וילהלם השני, דוכס בראונשווייג-לינבורג

וילהלם השני, דוכס בראונשווייג-לינבורג (בערך 13001369) היה נסיך לינבורג בין השנים 1330 ל-1369.

וילהלם השני, דוכס בראונשווייג-לינבורג
Wilhelmvonbraunschweiglueneburg(gest.1369).jpg
לידה 1300? עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בנובמבר 1369 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Hedwig von Ravensberg
Sophie von Anhalt-Bernburg (18 ביוני 1346)
Agnes von Sachsen-Lauenburg (24 ביוני 1363) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

וילהלם נולד בסביבות שנת 1300 כילדם הרביעי של אוטו השני, דוכס בראונשווייג-לינבורג ואשתו, מטילדה מבוואריה.עם מות אביו, וילהלם השתלט על מושכות המדינה יחד עם אחיו אוטו השלישי. זה היה בניגוד לרצונו של אביו מכיוון שאוטו השני רצה שהמדינה תחולק לאחר מותו. מוקד שלטונם של האחים בשנים הראשונות היה הגיבוש הטריטוריאלי של הנסיכות. לדוגמה, הם הצליחו להרחיב את אחוזתם באזור גיפהורן במידה ניכרת באמצעות רכישת הכפר פאלרסלבן והמחוזות פאפנהיים ו-ווטמרשהגן. מוקד תשומת לב נוסף היה תמיכתם הפוליטית בעיירות צומחות כלכלית. לדוגמה, הסחר של לינבורג שגשג כתוצאה מהעבודה להפיכת נהר אילמנאו כראוי לשיט בין לינבורג לאולזן וכן הסכמי סחר בין נסיכי לינבורג לבין דוכסי סקסוניה-לאוונבורג .

לאחר מותו של אחיו, אוטו השלישי, וילהלם הפנה יותר ויותר את תשומת לבו לשאלת הירושה במדינת לינבורג. מכיוון שאחיו איבד את בנו היחיד בילדותו ולווילהלם עצמו היו רק בנות, הוא בחר את נכדו, אלברכט מסקסוניה-ויטנברג, בנה של בתו אליזבת, כיורשו. למעשה, הוא ביקש בעבר מהקיסר קרל הרביעי את החזקה בסופו של דבר של המדינה לנכדו, אך נסוג שוב בשנים שלאחר מכן, משום שחשש מהשפעתם של דודיו של אלברכט, ואצלב ורודולף. סיבה נוספת אפשר למצוא בתנאי הסכם ההסמכה של בראונשווייג-לינבורג משנת 1235 וכן הסכמי הירושה שהתקבלו על ידי אביו של וילהלם עם ענף בראונשווייג של בית ולף, לפיהם היה צריך להעביר את הנסיכות לכל זכר יורש בתוך כל בית ולף אם היה כזה. על מנת לספק את רצונו שאחד מצאצאיו יירש את המדינה, הוא חיתן את בתו הצעירה, מתילדה, עם לודוויג מבראונשווייג-לינבורג. מכיוון שהאחרון היה יורש של דוכסות בראונשווייג, הנחלה המחולקת של הבית הדוכסי התאחדה שוב תחת שליט אחד. מבלי שהיה מודע לכך, אישר הקיסר קרל הרביעי את חזקתם של אלברכט מסקסוניה-ויטנברג ושני דודיו, ובכך הניח את אבן היסוד למלחמת הירושה של לינבורג שהחלה עם מותו של וילהלם. בעיות נוספות נוספו על ידי אחייניתו של וילהלם, מתילדה, בתו של אחיו, אוטו השלישי. בעלה, אוטו השני, רוזן ולדק, הגיש טענות נגד וילהלם. החצר הקיסרית העניקה לאוטו 100,000 מארק שהסתכמו בכמחצית הנסיכות. בתגובה לסירובו של וילהלם לשלם זאת, הוטל תחילה חרם קיסרי, ולאחר ניסיון תיווך שווא נוסף, הקיסר הכריז כי יש להפוך אותו לפורע חוק והטיל על הבישוף ממינדן לבצע זאת באופן אישי. לא ידוע אם זה באמת קרה. לפני מותו מסר וילהלם לבסוף את שלטון הנסיכות למגנוס השני, דוכס בראונשווייג-לינבורג, אשר לאחר מות אחיו, לודוויג, הוגדר כיורש הנסיכות. וילהלם נפטר ב-23 בנובמבר 1369 בלינבורג.

משפחתועריכה

לווילהלם נולדה בת מכל אחת מארבע נשותיו. מנישואיו הראשונים להדוויג מראוונסברג, בתו של אוטו הרביעי, רוזן רוונסברג:

מנישואיו השניים למרי:

בשנת 1346 התחתן וילהלם עם אשתו השלישית, סופיה מאנהלט-ברנבורג, בתו של ברנהרד השלישי, נסיך אנהלט-ברנבורג. בשנת 1363 הוא התחתן עם אשתו הרביעית, אגנס מסקסוניה-לאוונבורג, בתו של אריק השני, דוכס סקסוניה-לאונבורג.

קישורים חיצונייםעריכה