הראיה (תורת הספרות)

הראיהאנגלית: Showing) היא טכניקה ספרותית נפוצה לייצוג ישיר של המציאות המתוארת בטקסט, ללא תיווכו של המספר. הראיה נועדה לאפשר לקורא לפרש פרטים משמעותיים בטקסט באמצעות שימוש בסמלים, מוטיבים, ניגודים, אנלוגיות, מטונימיות, רגשות, התנהגויות ועוד. הראיה עומדת בניגוד להגדה, שבה המספר או הדובר מתאר או מסכם את המציאות או את הדמויות האחרות לקוראים. הראיה מתאימה הן לכתיבה עיונית והן לכתיבת בדיון כולל ספרות, נאומים ותסריטים לקולנוע ולתיאטרון.[1][2][3][4]

אמצעים טיפוסיים עריכה

שימוש בטכניקת ההראיה מחייב התערבות מועטה ככל האפשר של המספר או הדובר בטקסט, ודבר זה נותן את אותותיו בטקסט באחד או יותר מסימני ההיכר הבאים[5]:

  • הסצנה הסיפורית - מכלול של פרטים חיצוניים המלווים את ההתרחשות בטקסט וביניהם שעת ההתרחשות, מקום ההתרחשות, המחשבות ופעולות הגיבורים וכן אירועים שונים שאירעו בעת ובעונה אחת עם ההתרחשות המתוארת בסצנה
  • דו-שיח - מסירה ישירה של הדברים בשיחה בין שני אנשים או יותר. דו השיח מגלה את השקפתם, רעיונותיהם, רגשותיהם וסגנון דיבורם של הדמויות הדוברות
  • תיאור חיצוני של דמות - תיאור של האופן שבו הדמות מתלבשת, מדברת ומתנהגת, ממנו ניתן לחוות את הדמות

היסטוריה עריכה

הראיה והגדה הם מושגים שמקורם מגיע עד אריסטו ואפלטון שהנגידו בין מימזיס, ייצוג המציאות כפי שהיא בדומה להראיה, לבין דיגסיס, תיאור המחבר בדומה להגדה.

הפופולריות המודרנית של ההבחנה בין הראיה להגדה מיוחסת ללאבוק[6]שטען כי אמנות הסיפור מתחילה בעניין אותו יש להראות, כדי שהוא יוכל לתאר את עצמו, וביקש להרבות ככל האפשר בשימוש בהראיה. לאבוק טוען כי[7] "סופר כמו פלובר - או כל סופר אחר שעבודתו מזמינה בכלל עיון ביקורתי - הוא רחוק כל כך מכתיבת הסיפור כפי שהיה נכתב בדין וחשבון רשמי, שאנחנו מפסיקים כלל להתייחס אליו כאל מדווח. הוא מייצר השפעה וחיקוי, באמצעים כישרוניים יותר או פחות" (עמ' 63).

לעומתו עומדים תאורטיקנים אחרים, כמו ויין בות', שסבורים כי מתן העדיפות להראיה היא אופנה ספרותית חולפת, וסבורים כי כל מה שנכתב בטקסט דורש מידה מסוימת של התערבות המחבר או המספר, ועל כן לא תיתכן הראיה ללא הגדה.

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Warren Wells (1999). How To Write Non-Fiction Books. Writers' Bookshop.
  2. ^ Jerianne Warren (2011). Show Don't Tell: A Guide to Purpose Driven Speech.
  3. ^ Mackendrick, Cronin, Scorsese, On Film-making: An Introduction to the Craft of the Director, Faber, 2005
  4. ^ Hatcher, The Art and Craft of Playwriting, F+W Media, 2000, עמ' 43
  5. ^ יוסף אבן, מילון מונחי הספרות, אקדמון, 1978, עמ' 77
  6. ^ de Gruyter, Walter, Telling vs. Showing, ‏16. January 2014
  7. ^ Lubbock, Percy (1922). The Craft of Fiction.