ואלריו מולדובן
ואלריו מולדובן (Valeriu Moldovan; 1912 - 17 באוקטובר 1972), היה בעל נגרייה ברומניה, וחסיד אומות העולם אשר הציל שני יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה.
 | |
| לידה |
1912 רומניה |
|---|---|
| פטירה | 17 באוקטובר 1972 (בגיל 60 בערך) |
| מדינה |
רומניה |
| ידוע בשל |
הצלת יהודים בשואה חסיד אומות העולם |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (4 במאי 1994)  |
  | |
קורות חייו עריכה
מולדובן נולד בשנת 1912. התגורר עם אשתו ושני ילדיהם בעיירה ביסטריצה שבצפון טרנסילבניה, רומניה, אשר משנת 1940 הייתה חלק מהונגריה ונכבשה על ידי גרמניה הנאצית ב-19 במרץ 1944[1].
סיפור ההצלה עריכה
סולומון פליישמן, בן למשפחת חסידים אדוקים בביסטריצה, היה בן 16 במאי 1944, בזמן ההכנות לגירוש יהודי האזור. כאשר שמע אביו על גורל יהדות פולין, החליט כי למשפחתו הגדולה, בת 11 ילדים, יש סיכוי טוב יותר לשרוד אם ייפרדו . הוא נתן לכל אחד מילדיו סכום כסף, והציע להם להתפזר ולמצוא לעצמם מקומות מסתור. סולומון פליישמן החליט להסתתר במרתף קטן בסמוך למרתף ביתו, בתקווה שמשם יוכל לעזור לאמו שנשארה בבית עם אחיו הקטנים. הוא לא סיפר למשפחתו איפה הוא מתחבא ולא ידע היכן שאר בני משפחתו.
במרתף מצא פליישמן את דודו, בנימין פרלשטיין. בצד השני של הקיר גר ספר גרמני שהיה חצי חרש. כשלא היה עסוק, הוא נהג לנגן בכינור ופליישמן ודודו היו נהנים מהמוזיקה. כעבור מספר ימים, כאשר לא נותר מזון במחבוא, החליט פליישמן לפנות לאחד מחבריו, נער בן 14, שעבד בנגרייה של מולדובן, בסמוך למקום המחבוא. פליישמן הצליח ליצור קשר עם הנער, שבמשך שלושה שבועות הביא למסתתרים מזון מדי שלושה ימים. המזון הושג בעזרת כרטיס המזון שקיבל מפליישמן.
לאחר שמולדובן, מעסיקו של הנער, גילה את המעשה, הוא קרא לשניים לצאת ממחבואם, והבטיח להם שידאג להם. פליישמן תיאר את המפגש עם מולדובן: "הוא חיבק ונישק אותי ואמר לי כמה שמח הוא היה שאני בחיים"[2]. מולדובן קיים את הבטחתו תוך סירוב לקבלת תשלום על עזרתו. הוא הביא לפליישמן ולדודו אוכל ועדכן אותם לגבי המצב בחוץ. מספר פעמים התגלו פליישמן ודודו. פעם אחת, כשפליישמן יצא מחוץ למרתף, ראו אותו שני מנהלי עבודה מהנגרייה. מאוחר יותר סיפר לו מולדובן כיצד השניים הציעו לו לנצל את פליישמן למציאת כסף וזהב ולהרוג אותו. מולדובן איים עליהם בדיווח לרשויות על גנבה והם ויתרו על הרעיון.
פעם נוספת, הוא התגלה על ידי בלש. בפעם הזו הוא ניצל בזכות אישה נוצרייה שהכירה את אמו והסבירה לבלש כי הילד שראה הוא יתום המועסק כשוליית הנגר. הבלש, מרוצה מההסבר, עזב את המקום ומעולם לא חזר.
מולדובן דאג לפליישמן ולדודו עד לשחרור האזור באוקטובר 1944. סולומון פליישמן, שנשאר במחבוא עם דודו במשך חמישה חודשים, גילה כי היה היחיד ממשפחתו ששרד את השואה, הודות לעזרתם של הנער ושל מולדובן.
לאחר המלחמה עריכה
לאחר המלחמה היגרו פרלשטיין ופליישמן לארצות הברית. לאורך השנים שמר פליישמן על קשר עם מולדובן ומשפחתו, ואף שלח לו כסף ומתנות. לאחר מותו של מולדובן המשיך פליישמן לשלוח מתנות לבנו ולנכדו של מולדובן. הוא אמר כי "יותר מפעם אחת מולדובן סיכן את חייו כדי להגן עלינו"[2]. לפליישמן נולדו חמישה ילדים ושבעה עשר נכדים.
הכרה והנצחה עריכה
מולדובן נפטר ב-17 באוקטובר 1972. ב-4 במאי 1994, הכיר יד ושם בוואלריו מולדובן כחסיד אומות העולם והוא הונצח על קיר כבוד מיוחד ביד ושם, בירושלים. מדליית כבוד ותעודה נשלחו למשפחתו ברומניה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ואלריו מולדובן, באתר "יד ושם" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ ואלריו מולדובן, באתר יד ושם
- ^ 1 2 מתוך עדותו של סולומון פליישמן