וולטר גולד

אמן אמריקאי

וולטר גולדאנגלית:Walter Gould‏: 18291893) היה צייר אמריקאי, ידוע בסצנות האוריינטליסטיות שלו. הוא גם צייר נופים, פורטרטים וטבע דומם.[1]

וולטר גולד
Walter Gould self-portrait.jpg
לידה 1829
פילדלפיה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1893 (בגיל 64 בערך)
פירנצה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1893 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בגיל צעיר החל ללמוד אצל צייר הנופים ג'ון רוסון סמית' וצייר הדיוקנאות, תומאס סולי. בגיל ארבע עשרה הוא הציג את הדיוקן הראשון, ובשנה שלאחר מכן הציג באקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה. מאוחר יותר הוא עבד גם בוירג'יניה, אבל רוב היצירות שלו אבדו במהלך מלחמת האזרחים.

ב-1849 נסע לאירופה ולאחר שהות קצרה בפריז עבר לאיטליה והתיישב בפירנצה. שם, הוא פגש והתיידד עם הפסל חירם פאוורס ונראה שהפך למעין דוד לילדיו הרבים. ב-1850 נתן לו פאוורס את המשימה להציל פסל שלו שאבד בספינה טרופה - משימה בה גולד הצליח.

בשנת 1851, פאוורס עודד אותו לנסוע לטורקיה לביצוע עבודות דיוקן אפשרית וסיפק לו את האמצעים. המשימה כללה ציור של לאיוש קושוט פליט פוליטיקאי, "אבי האומה" ההונגרית שברח לשם. עם מכתב היכרות שסופק על ידי השגריר הבריטי, סר סטרטפורד קנינג, הוא הצליח לפגוש את המנהיג ולצייר את דיוקנו. אם לשפוט לפי מכתביו לפאוורס, הם גם הפכו לחברים קרובים. בזמן שהותו שם, הוא ביקר באיסטנבול ויצר כמה מהיצירות האוריינטליסטיות שבגינן הוא זכור לטובה, כמו גם דיוקנאות, כולל אחד של הווזיר הגדול, מוסטפא רשיד פאשה.[2][3]

הוא ערך ביקור קצר באמריקה, שהיה מאכזב מבחינת מכירות, והוא חזר לפירנצה.

הוא המשיך לצייר כמה סצנות מזרחיות, בנוסף לפורטרטים רבים.

הוא הציג תערוכה מרכזית בשנת 1866 באקדמיה הלאומית לעיצוב, אשר לא התקבלה היטב על ידי המבקרים.

הוא מת משיתוק, בזמן שהחלים משבץ מוחי.

שנה לאחר מותו, קרוביו העניקו חלק מיצירותיו במתנה לאגודה ההיסטורית של פנסילבניה, אך הרוב הגדול נמצא באוספים פרטיים.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וולטר גולד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Biographical notes
  2. ^ Biographical notes and commentary
  3. ^ Gerald M. Ackerman, American Orientalists, www.acr-edition.com, 1994, מסת"ב 978-2-86770-078-1. (באנגלית)