קצרה שפותחה ושוכללה על ידי הקלר וקוך ומהווה שיפור משמעותי על מנגנונים קודמים. למרות הצלחתו, ה-G36 ספג ביקורת רבה, בעיקר בנוגע לדיוק שלו בתנאי חום או לאחר ירי ממושך. דו"חות שונים הצביעו על ירידה בדיוק לאחר שהרובה התחמם. חברת הקלר וקוך הכחישה טענות אלו ברובן וטענה שהבעיות נבעו מתחמושת לא מתאימה שסופקה על ידי אחד היצרנים, או מתנאי שימוש קיצוניים שהרובה לא תוכנן עבורם. התנהלו גם הליכים משפטיים בין משרד ההגנה הגרמני לבין הקלר וקוך בנושא. בית משפט גרמני פסק בסופו של דבר שלמשרד ההגנה לא היו מידע מספיק ללקבוע את עמידות הרובה בחום מלכתחילה. בסופו של דבר, הפרשה סביב בעיות הדיוק של ה-G36 הובילה את גרמניה להתחיל בתהליך מציאת רובה סער חלופי. למרות המחלוקות, ה-G36 עדיין נמצא בשירות במדינות רבות אחרות בעולם. [25] בתחילת 1999, ספרד החליטה לרכוש 115,000 רובי HK G36 כנשק סטנדרטי עבור כוחותיה המזוינים וקיבלה רישיון ייצור עבורו. ה-G36 נמכר לכ-35 מדינות.

רובה סער HK416

עריכה
 
רובה סער HK 416

ה-HK416 הוא רובה סער שפותח על ידי חברת הקלר וקוך בשיתוף פעולה עם כוח דלתא של ארצות הברית במהלך שנות ה-90 כמחליף ל-M4, והוא מבוסס על עיצוב מנגנון הירי של ה-G36 הידוע כבוכנת גז בעלת תנועה קצרה. ה-HK416 הוא רובה השירות של נורווגיה, מונטנגרו, גרמניה בתהליך שצפוי להסתיים בשנת 2026, צרפת, חיל הנחתים של ארצות הברית (תחת השם M27), סינגפור (חיל הים) ואוסטרליה. בנוסף, דגמי ה-HK416 השונים נמצאים בשירות יחידות שונות, לרוב יחידות מיוחדות, וגם יחידות טקטיות משטרתיות ברחבי העולם. על בסיס ה-HK416 פותח גם רובה בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו בשם HK417, המאופיין בדיוק וטווח רב עם קצב אש נמוך יותר. ה-HK417 משמש בעיקר כרובה קרב או רובה קלעים ונמצא אף הוא בשימוש מגוון יחידות צבא ומשטרה ברחבי העולם כולל צבא ארצות הברית (תחת השם M110A2) והצבא הגרמי (תחת השם G27 ו-G28).

הקלר וקוך בתרבות הפופולרית

עריכה

כלי הנשק של חברת הקלר וקוך זכו לפופולריות ניכרת בתרבות הפופולרית, במיוחד בקולנוע, טלוויזיה ומשחקי וידאו. הופעתם התכופה במדיה נובעת הן מעיצובם הייחודי והן הופעתם התדירה של כלי הנשק של הקלר וקוך בתקשורת כתוצאה מהשימוש הרב שנעשה בהם על ידי כוחות מיוחדים ברחבי העולם. ה-MP5 שימש את יחידת SAS הבריטית במהלך פשיטה על שגרירות איראן בשנת 1980 – אירוע שתועד וצולם ותרם לפרסום של הנשק. גם יחידות SWAT רבות בארצות הברית אימצו את הנשק הזה במהלך שנות ה-80 וה-90. .[26]

קולנוע וטלוויזיה

עריכה

תת המקלע MP5 נחשב לאחד מכלי הנשק המזוהים ביותר בקולנוע של שנות ה-80 וה-90. הופעתו הידועה ביותר הייתה בסרט מת לחיות שיצא לאקרנים בשנת 1988 ובו הדמות הראשית ג'ון מקליין (ברוס ויליס) וגם הטרוריסטים איתם הוא נלחם משתמשים בדגם MP5A3. הסרט תרם רבות לדימוי האייקוני של הנשק.

ה-MP5 וכן דגמים נוספים כמו רובה בסער G36 והאקדח הקלר וקוך UMP הופיעו בסרטים נוספים כגון המטריקס בשנת (1999), ובסדרות טלוויזיה כמו 24, NCIS, The Unit וCSI: Miami.

