וו יין
וו יין (בסינית מפושטת 吴茵, 2 באוגוסט 1909 – 10 באפריל 1991)[1] הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע סינית החל משנות ה-30 עד לשנות ה-90 של המאה ה-20. היא הופיעה ב-45 סרטים ו-48 הצגות.[2]
 | |
| וו יין | |
| לידה |
2 באוגוסט 1909 טיינג'ין, שושלת צ'ינג  |
|---|---|
| פטירה |
10 באפריל 1991 (בגיל 81) שאנגחאי, סין  |
| מדינה |
הרפובליקה העממית של סין  |
| תקופת הפעילות | 1929–1987 (כ־58 שנים) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חיים מוקדמים וקריירה עריכה
וו ין נולדה בטיינג'ין, שושלת צ'ינג ב-1909 למשפחה מג'יאנגסו. כשהייתה קטנה היא אומצה על ידי אח בדם של אביה, ושמה שונה לינג יינג (杨瑛).[3]
היא חזרה לגור עם הוריה הביולוגים בגיל 13. היא למדה ציור בשאנגחאי, שם היא הושפעה מהדרמה המודרנית.[4] ב-1929 היא הופיעה לראשונה בהצגה של טיאן טן "שיחת לילה בסוג'ואו".[3] באותו זמן היא כבר הייתה נשואה, אבל המשפחה שלה התנגדה בתוקף למשחק שלה. כשהייתה נחושה להמשיך בקריירת המשחק שלה, היא התגרשה מבעלה.[4]
קריירת קולנוע עריכה
ב-1935 הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט "אישה חדשה". ב-1936, מוצגת על ידי יינג יונאיי, הצטרפה לחברת הסרטים "מינגשינג" והופיעה שם ביותר מעשרה סרטים, כולל "צומת".[3][4]
במלחמת סין–יפן השנייה ב-1937, וו יין ברחה משאנגחאי לצ'ונגצ'ינג, שם היא שיחקה בהרבה הצגות ולפחות בשלושה סרטים. לאחר הכניעה היפנית ב-1945, היא חזרה לשאנגחאי והצטרפה לחברת הסרטים "קונלון". שם היא הופיעה בהרבה סרטים כולל "שמונת אלפים לי של ענן וירח" ו"אהבה מרחוק".[3]
אחרי 1949 עריכה
לאחר הקמתה של הרפובליקה העממית של סין ב-1949, שיחקה במגוון סרטים לפני שכונתה "ימנית" ב-1957 במהלך התנועה האנטי-ימנית.[3] במהלך מהפכת התרבות בסין היא עונתה ואיבדה את היכולת ללכת,[5] ובעלה, יוצר הסרטים, מנג ג'ונמו (孟君谋), נרדף למוות.[6]
לאחר הסוף של מהפכת התרבות, וו יין שוקמה פוליטית ב-11 בדצמבר 1978 והצטרפה למפלגה הקומוניסטית של סין ב-1985. היא הופיעה בעוד כמה סרטים, ומתה ב-1991.[3]
פרסים עריכה
וו יין זכתה בפרס הראשון של משרד התרבות הסיני על תפקידה בסרט "עורבים ודרורים".[3][4] בנובמבר 2005 היא נבחרה לאחת מ-100 השחקנים הסינים הטובים ביותר.[5]
פילמוגרפיה נבחרת עריכה
- "אישה חדשה" (1935)
- "סצנות של חיי עיר" (1935)
- "צומת" (1937)
- "אהבה מרחוק" (1947)
- "שמונת אלפים לי של ענן וירח" (1947)
- "נהר האביב זורם מזרחה" (1947)
- "מספר עצום של אורות" (1948)
- "עורבים ודרורים" (1949)
- "חייו של וו שון" (1950)
- "בלתי נמנע" (1950)
- "הזוג הנשוי" (1951)
- "ברכו את הילדים" (1953)
- "שיר ג'ינגשי" (1955)
- "אין אי הבנה" (1963)
- "בעיה משפחתית" (1964)
- "עולם של גברים" (1987)[3][4]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 吴茵:我创造角色的过程 (בסינית). Guangming Daily. 2006-02-09. נבדק ב-2013-10-19.
- ^ Meng Shufan (2009-08-23). "עותק בארכיון" 吴茵，是艺术家更是我的好妈妈 [Wu Yin, an artist and a good mother] (בסינית). Xinmin Evening News. אורכב מ-המקור ב-2013-10-20. נבדק ב-2013-10-19.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 吴茵 [Wu Yin] (בסינית). Eastday. 2005-09-28. נבדק ב-2013-10-19.
- ^ 1 2 3 4 5 中国影坛“第一老太婆”吴茵 [Wu Yin, the "First Old Lady" of Chinese cinema] (בסינית). China Central Television. נבדק ב-2013-10-19.
- ^ 1 2 Meng Shufan (2009-08-23). "עותק בארכיון" 吴茵，是艺术家更是我的好妈妈 [Wu Yin, an artist and a good mother] (בסינית). Xinmin Evening News. אורכב מ-המקור ב-2013-10-20. נבדק ב-2013-10-19.
- ^ "עותק בארכיון" 吴茵的五好家庭 [The family of Wu Yin] (בסינית). China Family. 2009-08-23. אורכב מ-המקור ב-2016-04-27. נבדק ב-2013-10-19.