ויליאם פ. קלארק
ויליאם פטריק קלארק הבן (באנגלית: .William Patrick Clark Jr; 23 באוקטובר 1931 - 10 באוגוסט 2013) היה חוואי, שופט ופקיד ממשל אמריקאי, שכיהן בממשלו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן כסגן מזכיר המדינה בשנים 1981–1982, כיועץ לביטחון לאומי בשנים 1982–1983 וכמזכיר הפנים בשנים 1983–1985.
.jpg) | |||||||
| ויליאם פ. קלארק | |||||||
| לידה |
23 באוקטובר 1931 אוקסנארד, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 2013 (בגיל 81) שנדון, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ויליאם פטריק קלארק הבן | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | שנדון, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ראשית חייו עריכה
ויליאם קלארק נולד באוקסנארד, קליפורניה, כבנם של ויליאם פטיט וברניס גרגורי קלארק. הוא התחנך בבית הספר התיכון וילנובה באוהיי, קליפורניה, ולאחר מכן למד באוניברסיטת סטנפורד ובבית הספר למשפטים לויולה של אוניברסיטת לויולה מרמונט תוך כדי שהוא מנהל את החווה שלו. מאחר שלא עלה בידו להקדיש משאבים להשלמת לימודיו, הוא לא השלים את התארים שלהם למד. אף על פי כן עלה בידו להשלים את בחינות הכניסה לבית הספר למשפטים ובסופו של דבר הוא הצליח לעבור את הבחינות של לשכת עורכי הדין של קליפורניה מבלי שהיה לו תואר במשפטים. הוא גם שירת בריגול הנגדי של צבא ארצות הברית.
קריירה בממשל בקליפורניה עריכה
בשנות ה-60 וה-70 שימש קלארק במגוון של משרות ציבוריות בקליפורניה. בספטמבר 1967 הוא היה למזכיר הראשי של מושל קליפורניה, רונלד רייגן.[1] בשנים 1969–1971 כיהן קלארק כשופט בבית המשפט של קליפורניה בסן לואיס אוביספו.[2] ביולי 1971 קודם קלארק למשרת שופט לבית המשפט לערעורים של קליפורניה.[3] בינואר 1973 הוא מונה כשופט בבית המשפט העליון של קליפורניה, תפקיד בו הוא כיהן עד פברואר 1981.[4][5]
קריירה בממשל הפדרלי עריכה
ב-1980 ניצח רונלד רייגן בבחירות לנשיאות. קלארק הגיע לשיא כוחו כאשר רייגן מינה אותו לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, ולזמן מה הוא היה הבולט ביותר מבין אנשי צוותו של הנשיא. על פי ספרו של אדמונד מוריס "Dutch", כידידו החוואי משכבר הימים של רייגן, יכול היה קלארק להיכנס ללשכתו של רייגן ללא שיוכרז על בואו, נוהג חסר תקדים לרוב הפקידים הבכירים. קלארק אף הציע לנשיא, לאור הבעיות במדיניות החוץ שטרדו את ארצות הברית באמצע שנות ה-80, שהוא ישקול לא להתמודד לנשיאות בבחירות של 1984. עד אז גברה השפעתו של ג'ורג' שולץ על פני זו של קלארק, והנשיא רייגן לא הקדיש מחשבה להצעתו של קלארק.
הביוגרפים של קלארק זוקפים לזכותו את העובדה שעלה בידו לשכנע את הנשיא רייגן שניתן יהיה לדחוק את ברית המועצות למצב של קריסה. האסטרטגיה, שאליה התנגדו בין השאר מזכיר המדינה שולץ, הובילה למשטמה בחוגי הבית הלבן.