משחקי מחשב

עריכה

מגוון רחב של משחקי מחשב, בעיקר משחקי ירי בגוף ראשון מציגים את כלי הנשק של הקלר וקוך כחלק בלתי נפרד מכלי הנשק בהם משתמשים השחקנים או הדמויות האחרות במשחק:

  • בסדרת המשחקים Call of Duty כלי נשק של הקלר וקוך מדגמים כמו MP5, G3, HK416 ו-UMP45.
  • במשחק Counter-Strike הדמויות משתמשות בכלי הנשק MP5 כתת-מקלע.
  • במשחק הטקטי Rainbow Six Siege דמויות כמו "דוק" ו"רוק" מצוידות ב-MP5, ואילו הדמות "אש" משתמשת ברובה סער G36C.
  • בסדרת המשחקים Battlefield עומדים לרשות השחקן כלי נשק מתוצרת הקלר וקוך כמו רובי הסער G36 ו־HK416.

קומיקס ואנימה

עריכה

בכמה יצירות אנימה ומנגה נעשה שימוש בדימויים של כלי נשק מתוצרת הקלר וקוך:

  • ביצירה Black Lagoon נראות דמויות משתמשות באקדח P8 ותת המקלע MP5K.
  • ביצירה Ghost in the Shell מופיעים בידי הדמויות כלי נשק דמויי אקדח ה HK P9 וגרסאות עתידניות של ה-G36.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הקלר וקוך בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Kerstin Kohlenberg and Alexander Bühler Planet of Weapons Ziet online
  2. ^ Irresponsible Implementation of Arms Export Principles by Heckler & Koch
  3. ^ Nazi shadow on Heckler & Koch - historians present study Published on 09/18/2023
  4. ^ New supervisory boards for arms manufacturers Heckler & Koch fights with Nazi shadow 07.09.2020
  5. ^ Thomas Hermanns Study on the past of Oberndorf company founders Founders Heckler & Koch: Profiteers of the Nazi era, but not war criminals September 20, 2023
  6. ^ הקלר וקוך באתר Global security
  7. ^ Trial told Britain beat arms embargoes: Royal Ordnance said to have aided transfer of machine-guns Martin Himmelheber Wednesday 29 December 1993
  8. ^ Firm 'helped breach sanctions' Tim Kelsey, Martin Himmelheber Friday 21 January 1994
  9. ^ The Sleazy State: Royal Ordnance 'exported weapons to East Germany': Arms deals Tim Kelsey, Martin Himmelheimer Wednesday 16 March 1994
  10. ^ https://www.iNewsUK Arms company faces Commons scrutiny: Labour aims to establish if firm broke trade embargoes. Tim Kelsey reports Tim Kelsey Thursday 30 December 1993
  11. ^ Heckler & Koch "Germany's deadliest company" בגרמנית
  12. ^ Martin Himmelheber Heckler and Koch: 140 million euros are gone November 30, 2023 Neue Rottweiler Zeitung
  13. ^ Gerhard Hegmann Weapons manufacturer : Heckler & Koch tackles financial problems
  14. ^ Owner invests more money in Heckler & Koch November 17, 2015
  15. ^ Gerhard Hegmann Heckler & Koch builds first own pistol factory in the USA Published on 03.05.2017 W Welt.com
  16. ^ Werner Grundlehner The weapons manufacturer Heckler & Koch is facing closure 03.06.2019 Neue Zürcher Zeitung AG
  17. ^ Ad hoc notification H&K AG of 15 December 2023
  18. ^ Heckler & Koch presents financial figures at record levels and gives strong outlook 26.04.2024
  19. ^ Dotcom magazine Heckler & Koch-A Must Read Comprehensive Guide
  20. ^ Perspectives on Heckler & Koch A Legacy of Innovation in Firearm Technology
  21. ^ Caspar Bildner Report Mainz uncovers questionable business dealings by Heckler & Koch May 12, 2009
  22. ^ 12.10.2017 Shafagh Laghai, WDR German manufacturers in the USA Build weapons, exert influence
  23. ^ The HK4 The First Pistol from HK
  24. ^ Leroy Thompson The H&K VP70 Machine Pistol February 26, 2019
  25. ^ Gabriel Borrud The assault rifle held in all the wrong places April 23, 2015
  26. ^ IMFDB – הופעות הקלר וקוך במדיה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הקלר_וקוך&oldid=41180558"