פתיחת התפריט הראשי

הרכבת התחתית של פיונגיאנגהאנגול: 평양 지하철도) היא מערכת הסעת המונים אשר פועלת בבירת קוריאה הצפונית, פיונגיאנג. הרכבת התחתית נחנכה בשנת 1973 בידי הרודן קים איל סונג והיא בנויה משני קווים הנחצים בתחנת מעבר יחידה. שני הקווים הנמתחים לאורך כולל של 22 קילומטרים יוצרים יחד מערכת של 17 תחנות אשר ממוקמות בצד אחד בלבד של נהר טאדונג החוצה את העיר. על פי הערכות שונות המערכת משרתת בין 300,000 ל-700,000 נוסעים ביום. קיימות תוכניות לבניית קו רכבת שלישי אך הן נדחות כל העת עקב קשיים כלכליים.

הרכבת התחתית של פיונגיאנג
평양 지하철도
Pyongyang Metro logo.svg
Pyongyang Metro-1.jpg
מדינה קוריאה הצפונית
עיר פיונגיאנג
מפעיל נציבות התחבורה והתקשורת
מידע על ההקמה
פתיחת המערכת 1973
מידע על המערכת
אורך המערכת 22.5 ק"מ
רוחב המסילה 1,435 מ"מ
מספר נוסעים ביום 300,000 - 700,000
מספר נוסעים בשנה 110 - 255 מיליון
מספר הקווים 2
מספר התחנות 17
תרשים המערכת
Metro Pyongyang.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רכבת בתחנת פוהונג

תוכן עניינים

סקירה כלליתעריכה

בניית הרכבת התחתית החלה בשנת 1968, יש הטוענים כי הסיבה לכך הייתה קנאה בקוריאה הדרומית אשר החלה לקדם ברצינות תוכניות דומות לבניית רכבת תחתית בסיאול. במהלך הבניה בשנת 1971 קרתה תאונה חמורה כאשר עקב כשל תכנוני קרסה המנהרה העוברת מתחת לנהר טאדונג ועל פי דיווחים גרמה למותם של כמאה איש. עקב תאונה חמורה זו נזנח הניסיון לחבר בין שני חלקי העיר בעזרת הרכבת התחתית והיא עוברת רק מצד אחד של הנהר. הקו הראשון של הרכבת נחנך בשנת 1973 והקו השני נחנך בשלבים בין השנים 1975 ו-1978. בשנת 1987 הקו הוותיק הורחב בשתי תחנות נוספות ואלה הן התחנות היחידות שאליהן מותרת הכניסה לאזרחים זרים, כמובן שבליווי נציגי המפלגה. במהלך הביקורים השונים נצפו אותם פרצופים של נוסעים ברכבות וכן אותם מספרי רכבת, מה שאומר שייתכן וכל החשיפות לתקשורת היו מבוימות בידי השלטון. בנוסף למערכת הקווים אשר ידועה לעיתונאים הזרים, ישנן עדויות כי קיימים קווים נוספים לשימוש צבאי בלבד בדומה למטרו 2 המוסקבאי.

נסיעה אחת ברכבת עולה כ-5 וון צפון קוריאני השקולים לכעשרים אגורות, מה שעושה אותה לרכבת התחתית הזולה בעולם.

עומק המסלול ושמות התחנותעריכה

בתחנות הפתוחות לזרים ניכרת השקעה רבה בעיצוב והן כוללות נברשות מפוארות, ציורי קיר ומזכירות באופן כללי את תחנות הרכבת התחתית של מוסקבה. על שאר תחנות הרכבת התחתית המידע מועט ונראה שהן אפלות הרבה יותר מהתחנות הפתוחות לזרים משיקולי חיסכון באנרגיה. כל תחנות הרכבת התחתית בנויות בעומק רב מתחת לאדמה, לעיתים יותר מ-100 מטרים, מה שהופך אותה לרכבת התחתית העמוקה בעולם. ייתכן כי הסיבה לעומק יוצא דופן זה היא הכוונה לחבר באמצעותה בין מתקנים צבאיים הממוקמים בבירת קוריאה הצפונית, מה שמחייב חסינות מפני הפצצות. סיבה אפשרית נוספת היא כוונת המתכננים, שהרכבת תעבור מתחת לנהר טאידונג העמוק (תוכנית שלא יצאה אל הפועל).

השמות של תחנות הרכבת התחתית לא משקפים את מיקומם הגאוגרפי; הן נקראות על שם מושגים בתורת הג'וצ'ה, שהומצאה על ידי השליט הראשון של קוריאה הצפונית, קים איל-סונג, ועומדת בלב שיטת המשטר במדינה; יוצאת דופן היא התחנה הממוקמת ליד שער הניצחון של פיונגיאנג ונקראת בהתאם "קאיסון" (ניצחון).

ציוד ניידעריכה

לאחר חנוכת הרכבת, הציוד הנייד הורכב ממערכים מסוג DK4 אשר נבנו בסין, אם כי המשטר הצפון קוריאני טוען שהם יוצרו בארצו. בשנת 1998 חלק מרכבות אלה הוחזרו לסין ושירתו תקופה קצרה ברכבת התחתית של בייג'ינג. במקום הרכבות הסיניות רכשה קוריאה הצפונית מגרמניה מערכים משומשים אשר שירתו ברכבת התחתית של מזרח ברלין. כתב של ה-BBC אשר הצליח בשנת 2000 לבקר בעיר ללא ליווי נציגי השלטון טען שראה בשירות "קרונות מזרח גרמניים ישנים אשר עדיין היו מכוסים בגרפיטי גרמני"[1]. בכל קרון מופיעים דיוקניהם של קים איל סונג וקים ג'ונג איל.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה