וולארו שחור
וולארו שחור (שם מדעי: Macropus bernardus; ידוע גם כוולארו ברנרד), הוא מין של יונק כיס בינוני בסוג קנגורו ובקבוצת הוולארו האנדמי לצפון הטריטוריה הצפונית שבאוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1904 על ידי הזואולוג הבריטי-יהודי וולטר רוטשילד, והוא משויך לתת-הסוג Osphranter. המין הקרוב אליו ביותר מבחינה גנטית וחיצונית הוא הוולארו המצוי, ולאחר מכן המין וולארו האנטילופה; שניהם חופפים איתו בתפוצה. הוולארו השחור הוא הקטן והנדיר שבמיני הוולארואים.
 וולארו שחור
| |
|---|---|
וולארו שחור (זכר)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| תת־סדרה: | דמויי-קנגורו |
| משפחה: | קנגוריים |
| סוג: | קנגורו |
| מין: | וולארו שחור |
| שם מדעי | |
 Macropus bernardus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
אנטומיה ומראה עריכה
הוולארו השחור הוא הקטן במיני הוולארו והקנגורו - בערך כשני שלישים מגודלו של הוולארו המצוי. גובהם של הזכרים בעת עמידה זקופה הוא עד מטר ושל הנקבות עד 80 ס"מ. המשקל של המין אף הוא נמוך יחסית ולרוב בסביבות 22-13 קילוגרם. בניגוד לחוטם של הקנגורו המתאפיין בשיער, החוטם של הוולארו עירום לחלוטין בדומה לוולארואים האחרים. אוזניו של הוולארו השחור קצרות יותר משל הוולארו המצוי. הזנב עבה במיוחד ביחס לגופו של הוולארו.
ראשו של הוולארו השחור מוארך ומשולש במקצת, והוא קטן-בינוני ביחס לגופו. אוזניו קצרות יחסית ומעוגלות, וזנבו ארוך וגמיש. גופו קמור ועגלגל, ורגליו חזקות ובעלות קרסול מוארך המשמש כמשענתו העיקרית. האף שלו בינוני עם נחיריים ולוע עגלגלים, ועיניו גדולות ובצבע צהבהב-אדמדם. לאורך המצח והקרקפת יש לו חריץ בולט בפרווה.
הגפיים הקדמיות של הוולארו השחור דקות וקצרות יחסית לקנגורו, ולהם 5 אצבעות בעלות טפרים שחורים. הגפיים האחוריות ארוכות ועבות יותר, והן מורכבות מ-4 אצבעות אף שפועל הן נראות כ-3 בלבד: זרת עבה וקצרה בצד אחד ובצד השני שתי אצבעות מאוחדות; במרכז ישנה אצבע אחת ארוכה ועבה במיוחד - פי 3 מהאצבעות האחרות. הזרת בעלת טופר בינוני, האצבע המאוחדת בעלת שני טפרים קטנים-בינוניים שאף הם עלולים להתאחד לאחד, ואילו האצבע המרכזית בעלת טופר גדול במיוחד.
הפרווה של הוולארו השחור גסה ומדובללת ואופיינית למיני הוולארו, והיא מורכבת משערות צפופות וסמיכות יחסית. צבע הפרווה משתנה בחדות בין הזכרים לנקבות, והוא מין הקנגורו המפגין את הדו-צורתיות הזוויגית הבולטת ביותר:
לזכרים צבע הפרווה הוא חום מפויח, חום מהגוני, חום שוקולד עד שחור מבריק - המקנה למין את שמו, ובשל כך ניתן לזהותו בקלות ממיני הקנגורו והוולארו האחרים. הגחון, הזנב, הרגליים וכפות הידיים נוטים להיות כהים יותר משאר הגוף. החלק העליון של השוקיים, הזרועות, העורף ופנים האוזניים נוטים להיות עם גוון מהגוני-ערמוני. צבע הפנים נוטה להיות בהיר מעט מהגוף, ויש לו טבעות בהירות סביב העיניים ולעיתים גם כתם חום-וורדרד או כתמתם דהוי בצידי השפתיים.
לנקבות צבע הפרווה הוא חום דהוי וכהה יחסית, חום זית, חום אפרפר או אפור בהיר. כפות הידיים והרגליים וקצה הזנב בצבע שחור, בעוד שהזרועות יהיו בדרך כלל צהבהבות. הגחון יהיה בהיר מעט משאר הגוף ולעיתים בצבע לבנבן. צבע הפנים כהה יותר משאר הגוף - אפור כהה, וסביב החרטום והלוע ישנו כתם שחרחר דהוי. הצד החיצוני של האוזניים בצבע חום כהה דהוי בחלק התחתון ואפרפר בחלק העליון, בעוד שהצד הפנימי יהיה וורדרד-לבנבן. סביב קצוות האוזן יש רצועת שיער דקה ושחורה.
תפוצה ובית גידול עריכה
הוולארו השחור אנדמי לטריטוריה הצפונית שבאוסטרליה, והוא מוגבל לארץ ארנהם שנמצאת בין מפרץ קרפנטאריה לים טימור. מרבית טווח התפוצה שלו נמצא בפארק הלאומי קקדו.
בית הגידול של הוולארו השחור מורכב ממגוון רחב של סוגי צמחייה - החל מיערות סגורים, יערות דלילים ויערות אקליפטוס, וכלה בשדות בור, רכסי חול ומרעה תלול. הדרישה העיקרית בבית הגידול שלו היא נוכחות של אזורים מסולעים גדולים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 36-20 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא בין 500 ל-1,000 מילימטר לשנה.
אקולוגיה עריכה
הוולארו השחור הוא בעל חיים הפעיל בבדידות לעיתים קרובות - למעט בעונת הרבייה, ולחלופין עשוי לחיות בקבוצה משפחתית הכוללת זכר ונקבה בוגרים יחד עם הצאצאים הקטנים והמתבגרים. הנקבה לעיתים קרובות מטופלת בשני גורים - אחד מחוץ לכיס ואחד בתוכו. הוולארו השחור הוא בעל חיים מאוד ביישן וזהיר, ובדרך כלל בעת שמתקרבים אליו הוא נמלט עד מחוץ לטווח הראיה. התנהגות זאת מקשה מאוד על המחקר של האקולוגיה שלו, ומסיבה זאת המידע הוולארו השחור מועט יחסית למיני קנגורו אחרים.
הזכרים מציגים אמנם התנהגות אגרסיבית, אולם רק לעיתים נדירות הם יגרמו פציעות אחד לשני, ולרוב די בהפגנת דומיננטיות כדי להניס את היריב. תצוגת איום כוללת הליכה ברגליים נוקשות בתנוחה זקופה תוך כדי תלישת עשב או שיחים.
הוולארו השחור הוא בעל חיים צמחוני, והוא מבלה בין 7 ל-14 שעות ביום בחיפוש אחר מזון - תלוי בעונה. שיא פעילות מתרחשת בשחר ובבין הערביים, ויחסית למינים אחרים הוא הרבה פחות פעיל באמצע היום והלילה ומנצל את זמנים אלו למנוחה באזורים מוגנים. התזונה שלו מורכבת בעיקר מעשבים ושיחים, אך הוא עשוי לעיתים לאכול גם מזונות צמחיים אחרים.
הטורפים העיקריים של הוולארו השחור הבוגר הם הדינגו, השועל, ותנין הים, בעוד שעיט מחודד זנב ודורסים אחרים מהווים איום לגורים. הוולארו השחור אינו מהיר כל כך, ועל כן הוא מסתמך בעיקר על ההסוואה והזהירות שלו. ברגע שהוא יבחין בתזוזה כל שהיא או שיחוש באיום הוא עשוי להימלט מהמקום בקפיצות, מה שיגרום לטורף שבמארב לוותר על הציד. הוולארו מכין לעצמו רשת של שבילים קבועה המובילה אותו במהירות לאזורים מוגנים בסלעים.
