זנבתן מנומר
זְנַבְתָּן מנומר (שם מדעי: Stegostoma fasciatum), ידוע גם בשמות זנבתן, כריש זנבתן, כריש נמרי וכריש זברה, הם כרישים מחוספסים ומנוקדים שחיים לאורך האוקיינוס ההודי, האוקיינוס השקט והים האדום, בשוניות אלמוגים ומישורים חוליים קרוב לקרקעית בעומקים של עד 62 מטר. הם היחידים במשפחתם. כרישים בוגרים הם ייחודיים במבנה הגופני שלהם. יש להם חמישה חריצים על הגב, וסנפיר זנב ארוך במיוחד שיכול להגיע לחצי מאורך הזנבתן הכולל (ומכאן שמו העברי), ונקודות שחורות על רקע צהוב בהיר. הצעירים מגיעים לאורכים של 50-90 סנטימטר עם דגם גוף שונה לחלוטין, עם פסים בהירים על רקע חום וללא חריצים (ומכאן השם "כריש זברה"). הבוגרים יכולים להגיע לאורך של 2.5 מטר ולשקול עד 50 ק"ג.
 זנבתן מנומר
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | דגי סחוס |
| על־סדרה: | דמויי כריש |
| סדרה: | זנבתנאים |
| משפחה: | זנבתניים מנומרים |
| סוג: | זנבתן |
| מין: | זנבתן מנומר |
| שם מדעי | |
 Stegostoma fasciatumארמן, 1783 | |
| תחום תפוצה | |
תפוצת הזנבתן המנומר(בכחול) | |
זנבתנים הם בעלי חיים ליליים, ומבלים את היום במנוחה על קרקעית האוקיינוס. בלילה, הם צדים דגים קטנים, רכיכות, סרטנים ונחשי ים שנמצאים בחורים בשונית ובתוך סלעים. אף על פי שרוב השנה הם מתבודדים, בתקופות עונתיות הם מתכנסים בקבוצות. הנקבות מטילות ביצים שנדבקות לקרקעית. מאחר שהם רגועים ולא תוקפניים לבני אדם, ומסתדרים טוב בשבי, זנבתנים הם מאוד פופולריים בצלילות ובאקווריומים. למרות זאת כאשר הזנבתן מוטרד ומרגיש מאוים הוא עשוי לנשוך קלות.
הזנבתן מוגדר כפגיע, ואוכלוסייתו נפגעת ומתמעטת כתוצאה מציד כרישים בשביל סנפירים, בשר, ושמן.
גלריה
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
- זנבתן מנומר, באתר ITIS (באנגלית)
- זנבתן מנומר, באתר NCBI (באנגלית)
- זנבתן מנומר, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- זנבתן מנומר, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- זנבתן מנומר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זנבתן מנומר, באתר GBIF (באנגלית)