מוריס הודה בביוגרפיה הסיפורית הדמיונית למחצה שלו שקלארק התפטר בסוף 1983 כאשר הוא עייף מ"העוינות הבלתי פוסקת של מייקל דיוור, ג'ורג' שולץ וננסי רייגן". הוא תיאר את קלארק כ"האדם היחידי שהגיע לקרבה אינטימית", עם רייגן שנודע לשמצה בהתרחקותו מאנשים, ויכולתו לייחס לרייגן כמי שהשרה קינאה, בה בעת שלא היה סביר שטבעו השתקני של קלארק יוביל ליצירתם של בעלי ברית.
רשת PBS הציגה דיווח שחולק על דעתו של מוריס, בו הם ציטטו את מייק דיוור בספרו "ננסי": "ייתכן שחברי הצוות התרעמו על קרבתי לננסי, אך למיטב ידיעתי, זה מעולם לא היווה בעיה. ביל קלארק ואדווין מיס, אז יועץ הנשיא, היו מאושרים על כך שעבדתי בצמוד לננסי, שכן זה אפשר להם להתרכז במדיניות ובמינויים. לעיתים הם גם נעזרו בי כבעל גישה ישירה אל הגברת הראשונה, כדי להעביר לה מסרים...". התוכנית של PBS, "התפקיד של החיים", נוטה לתמוך בעמדתו של שולץ בעימות: "ידעתי שעלי לעמוד על כך שיהיה לי קשר ישיר עם הנשיא. יכולתי לאפשר לצוות הבית הלבן לפרש את דברי אליו. זה היה נכון במיוחד כאשר היה מדובר בקלארק, שכן עמדותיו והאינסטינקטים שלו היו שונים משלי...". העיתונאי לו קנון סיכם ש"[גברת רייגן] התנגדה מאוד לביל קלארק. היא רצתה שהוא לא ישמש כיועץ לביטחון לאומי, שכן היא חשה שהוא מתערב במאמצים של הנשיא רייגן לפתח יחסים טובים יותר עם ברית המועצות". הביוגרף וידיד משפחת רייגן, ג'יימס בנז, ציין, "ננסי רייגן גייסה אז אנשים מתונים יותר בממשל כדי למרר את חייו של קלארק כיועץ לביטחון לאומי".
כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא רייגן, קיים קלארק לעיתים קרובות התייעצויות עם שלושת הנשיאים לשעבר שחיו אז, ריצ'רד ניקסון, ג'ימי קרטר וג'רלד פורד, ואף עדכן אותם בנושאים שהיו חשובים להם. במקרה של ניקסון היו אלו יחסי מזרח-מערב, כולל היחסים עם ברית המועצות. במקרה של קרטר הוא עודכן על נושאי המזרח התיכון, ופורד עודכן בענייני פנים. ההתייעצות עם הנשיאים הקודמים, ללא קשר לשיוכם המפלגתי, הייתה חשובה לקלארק, ולפיכך תרמה להצלחתו של רייגן. "בעוד שלא תמיד הסכמתי עם דעותיו של היועץ לביטחון לאומי ומזכיר ההגנה לשעבר הנרי קיסינג'ר, היו לי יחסים קרובים אתו ועניתי לשיחות שהגיעו ממנו בכל שעה של היום", אמר קלארק. "בהכירי בכך שרייגן כיהן כנשיא בשיאה של המלחמה הקרה, התייחסתי לדעותיו וכן לדעותיהם של היועצים לביטחון לאומי הקודמים, אנשי הפנטגון, מחלקת המדינה והבית הלבן לשעבר".
ב-21 בספטמבר 1983 גרם מזכיר הפנים, ג'יימס ג. ואט, מבוכה לממשל כאשר העיר הערות צרות אופקים בפני התקשורת, ובשל כך הוא התפטר ב-8 בנובמבר. לבקשתו של קלארק, הוא מומנה במקומו של ואט.[6][7] קלארק כיהן כמזכיר הפנים עד פברואר 1985.
לאחר פרישתו עריכה
קלארק שב לקליפורניה לאחר תום שירותו בממשל הפדרלי ועבד במגוון של משרדי עורכי דין ובפעילויות עסקיות נוספות.[8] הוא פרש לחוותו שלידי שנדון, קליפורניה. ב-1988 הוא נפצע קשות בהתרסקות מטוסו ליד החווה. הוא חולץ מהריסות המטוס על ידי מנהל החווה הוותיק שלו, חסוס מוניוז. כחלק מהכרת התודה הדתית שלו על הצלתו, הקימו קלארק ומשפחתו קפלה בחווה ותרמו תקרה ספרדית לקפלה בקולג' תומאס אקינס בסנטה פאולה, קליפורניה.
לאחר השימועים שנערכו בקונגרס בפרשת איראן-קונטראס, כתב קלארק באופן פרטי לנשיא רייגן והאיץ בו להעניק חנינה לשלושת עוזריו שעמדו בפניה הגשת כתבי אישום: אוליבר נורת', ג'ון מ. פוינדקסטר ורוברט מקפרלן.[9] גם בתקופת נשיאותו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, הוביל קלארק את המערכה להענקת חנינה לידידו קספר ויינברגר.[10]
ביולי 2011 היה קלארק לחבר במועצה לביטחון אנרגטי של ארצות הברית, שפועלת לצמצום מונופול הנפט במגזר התחבורה של ארצות הברית וממומנת על ידי המכון לביטחון עולמי.
קלארק הביע מורת רוח מהאווירה בפוליטיקה של ארצות הברית בראשית המאה ה-21. "קיים חוסר בחילופי דעות בין שתי המפלגות הפוליטיות שאני חושש שלא קיים כיום", אמר קלארק. "זו אחת הדאגות שלי בנוגע לעבודת הממשל - נראה שקיימת אחווה במידה פחותה יותר בהשוואה למה שידענו בעבר".
ב-1955 נשא קלארק לאישה את ג'ואנה מ. "ג'ואן" ברואנר מברן, שווייץ. ג'ואן נפטרה באפריל 2009. ויליאם קלארק נפטר ב-10 באוגוסט 2013 בחוותו מסיבוכים של מחלת פרקינסון, בגיל 81. הוא נקבר בבית הקברות המקומי של שנדון.[11]
קישורים חיצוניים עריכה
- ויליאם פ. קלארק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Short Memo System Works For Governor". Madera Tribune (92). California Digital Newspaper Collection. UPI. 22 September 1967. p. 6.
- ^ "Overhaul Needed". Corsair (42 (11)). California Digital Newspaper Collection. 9 December 1970. p. 2.
- ^ "Commission To Meet On Clark". Desert Sun. California Digital Newspaper Collection. 1 March 1973. p. A2.
- ^ Hanna, Phil (12 January 1973). "What will Senate Do With Reagan Choice?". Desert Sun. California Digital Newspaper Collection. Capitol News Service. p. A3.
- ^ "Ration Plans Blasted Idea Called Impractical By Reagan". Desert Sun. California Digital Newspaper Collection. 17 January 1973. p. A1.
- ^ Barton, John F. (November 16, 1983). "William Clark's nomination as interior secretary is snarled". UPI.
- ^ Freudenburg, William R.; Gramling, Robert (2011). Blowout in the Gulf: The BP Oil Spill Disaster and the Future of Energy in America. Cambridge, MA: MIT Press. p. 139.
- ^ Reynolds, Christopher (May 24, 1990). "Displeasure Island: Useful Friends : Former Interior Secretary William P. Clark Jr. says he's not representing Francis Gherini in his friend's legal row". Los Angeles Times.
- ^ WILLIAM M. WELCH, Power To Pardon Unquestioned And Often Used By Reagan, AP, November 26, 1987.
- ^ GOP reportedly urging pardon over Iran-Contra, Tampa Bay Times, Oct. 12, 2005
- ^ Hallow, Ralph Z. (August 10, 2013). "William Clark, former Reagan security adviser, dead at 81". The Washington Times.