זינב בנת ג'חש

אחת הנשים של מוחמד, נביא האסלאם

זינב בנת ג'חשערבית: زينب بنت جحش; 642-590 לספירה; שמה הראשון "ברה" והנביא קרא לה זינב, כונתה גם אום אלחכם, אום אלמסאכין ו-אום אלמואמינין) הייתה אחת הנשים של מוחמד, נביא האסלאם. לפני שנישאה למוחמד, היא הייתה נשואה לזיד בן חארת'ה[1].

זינב בנת ג'חש
زينب بنت جحش
לידה 592
מכה, ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 641 (בגיל 49 בערך)
אל-מדינה, ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה חליפות ראשידון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אל-בקיע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מכה, אל-מדינה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג זיד בן חארת'ה
מוחמד (627632) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בת דודתו ואחת מנשותיו של הנביא מוחמד, התאסלמה והגרה אל המדינה "אלמדינה אלמונוארה". השתתפה בקרבות רבים של הנביא נגד עובדי האלילים, הייתה האישה הראשונה מנשותיו של הנביא שנפטרה אחריו, בגיל 25–53 למותה.

חייהעריכה

רקע משפחתיעריכה

זינב נולדה בשנת 590 לג'חש בן ריאב משבט "בנו אסד", ואומיה בנת עבד אל-מוטאלב שהיא דודתו של הנביא מוחמד. היא השתייכה לשכבה עשירה ובעלת רמה חברתית גבוהה, רוב האחים שלה היו מראשוני המתאסלמים וזה נתן לה מעמד דתי ופוליטי חזק אצל הנביא.

זינב בעיר יתרבעריכה

זינב היגרה ליתרב "אלמדינה אלמונורה" אחרי שהנביא היגר אליה. ביתרב הנביא אירס אותה לבנו המאומץ זיד בן חארתה, היא סירבה בהתחלה עד שירד הפסוק האומר שאם אלוהים והשליח שלו קבעו דבר על המאמינים והמאמינות לציית למה שנקבע, ואם יסרבו אז הם פסלו את האמונה שלהם באלוהים ובדת, לכן זיינב הסכימה על החתונה מזייד כצו מהשמיים. החתונה הזו דוגמה לשבירת ההבדלים השכבתיים בין המוסלמים, ושהיו קיימים לפני האסלאם בחברה הערבית השבטית בחצי האי ערב, בכך שזיינב השייכת לשכבה העשירה ולאליטה השלטת התחתנה עם זייד השייך למעמד הנמוך וזה היה רצונו של הנביא והוא למגר את הרבדים החברתיים הקיימים בחברה המוסלמית הצעירה, אבל הנישואים האלה נכשלו בגלל העימותים בין שני בני הזוג, ולכן החליט זייד להתגרש ממנה, והנביא היה מבקש ממנו לשמור על הנישואים עם זיינב עד שירדו הפסוקים 36+37 בפרק השלושים ושלוש בקוראן הנקרא "סורת אלאחזאב" המצווים על הנביא להתחתן עם זיינב לאחר שזייד מתגרש ממנה, בעצם זיינב התחתנה עם זייד בצו מאלוהים ולאחר שהתגרשה ממנו התחתנה עם הנביא בעוד צו נוסף, דבר זה נתן לה גאווה ומעמד מיוחד בין נשותיו של הנביא.

נישואיהעריכה

שמו של בעלה הראשון אינו ידוע, אך ידוע שהוא נפטר בשנת 622.

בשנת 625, מוחמד הציע לזיינב להתחתן עם בנו המאומץ זיד בן חארת'ה. תחילה היא דחתה את ההצעה, אך לאחר מכן הסכימה, ונישאה לו. כעבור שנה, בשנת 626, הם התגרשו.

הנביא מוחמד התחתן איתה ב-27 במרץ 627[2] לאחר שהתגרשה, אלוהים התיר את האפשרות להתחתן עם אשתו של הבן המאומץ בקוראן, בכך שאלוהים צווה בקוראן ב "סורת אלאחזאב" פסוק מספר 37, שיש על הנביא להתחתן עם אשת בנו המאומץ, זה מה שנקרא חתונה מוסדרת מהשמיים, על המוסלמים ליישם את מה שהנביא עשה והוא התרת התחתונה עם אשתו הגרושה של הבן המאומץ במידה ויש רצון בכך.

פטירהעריכה

בקיץ של שנת 641, כ-9 שנים לאחר פטירתו של מוחמד, נפטרה זיינב[3].

נקברה על ידי בני משפחתה כאות כבוד לה ממשפחתה.