הוולארו השחור דומה לשאר הוולארואים בכך שהנקבה יכולה להתרבות ברציפות במשך כל השנה כאשר יש תנאים טובים. הנקבות לעיתים קרובות מגדילות את שטח פעילותם על מנת למשוך את הזכר הדומיננטי והגדול ביותר באזור לשטחם. הרבייה תלויה בדרך כלל בגילו של הגור בכיס, והיא תתרחש רק לאחר שהוא מפותח מספיק.
ההריון של הנקבה נמשך 31 עד 36 ימים, לאחריהם נולד וולד יחיד באורך של סנטימטרים בודדים, שמוצא את דרכו לכיס של האם ומצמיד את פיו לפטמה כדי לינוק. הגור של הוולארו מחובר לפטמה בכיס במשך 4 חודשים רצופים, ובמהלכו האם יכולה לשאת עוד עובר אחד בבטנה ואף "להקפיא" באופן זמני את ההריון. לאחר שהגור מפותח דיו ומתנתק כבר מהפטמה, הוא עדיין ממשיך לחיות בכיס, ובשלב זה האם כבר יכולה להמליט את העובר לאחר שהמשיכה את ההריון. בעקבות כך נקבת הוולארו מטופלת לעיתים קרובות בשני גורים בגילאים שונים לגמרי בכיס בו-זמנית.
גור הוולארו יוצא מהכיס לאחר כ-6 חודשים. נקבת הוולארו השחור יכולה לשלוט על פתיחת או סגירת הכיס על ידי הפעלת שרירים; כאשר היא תחוש באיום היא תוכל למשל לשמור את הגור בכוח בכיס ולא תאפשר לו לצאת, או שלחלופין תפחת את הכיס בשבילו בעת שהוא רוצה לינוק או לנוח. גם אחרי שהגור כבר עוזב את הכיס לגמרי, הוא חוזר אליו כדי לינוק במשך חודשים רבים.
תוחלת החיים הממוצעת של הוולארו השחור בשבי היא 11.8 שנים.
מצב שימור עריכה
הוולארו השחור מסווג על ידי IUCN במצב השימור "קרוב לסיכון" (NT), בשל אוכלוסייה עולמית של פרטים בוגרים שפחותה מ-10,000 פרטים - נמוך למדי מהמספר הנדרש לקטגורית "ללא חשש" (LC), ולמרות שככל הנראה אוכלוסייתו יציבה, אין מידע ברור על המגמה של המין. במקרה ובו המין יחווה אפילו ירידה קטנה יחסית שתפחית את מספריו במקצת, המין עלול להגיע לקריטריונים של קטגוריית ה"פגיע" (VU) ולכן הוא צריך להיות תחת מעקב צמוד.
הבערות אש לא מבוקרות שגורמות לשינוי במבנה צמחייה או בהרכב פרחים ברכס הכורכר של בית גידולו, עלולות להוות איום משמעותי לוולארו השחור, אם כי אין מידע האם זה אכן משפיע על האוכלוסייה. למרות שיש גם רמות ציד נמוכות המתבצעות על ידי האבורג'ינים, אין זה נחשב איום משמעותי למין.
כאמור, מרבית טווח התפוצה של הוולארו השחור נמצא בתוך השטחים של הפארק הלאומי קקדו. צעדי השימור שמומלצים על ידי IUCN לרשויות האוסטרליות: לבצע אומדן של אוכלוסיית הוולארו השחור ולקבוע את מספריו בוודאות ולהעריך את ההשפעות של האיום הפוטנציאלי הגדול למין - הבערת אש, על ידי ניטור של שכיחות המין באתרים שונים שבהם יש היסטוריה של שריפות.
קישורים חיצוניים עריכה
- וולארו שחור, באתר NCBI (באנגלית)
- וולארו שחור, באתר GBIF (באנגלית)
- תמונות של וולארו שחור (1)(הקישור אינו פעיל)
- תמונות של וולארו שחור (2)
הערות שוליים עריכה
- ^ וולארו שחור באתר הרשימה האדומה של IUCN