חוק האיחוד של 1800
חוק האיחוד של 1800 הוא חוק אותו חוקקו הפרלמנט האירי והפרלמנט הבריטי במקביל אשר איחד את ממלכת אירלנד לממלכת בריטניה הגדולה תחת הכותרת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, שקמה ב-1 בינואר 1801.
| חקיקה פרסונלית וחוקתית אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת |
|---|
  חוק ריד'לן (1284)
|
| חוק חוקי ויילס (1535–42)
|
 חוק הכתר של אירלנד (1542)
|
 איחוד הכתרים (1603)
|
| חוקי האיחוד של 1707
|
 חוק האיחוד של 1801
|
  חוק ממשלת אירלנד (1920)
|
 האמנה האנגלו-אירית (1921)
|
.svg)
עד איחוד זה, אירלנד ובריטניה הגדולה, שהורכבה מאיחוד קודם של ממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד ב-1701, היו ב"איחוד אישי" מאז 1541, כלומר שלט עליהן אותו מונרך. האיחוד בוטל ב-1922 עם חלוקתה של אירלנד למדינת אירלנד החופשית שהפכה לדומיניון באימפריה הבריטית ולאחר מכן ממלכה שהייתה באיחוד אישי עם הממלכה המאוחדת עד הפיכתה לרפובליקה ב-1949 וצפון אירלנד שממשיכה להיות חלק מהממלכה המאוחדת.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- חוק האיחוד של 1800, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)