השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה
השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה (ראשי תיבות: שו"ט) הם יחידת סמך במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. תפקיד השירותים הווטרינריים הוא שמירה על בריאות בעלי החיים ורווחתם, ושמירה על בריאות הציבור מפני מחלות המשותפות לבעלי חיים ובני אדם. במסגרת זו, השירותים הווטרינריים מפקחים פיקוח עליון על כל ההיבטים הקשורים באסדרת הטיפול בחיות משק (פרות, דגים, עופות, חזירים, דבורים, סוסים, חמורים, גמלים וצאן) החל בפיקוח על המזון הניתן לחיות המשק, תנאי הגידול, וכלה בטיפולי מניעה וטיפולים תרופתיים. בכל הנוגע לחיות המיועדות למאכל, השירותים הווטרינריים מבצעים מעקב ופיקוח אחר הקמה והפעלה של תחנות מיון ביצים, תחנות מיון דגים, משחטות, בתי נחירה ובתי מטבחיים במטרה לוודא כי אלו עומדים בתנאים הווטרינריים והסניטאריים הנדרשים, לשמירה על בריאות הציבור ובריאות בעלי החיים. כמו כן השירותים הווטרינריים מפקחים פיקוח עליון על ההיבטים הקשורים לאסדרת החזקת חיות מחמד (כלבים, חתולים, ציפורי נוי וכו') - כגון מתן חיסונים, טיפול במחלות רשומות, הסגר כלבים, רישיונות החזקת כלב, שיבוב ועוד. לשירותים הווטרינריים אחריות מקצועית גם על אסדרת העיסוק ברפואה הווטרינרית בישראל, כגון: רישוי רופאים וטרינרים פרטיים ופיקוח עליהם, ואתיקה מקצועית. כמו כן, השירותים הווטרינריים אחראים על רישוי ופיקוח על פעילות הרופאים הווטרינרים הרשותיים (הכפופים מנהלתית לראש הרשות המקומית).
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| משרד אחראי | משרד החקלאות ופיתוח הכפר |
| תאריך הקמה | 1920 |
| מנהל | ד"ר תמיר גשן |
| מטה מרכזי | הקריה החקלאית, ראשון לציון |
| www.moag.gov.il/vet/Pages/default.aspx | |
  | |
מטה השירותים הווטרינריים נמצא בבית דגן. לשירותים הווטרינריים לשכות וטרינריות מחוזיות הפזורות ברחבי הארץ ומבצעות את פעילותן בתחום הגאוגרפי עליהן הן אחראיות ביישובים ובמשקי יונקים, ושני מרחבים המפקחים על הפעילות במשקי עופות בתחומם.
הקמת השירותים הווטרינריים עריכה
השירותים הווטרינריים נוסדו ב-31 במרץ 1920, כאשר הוחלף הממשל הצבאי הבריטי בממשל אזרחי והוחלט להקים את "השירות הווטרינרי הממשלתי", שהיה תלוי במידה רבה בממשל בקהיר. ה"שירות הווטרינרי" נועד בראש וראשונה לספק טיפול רפואי, תרופות ופרזולים לכל בעלי החיים השייכים לממשלה, כולל הז'נדרמריה (חיל שעסק בתפקידי שמירה וביטחון באזורים שמחוץ לערים ובגבולות) והמשטרה שעסקה בפענוח פשעים ובמניעתם. כמו כן הוטל על השירות הווטרינרי לבצע את הפעולות הבאות:
- פיקוח על מוצרי בשר ובתי מטבחיים.
- פיקוח על שווקים ואורוות ציבוריות.
- שירותי מניעה (חיסונים) בעיקר כנגד דבר הבקר.
- פיקוח בתחנות הסגר בגבולות הארץ.
- ביצוע הסגרים על עדרים חולים בתוך הארץ.
השירות הווטרינרי חולק לשני אזורים: הצפוני (כאשר המרכז היה בחיפה) והדרומי (שמרכזו היה ביפו). בכל אחד מהם, היו מפקחים וטרינריים (נקראו רופאים וטרינרים בשירות הממשלה). תפקידם היה בין היתר לבצע ביקורים בכפרים ובמושבות ולדווח אחת לשבועיים על מצב משק החי. כמו גם, תפקידם היה להדריך את הפלאחים בשיפור משק בעלי החיים.
תחומי פעילות השירותים הווטרינריים עריכה
מניעת מחלות בעלי-חיים ומחלות המשותפות לבעלי-חיים ולאדם, וצמצום התחלואה.
- אבחון מחלות בעלי חיים.
- מחקר (לאומי ובין-לאומי) ופיתוח בתחום הרפואה הווטרינרית.
- ייצור תרכיבים ייחודיים ותרכיבי חירום.
- פיקוח על יבוא ויצוא של בעלי-חיים ותוצרתם.
- מניעת צער בעלי-חיים ודאגה לרווחתם.
- בדיקת תכשירי חיטוי, הדברה ותרכיבים לבעלי-חיים –רישוי, ופיקוח על השימוש בהם.
- רישוי מפעלים לייצור תרכיבים ופיקוח עליהם.
- רישוי (בשיתוף עם משרד הבריאות) של תרופות וטרינריות.
- פיקוח על הגופים הציבוריים הפועלים בתחום בריאות בעלי-חיים ומוצריהם, והנחייתם המקצועית, כגון: המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות והמועצה לענף הלול.
- רישוי בתי-מטבחיים ומשחטות ופיקוח עליון על שחיטות בעלי-חיים לשוק המקומי ולייצוא.
- רישוי מפעלים לעיבוד מוצרים מן החי לייצוא, ופיקוח עליון על פעולותיהם.
- פיקוח עליון בנושא פסדים (פגרים) מן החי.
- פיקוח עליון על רישוי עסקים הקשורים בבעלי חיים, מזונם, תכשירים ומוצרים עבורם, וזאת באמצעות הרופאים הווטרינרים הרשותיים.
- קיום תוכנית מעקב ארצית אחר שאריות כימיות מסוכנות במזון שמקורו מן החי.
- פיקוח עליון בנושא מחלת הכלבת, לרבות מניעת התפשטותה באמצעות חיות-הבר.
- פיקוח עליון על רישוי כלבים והטיפול בנשיכות כלבים.
- פיקוח עליון על מזון לבעלי חיים.
- רישוי הרופאים הווטרינרים וטיפול בתלונות כנגדם.
- ייזום וקידום חקיקת מישנה והוראות החקיקה הווטרינרית.
- ייצוג ישראל בגופים בין-לאומיים רלוונטיים.
- קיום קשרים דו-צדדיים עם המדינות השונות בתחומי אחריותם.
- הדרכה והסברה לחוגי המקצוע ולציבור הרחב בנושאים וטרינריים.
- יישום הסכמי האוטונומיה והשלום בתחום הווטרינרי.
שיתופי פעולה עם ארגונים אחרים בישראל ומחוצה לה עריכה
השירותים הווטרינריים מקיימים קשר הדוק עם "החקלאית" - אגודה שיתופית לביטוח ולשירותים וטרינריים למקנה בע"מ; ארגוני החקלאים ומועצות הייצור (חלב ולול); בית הספר "קורט" לרפואה וטרינרית; משרדי ממשלה שונים ובעיקר משרדי הבריאות, הפנים, התעשייה והמסחר, האוצר ואיכות הסביבה; מרכז השלטון המקומי; ארגוני התעשיינים בתחום תעשיית המזון מן החי וארגוני צרכנים; הקרן לנזקי טבע; ארגוני צער בעלי חיים; מכון התקנים; ארגונים בין-לאומיים, בהם USDA, WTO, FAO, WHO, OIE; הסוכנות האמריקאית הפדרלית לסיוע בינלאומי (AID) האיחוד האירופי ועוד.
מקור הסמכות עריכה
הבסיס החוקי למערכת הסמכויות והפעולות של השירותים הווטרינריים מעוגן במסגרת חמישה חוקים עיקריים:
- פקודת מחלות בעלי-חיים.
- פקודת הכלבת.
- חוק לפיקוח על יצוא של בעלי חיים ושל תוצרת מן החי.
- חוק הרופאים הווטרינרים.
- חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים).
לשירותים הווטרינריים הוענקו בנוסף סמכויות ותפקידים מכוח פקודת הרוקחים, חוק רישוי עסקים, החוק להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) וחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים).[1]
פריסת הארגון עריכה
מטה השירותים הווטרינריים, המכון הווטרינרי ויחידות השירות ממוקמים באתר הקריה החקלאית בבית דגן, מטה משרד החקלאות. יתר יחידות השירותים הווטרינריים הן: שש לשכות וטרינריות (בראש פינה, עכו, גלבוע, חדרה, כנות ובאר שבע), שני מרחבים לבריאות העוף ותחנת הסגר לבעלי-חיים בחיפה. בנוסף, קיים פיקוח על כניסה ויציאה של בעלי חיים או מוצריהם בשבעה מסופי גבול.
מנהלי השירותים הווטרינריים מקום המדינה עריכה
| שם מנהל השירותים הווטרינריים | שנים בתפקיד |
|---|---|
| ד"ר שלמה פרוינד אביאלי | 1960-1948 |
| ד"ר מנחם שטורמן | 1962-1960 |
| ד"ר שי גור | 1969-1962 |
| ד"ר יצחק דפני | 1974-1969 |
| ד"ר ארנון שמשוני | 1999-1974 |
| ד"ר עודד ניר | 2004-1999 |
| ד"ר משה חיימוביץ | 2010-2004 |
| ד"ר מישל בלאיש (בפועל) | 2011-2010 |
| ד"ר נדב גלאון | 2017-2011 |
| ד"ר שלמה גראזי (בפועל) | 2018-2017 |
| ד"ר מישל בלאיש | 2018 |
| ד"ר תמיר גושן (בפועל) | 2018-היום |
המכון הווטרינרי ע"ש קמרון עריכה
ראשיתו של המכון הווטרינרי בשתי מעבדות אבחון עוד מימי המנדט הבריטי - האחת בתל אביב והשנייה בחיפה. בשנת 1957 אוחדו שתי המעבדות למכון אחד שהוקם באתר בית -דגן בראשותו של פרופ' א. קמרון שהיה מנהלו הראשון ומעצב דמותו. המכון מהווה את הזרוע האבחונית והמחקרית של השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, ואת מקור המידע המדעי העיקרי לקבלת החלטות הנוגעות למחלות בעלי חיים, מוצרים מן החי וניהול סיכונים הקשור בתחומים אלו.[2]