תיאטרון קהילתי

סוגה בימתית
(הופנה מהדף התיאטרון הקהילתי)

תיאטרון קהילתי הוא תיאטרון שנוצר על ידי שחקנים (לרוב לא מקצועיים) השייכים לקהילה או אוכלוסייה מסוימת ומעלים הצגה שמבוססת על סיפורים מחייהם אשר עוסקים בקונפליקטים, ההתמודדויות והשאיפות שלהם. מטרת התיאטרון הקהילתי היא לשרת את הצרכים החברתיים של קהילות ואוכלוסיות בארץ שעניינן לא מקבל ביטוי הולם ולהביא לשינוי חברתי.[1]

תהליך העלאת ההצגה בתיאטרון קהילתי נעשה בחמישה שלבים:

1) גיבוש הקבוצה- איתור משתתפים בעלי מכנה משותף השייכים לאותה קהילה או אוכלוסייה וזאת בשיתוף פעולה עם אדם מאותה קהילה על מנת לספק מענה לצורכי הקהילה הספציפיים.

2) רכישת כלים תיאטרוניים- במהלך מפגשי הקבוצה המשתתפים לומדים משחק באמצעות משחקי תפקידים, תרגילי אלתור ועבודה על דמויות וסצנות.

3) שאיבת חומרים- המשתתפים מביאים חומרים מקוריים מחייהם דרך כלים תיאטרוניים, מחברים את החומרים הללו לסיפור משותף, כותבים טקסטים והבמאית מעבדת אותם לכדי הצגה.

4) הפקה- לאחר שהטקסט כתוב השחקנים לומדים אותו בע"פ, עובדים על הדמויות שלהם ומערכות היחסים ביניהן ושפת הגוף על הבמה.

5) הצגה- לקראת ההצגה המשתתפים עושים חזרות לעיתים קרובות יותר על מנת לעלות לבמה מוכנים, להעביר מסר לקהל ולהציג אותו על הצד הטוב ביותר.[2]

ייחודו של התיאטרון הקהילתי הוא פרי יצירתם של אנשי התיאטרון הקהילתי שמשמיעים את הקולות האותנטיים שלהם, מבטאים את הנושאים שמעסיקים אותם אותם ביום-יום שלא עולים בסדר היום ומייצגים את הקהילה או האוכלוסייה ממנה באו ובכך התיאטרון הקהילתי נותן תחושה של שליחות. [3]

בישראל

עריכה

התיאטראות הקהילתיים בישראל בעיקר פועלים בערים הגדולות. נכון ל-2007, התיאטראות הקהילתיים בישראל פעלו למעלה משלושים שנה. כיום התיאטראות הקהילתיים עשירים בתרבות ופועלים בהרבה מקומות בארץ שבהם משתתפים שחקנים בגילאים שונים, החל מבני נוער עד למבוגרים שעובדים עם אנשי מקצוע מתחום התיאטרון ומתחומי החינוך והרווחה. למרות שהתיאטרון הקהילתי פחות פופולארי מסוגי תיאטרון אחרים- מספר האנשים שעוסקים ושמשתתפים באומנות הבמה הנ"ל גדל. שחקני התיאטרון הקהילתי מבטאים באמצעות התיאטרון את מחשבותיהם, תשוקותיהם, חוויות מחייהם ואת הזיכרונות שלהם שלרוב לא מדוברים בשיח התרבותי המוביל. למעשה, הטקסט הבימתי מהווה עבורם כלי שבעזרתו הם מייצגים את קבוצת המיעוט שבאו ממנה ובכך מגבשים את זהותם העצמית והתרבותית.[4]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • שולמית לב-אלג'ם, ניצבים בקדמת הבמה, הוצאת פרדס ואוניברסיטת חיפה, 2010.
  • ברסלר שלומית (2006), עדיף להיות צרודה מאשר אילמת. הוצאת פרדס

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה