ולדימיר ארנולד

מתמטיקאי רוסי

ולדימיר ארנולד (רוסית: Владимир Игоревич Арнольд; ‏12 ביוני 1937 - 3 ביוני 2010), היה מתמטיקאי יהודי רוסי. ידוע בעיקר בזכות משפט קולמוגורוב-ארנולד-מוזר המטפל בתורת היציבות של מערכות המילטוניות. תרם רבות גם בתורת המערכות הדינמיות, תורת הקטסטרופות, טופולוגיה, גאומטריה אלגברית, מכניקה קלאסית ותיאורית הסינגולריות. בשנת 1957 הציג את הפתרון לבעיה השלוש-עשרה של הילברט.

ולדימיר ארנולד
Владимир Арнольд
Vladimir Arnold-1.jpg
לידה 12 ביוני 1937
אודסה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 ביוני 2010 (בגיל 72)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה
מקום מגורים רוסיה
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אנדריי קולמוגורוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט Alexander Varchenko, Victor Goryunov, Emil Horozov, Vladimir Mikhailovich Zakalyukin, Alexander Givental, Boris Shapiro, ולדימיר פוק, Viktor Vasilyev, Sabir Medzhidovich Gusein-Zade, Jacques-Olivier Moussafir, Sergei Vladimirovich Chmutov, Petr Evgen'evich Pushkar', Ricardo Uribe-Vargas, Mauricio Demian Garay, Vadim I. Matov, Mikhail Zalmanovich Shapiro, Oleg Nikolaevich Karpenkov, Rivkut Bogdanov, Alexander Shoshitaishvili, Mikhail Borisovich Sevryuk, Inna Scherbak, Eduard Grigorievich Belaga, Gianmarco Capitanio, Ernesto Rosales González, V. I. Bachtin, Vladimir Vladimirovich Fock, Ilya Aleksandrovich Bogaevsky, Aleksey Aleksandrovich Davydov, Elena Evgenievna Landis, Maksim Eduardovich Kazaryan, Andrei Mikhailovich Leontovich, Oleg Gennadievich Galkin, Oleg Mikhailovich Myasnichenko, Aleksandr Kh. Rakhimov, Vyacheslav Dmitrievich Sedykh, Yurii Vitalievich Chekanov, Mikhail Borisovich Mishustin, Emmanuel Ferrand, Francesca Aicardi, Fabien Napolitano, Adriana Ortiz-Rodríguez, Sergei Konstantinovich Lando עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חתן פרס וולף לשנת 2001
www.mi.ras.ru/~arnold
תרומות עיקריות
גילוי משפט קולמוגורוב-ארנולד-מוזר המטפל בתורת היציבות של מערכות המילטוניות. תרם רבות במספר תחומים לרבות: תורת המערכות הדינמיות, תורת הקטסטרופות, טופולוגיה, גאומטריה אלגברית, מכניקה קלאסית ותיאורית הסינגולריות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

נולד ב-12 ביוני 1937 באודסה, אז בברית המועצות. אימו הייתה יהודייה.[1]

כבר בגיל 20, כתלמידו של אנדריי קולמוגורוב באוניברסיטת מוסקבה הצליח להוכיח שכל פונקציה רציפה בעלת מספר משתנים, ניתן להציג כהרכבה של מספר סופי של פונקציות בשני משתנים ובכך לפתור את הבעיה ה-13 של הילברט.

את לימודיו באוניברסיטת מוסקבה הוא השלים בשנת 1959, ובין 1965 ו-1986 שימש שם כפרופסור. עבר לעבוד במכון סטקלוב למתמטיקה והתקבל כחבר באקדמיה הרוסית למדעים בשנת 1990.

זוקפים לזכותו של ארנולד את הפיכת הטופולוגיה הסימפלקטית לענף נפרד. השערת ארנולד על מספר נקודות השבת של סימפלקטומורפיזמים המילטוניים דחפה לפיתוח הומולוגיית פלור.

ארנולד ידוע בסגנון כתיבה בהיר. הוא הצליח לשלב הסברים אינטואיטיביים בנושאים מתמטיים, ובכך יצר סגנון הוראה מיוחד. בהרבה מהספרים שהוא כתב, הוא הצליח להסביר נושאים מתמטיים בעזרת גישה גאומטרית, לדוגמה למשוואות דיפרנציאליות רגילות. יש הטוענים כי השיטה של ארנולד מסבירה את העקרונות של התאוריה, אבל לא מספקת הוכחה של ממש.

ארנולד היה מבקר חריף של המגמה להפשטה במתמטיקה, זו המיוצגת בעיקר על ידי אסכולת בורבאקי. עבד עד יום מותו ב-(2010), כמרצה במכון סטקלוב במוסקבה, ובאוניברסיטת דופין פריז.

נכון ל-2006, היה לארנולד את מדד הציטוטים הגבוה ביותר בין המדענים הרוסיים וה-h-index שלו עומד על 40. בין תלמידיו הבולטים ניתן לציין את אלכסנדר גיבנטל וויקטור ואסילייב.

ארנולד נפטר ב-3 ביוני 2010 בפריז, ממחלת דלקת הצפק (peritonitis), ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-73.

פרסים והנצחהעריכה

האסטרואיד 10031 Vladarnolda, נקרא על שמו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ולדימיר ארנולד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה