פתיחת התפריט הראשי

וילי מרטין ארנסט רוהרגרמנית: Willy Martin Ernst Rohr; ‏ 19 במאי 1877 - 8 במרץ 1930) היה קצין בצבא הקיסרות הגרמנית, שהשפיע רבות על טקטיקת חיל הרגלים של צבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. נודע כאבי שיטת "חיילי הסער".

וילי מרטין ארנסט רוהר
Willy Martin Ernst Rohr
וילי רוהר
וילי רוהר
לידה 19 במאי 1877
מץ, ממלכת פרוסיה פרוסיהפרוסיה
פטירה 8 במרץ 1930 (בגיל 52)
ליבק, רפובליקת וויימאר גרמניהגרמניה
השתייכות Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
War Ensign of Germany (1922–1933).svg רייכסווהר
תקופת שירות 18961921
דרגה אוברסט לויטננט
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
אבירות במסדר דנבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Willy Rohr
Sturm-Batatillon Nr. 5

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

קריירה מוקדמתעריכה

רוהר נולד בעיר מץ שבממלכת פרוסיה (כיום בחבל אלזס-לורן בצרפת המודרנית). הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, ובשנת 1896 הועלה לדרגת לוטננט שני ושרת ברגימנט ה-33 (מגדבורג). בין השנים 19111912 שימש כמורה בבית ספר צבאי לירי. הועבר לרגימנט ה-10 (ריינלנד) והועלה לדרגת האופטמן. לבקשתו, הועבר בשנת 1913 לבטליון הרובאים השלישי של המשמר.[1]

מלחמת העולם הראשונהעריכה

  ערך מורחב – חיילי סער

רוהר לחם במסגרת הבטליון בקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה סביב אן ושמפאן. הוא הועבר ל"פלוגת הסער קלזו" (Calsow), שהייתה למעשה הניסיון הראשון להקמת כוח מאורגן של חיילי סער. בהמשך הוכנסה היחידה תחת פלגת הארמייה B (גדה). שימוש מוטעה בכוח גרם לכך שביוני 1915 מחצית ממנה הושמדה, בהמשך היא הוצבה בתפקיד הגנתי בלבד בצרפת.

ב-8 בספטמבר קיבל רוהר את הפיקוד על הפלוגה. הוא ארגן אותה מחדש, וארסנל הנשק שלה הורחב.[1] הפלוגה תוגברה במחלקת מקלעים וכן במחלקת להביורים. רוהר, שהבין שמהירות היא הגנה טובה יותר משריון, ויתר על אפודי המגן. ההגנה היחידה על החיילים שהשתמש בה הייתה קסדה. הטקטיקה של רוהר הייתה להשתמש בחיילי סער בסדר גודל של כיתה לפשיטה על חפירות בסיוע של ארטילריה ונשקים כבדים. כדי לטהר את החפירות נעשה שימוש ברימוני יד. ב-12 באוקטובר פיקד רוהר לראשונה על היחידה בקרב. הם ביצעו פעולה מוצלחת, ולכדו שתי עמדות צרפתיות.

החל מדצמבר 1915 החלה פלוגת הסער לאמן חיילים וקצינים מיחידות גרמניות אחרות בטקטיקת ההסתערות החדשה. במשך הזמן גם ציוד הפלוגה השתנה בהתאם לדרישות הטקטיקה: נעשה שימוש בהנעלה קלה יותר, טלאי עור הולבשו על המרפקים והברכיים של החיילים המסתערים ועוד. בעת אימון היחידות האחרות הפלוגה השתתפה גם בפשיטות על חפירות ובהתקפות על יעדים מוגבלים. ההתקפה הגדולה הראשונה של פלוגת הסער הייתה בקרב ורדן. חלק מחיילי היחידה לא פעלו במהלך קרב זה באופן המצופה, ורוהר נשאל בידי נסיך הכתר וילהלם מדוע חלק מהחיילים מפגרים מאחור, רוהר השיב שאין לו די נשק ומקלעים, וכן שחלק מהחיילים לא אומנו כיאות ולא הכירו מספיק את רימוני היד כדי לבטוח בהם, חלקם אף נטשו אותם מאחור ביער.[1] כתוצאה מכך, בהוראה אישית מטעם נסיך הכתר, ב-1 באפריל 1916 שונה שם הכוח ל"גדוד ההסתערות של רוהר" הכוח הוגדל וניתנו לרוהר תקציבים נרחבים לצורך אימונים ונשק חדשני.

פעולותיהם של חיילי רוהר היו מוצלחות כל כך, עד שבהמשך נשלחו קצינים גרמניים כדי להקים ולאמן יחידות דומות בצבא בולגריה ובצבא האימפריה העות'מאנית.[1] ב-27 במאי פרסם רוהר מדריך קצר בו הוא בוחן את שיטות התקיפה שלו. הגנרל אריך לודנדורף נפגש בספטמבר 1916 עם נסיך הכתר ועם רוהר, והתרשם לטובה מחייליו של רוהר. הוא הצהיר שעל כל החיילים בצבא הגרמני לראות בחיילי הסער מודל לחיקוי.[1]

לאחר המלחמהעריכה

לאחר המלחמה פורק הגדוד. רוהר המשיך לשרת בצבא הגרמני החדש הרייכסווהר אולם התפטר ב-1921.[1] לאחר מכן חי בליבק עד מותו ב-8 במרץ 1930 והוא בן 52. הוא הותיר מאחוריו אשה ושני ילדים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה