התפרצות מימית
התפרצות מֵימִית (באנגלית: Limnic Eruption, נקרא גם היפוך אגמי) היא סוג נדיר יחסית של אסון טבע, בה כמות ניכרת של פחמן דו-חמצני מומס מתפרצת באופן פתאומי מתוך מימי האגם העמוקים, ובתוך כך גורמת לחנק של בעלי חיים בסביבה, כולל בני אדם. התפרצות שכזו יכולה גם לגרום לצונאמי באגם מפני שעליית ה- CO2 מזעזעת ומסיטה את המים. חוקרים סבורים כי ההתפרצות יכולה להיגרם כתוצאה מרעידת אדמה, פעילות וולקנית, או פיצוץ עז.
אגמים בהם קרו תופעות של התפרצות מימית נקראים לפעמים "אגמים מתפוצצים".
כיום ידוע על שלושה אגמים המועדים להתפרצות מימית בשל פחמן דו-חמצני המצטבר בתחתיתם: אגם ניוס ואגם מונון בקמרון (בשניהם תועדה התפרצות), ואגם קיוו בגבול רואנדה-הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בו מצטבר בנוסף לפחמן גם גז מתאן.
מקור הגזים באגם הוא בגוף מגמטי פעיל הנמצא מתחת לאגם, ופולט פחמן לתוך המים. באגמים בהם אין ערבוב בין שכבת המים העליונה והתחתונה, הפחמן מומס במים ומצטבר בתחתית האגם, כשלחץ המים שומר את המים הרווים בפחמן בתחתית האגם בדומה לגזים הכלואים בבקבוק סודה. במצב זה האגם נמצא במצב לא יציב, אך עדיין דרוש אירוע שיגרום ל"היפוך" האגם ולשחרור הגזים. אירוע כזה יכול להיות רעידת אדמה, התפרצות געשית, או אף סופת גשמים, הגורמים לערבוב שכבות המים. המים הרווים בגז מתחתית האגם עולים למעלה, וללא לחץ המים משתחרר הגז לאוויר. התפרצות כזו מביאה לתנועה חריפה של המים שעשויה לגרום לצונאמי באגם.
היסטוריה
עריכהההתפרצות המימית המתועדת הראשונה בהיסטוריה אירעה ב-15 באוגוסט 1984 באגם מונון בקמרון, ו-37 בני אדם מתו מחנק.
התפרצות נוספת התרחשה ב-21 באוגוסט 1986 באגם ניוס בקמרון. בהתפרצות השתחרר מהאגם ענן של פחמן דו-חמצני בנפח של כקילומטר מעוקב. כ-1,700 מתושבי הכפרים הסמוכים לאגם נחנקו למוות כתוצאה מההתפרצות, בנוסף לבעלי חיים רבים.
בשל העובדה שהתפרצות מימית אינה נראית לעין וכמעט אינה משאירה סימנים בשטח, קשה לזהות מקרים של התפרצות מימית בעבר. קיימת סברה כי בבור מסל בגרמניה התרחשה התפרצות כזו בתקופת האאוקן (56-34 מיליוני שנים לפני זמננו).
דרכי מניעה
עריכה
לאחר ההתפרצות באגם ניוס החלו מדענים לחקור את התופעה בצורה נרחבת יותר ולאחריה התבררה הסיבה להתפרצות והמנגנון הגורם לה. חוקרים ניסו להביא לשחרור קבוע ומבוקר של הגז מתחתית האגם, ובכך למנוע התפרצויות נוספות.
בשנות ה-90 נערכו ניסיונות להצבת צינורות אנכיים בשני האגמים המתפוצצים בקמרון, כשהקצה העליון של הצינור נמצא מעל פני המים. הפחמן המומס במים עולה במעלה הצינור, ובעקבות ירידת הלחץ משתחרר לאוויר. בפתרון זה אין צורך בשאיבה רציפה של מים מלבד השאיבה הראשונית, שכן שחרור הגז מהמים יוצר שאיבה המעלה מים נוספים בצינור.
בשנת 2001 הותקן הצינור הראשון באגם ניוס, ושניים נוספים הותקנו בשנת 2011. באגם מונון הותקן הצינור הראשון בשנת 2003, ולאחריו שניים נוספים בשנת 2006. התקנת הצינורות מונעת את הצטברות הפחמן בשני האגמים האלו, והם אינם צפויים להתפרץ שוב.
באגם קיוו לא הותקנו צינורות דומים, משום שבשל גודלו (האגם גדול פי 1,700 מאגם ניוס) על המערכת להיות גדולה ויקרה בהרבה. התפרצות מימית באגם קיוו עשויה להביא לאסון גדול בשל גודלו של האגם וכמות הפחמן והמתאן הגדולה שהוא עשוי להכיל. סביב האגם חיים מעל לשני מיליון בני אדם. בנוסף, האגם נמצא באזור בו מתרחשות רעידות אדמה באופן תדיר, ואלה עשויות להתחיל את פעולת השרשרת המביאה להתפרצות האגם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
דורון פישלר, זה בא מהאגם: סיפור אימה, בפודקאסט "התשובה", פברואר 2021