מעמדה באסלאםעריכה

היה לזיינב מעמד גבוה אצל הנביא, הייתה נאמנה לנביא, מקיימת מצוות, מקיימת שוויוניות בין בני אדם ובין נשים לגברים הייתה ידועה באהבתה למעשי צדק וצדקנות עד שקראו לה האמא של המסכינים " אום אלמסאכין", גם הייתה ידועה בסגפנותה . היא מסרה מהנביא הרבה " חדית' " ( התורה שבעל פה באסלאם ) שהם האמירות של הנביא, ולכן יש לה מעמד גבוה בחיי היום יום של המוסלמים, וגם עצם העובדה שאלוהים ציווה עליה להתחתן עם זייד, ולאחר שהתגרשה ממנו להתחתן עם הנביא גם בצוו מהשמיים, אז היא הייתה האישה ששחקה את התפקיד החשוב שמאפשר לגבר להתחתן עם אשת בנו המאומץ של הגבר המוסלמי לאחר שהבן המאומץ מתגרש מאשתו, או אם הבן המאומץ נפטר, וכל זה לפי השריעה המוסלמית, לכן מעמדה ההלכתי "שרעי" באסלאם ידוע כמעמד של אשת נביא שהיוותה דוגמה הלכתית "שרעית" למוסלמים.

השפעתה המגדרית היוםעריכה

הדוגמה של זיינב ונישואיםעריכה

זיינב סירבה בהתחלה לציית לנביא ולהתארס לזייד, וכאשר ירדו הפסוקים המצווים עליה להתארס לזייד היא הסכימה כיוון שרצתה לקיים צו אלוהי, החתונה עם זייד הגיעה לסופה בגירושין בגלל שזיינב לא אהבה אותו וביקשה להתגרש ממנו וזו זכות של האישה המוסלמית לבקש להתגרש מבעלה למרות שהיא לא יכולה לבציע את אקט הגירושין הסופי, זייד פנה לנביא וביקש להתגרש ממנה, הנביא ביקש ממנו להמשיך ולשמור על חיי נישואים עם זיינב, אבל זייד הוסיף לבקש זאת כי זיינב לא רצתה בו, עד שהתגרש ממנה לפי רצונה, זה אומר שחיי הנישואים באסלאם אינם ממוגדרים לגברים בלבד, ארגון המציאות בחיי הזוגיות נעשים על ידי נשים וגברים יחד, וזה מעיד על שוויון מגדרי מסוים בחיי נישואים של נשים וגברים, נשים באסלאם בעבר וגם בהווה יכולות להשיג את זכיותיהן בחיי הזוגיות, החופש שניתן לזיינב בנת ג'חש והוא להתגרש מבעלה זייד כי לא אהבה אותו, מקרה זה מאפשר לבנות בגיל צעיר היום זכות בחירת בעליהן, למרות שהרבה בנות בחברה הערבית מוסלמית חוות תהליך חברות "socializm" הקובע כי בני המשפחה הם אלה שיכולים להחליט על חתונתה של הבת או האישה בעסקת "בדל " או בשידוך מסוים ולבת אין השפעה על נישואיה, בעצם מה שקורה היום מנוגד לדת האסלאם המתירה לנשים לבחור את בעליהן בצורה חופשית לגמרי .

הדוגמה של זיינב וגירושין מיוזמה אישיתעריכה

ההשפעה של סיפור הנישואים של זיינב בנת ג'חש הוא שיש לאפשר לנשים לבחור את בעליהן, לא להשפיע על תהליך בחירת בעליהן או לא לכפות עליהן חיי נישואים שאינן רוצות בהם. בעצם זיינב בנת ג'חש ביצעה גירושים מזייד ביוזמה אישית, הנישואין שלה עם זייד היו לא מתאימים, מטרת הנישואים לא הושגה ברמה האישית אם כי מטרת הנישואים עם זייד הושגה ברמה הדתית הלכתית שרעית, לכן היא התגרשה ממנו וזה מה שנהוג היום באסלאם אם בני הזוג מרגישים לא מרוצים מחיי הנישואים הם יכולים להתגרש .

הדוגמה של זיינב ומעמדה של האישה הגרושהעריכה

הפרק השני בקוראן " סורת אלבקרה" פסוק 241 עוסק בעתידן של הנשים המגורשות ( למגורשות יינתן סיפוק לצרכיהן כדת וכדין, וזו חובת היראים ) אין להעניש אישה מגורשת בגלל שאין לה רצון להמשיך בחיי נישואים עם בעלה, דומה הדבר בפרק השישים וחמישה בקוראן, סורת "הגיטין" "סורת אלטלאק" פסוקים 1–7 שמדברים על מקרים דומים למקרה של זיינב בנת ג'חש והוא גירושים מיוזמה אישית, הזכויות שיש לתת לנשים המגורשות קרי המקרה של זיינב בנת ג'חש הן זכויות הלכתיות שרעיות שלמות, ובעצם זה מהווה דוגמה לנשים המוסלמיות המגורשות, והכרה בזכויותיהן לאחר הגירושים.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה