חוק המתנה

חוק המתנה, תשכ"ח–1968 הוא החוק העיקרי המסדיר את דיני המתנה בישראל. חוק המתנה נחקק בשנת ה'תשכ"ח (1968). בשנת ה'תשל"ג (1973) נחקק חוק החוזים, שהסדיר את דיני החוזים בישראל.

חוק המתנה, תשכ"ח–1968
Emblem of Israel.svg
תאריך לועזי 19 ביוני 1968
תאריך עברי כ"ג בסיון ה'תשכ"ח
כנסת הכנסת השישית
חוברת פרסום ספר החוקים 529, עמ' 102
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד המשפטים
נוסח מלא החוק המלא

החוק תופס את המתנה כעסקה דו-צדדית, חוזה, בין נותן המתנה לבין מקבל המתנה – עסקה ללא תמורה. נקבע בחוק כי מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה מן הנותן למקבל תוך כדי הסכמתם.

הענקת המתנה תבוצע לפי דיני הקניין הנהוגים בישראל. הרציונל העומד מאחרי התחייבות בכתב למתנה עתידית הוא מניעת פיזור הבטחות סרק מתוך קלות דעת.

בהתאם להוראות החוק, אין הנותן יכול לחזור בו מן המתנה לאחר שנגמרה הקניית דבר המתנה, כלומר לאחר שניתנה המתנה לא ניתן לבטל את הענקתה.

היסטוריה חקיקתיתעריכה

חוק המתנה הוא פרק נוסף בסדרת החוקים, שנועדו להחליף את המג'לה, שעליה התבססה מערכת המשפט בישראל, והוא מסדיר את עניין יצירת המתנה, ביטולה של המתנה והחיובים הקשורים בה.

טרם חקיקת החוק התקיים דיון בוועדה ציבורית בראשותו של שופט בית המשפט העליון ד"ר יואל זוסמן, ובו נשקלה האפשרות לשקף את המשפט העברי ואת המשפט המקובל האנגלי, לפיהם אדם יכול לזכות את חברו במתנה אף ללא ידיעתו של המקבל[1]. גישה זו נדחתה, אולם נקבע כי ניתן לבצע קיבול בשתיקה, בניגוד לדיני החוזים.

החוק אושר בכנסת ב-19 ביוני 1968, ונקבע בו שתחולתו מ-1 באוקטובר 1968. על התחייבות להענקת מתנה, שבוצעה לפני מועד זה, חל הדין הקודם.

מאז חקיקתו לא נעשה בחוק זה תיקון כלשהו.

הוראות החוקעריכה

מתנה על פי הגדרתה בחוק המתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה, החוק גם קובע כי מתנה יכולה להיות מחילת חיוב או ויתור על זכות. החוק קובע כי מתנה יכולה להיות כל נכס לרבות מיטלטלין, מקרקעין או זכויות.

הליך העברת המתנה מתבצע בעת שנותן המתנה מעניקה למקבל. כדי שהענקת המתנה תהיה חלוטה, נדרשים שני תנאים בסעיף:

  1. הסכמה שהדבר ניתן במתנה.
  2. הקניית דבר המתנה למקבל המתנה.

בעת סיום הקניית המתנה, הבעלות עוברת אל מקבל המתנה ובכך מסתיימת "עסקת המתנה".

חזקת ההסכמה קובעת כי מקבל המתנה מסכים לקבלת המתנה, זולת אם הודיע לנותן המתנה תוך זמן סביר מהרגע שנודע לו על קבלת המתנה. כלומר על מקבל המתנה להודיע על דחייתה בתוך זמן סביר. השאלה האם חלף הזמן הסביר נבחנת על-פי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה ובהתאם לתוכן החוזה, לכוונת הצדדים כפי שהיא משתמעת מן האמור בו, וכן מהתנהגות הצדדים לאחר חתימתו[2].

סעיף 4 לחוק קובע כי ישנן מספר אפשרויות של מתנה בתנאי ומתנה בחיוב:

  1. מתנה על תנאי – נותן המתנה מתנה את קבלת המתנה בתנאי מסוים.
  2. מתנה בחיוב – המחייבת את מקבל המתנה לעשות מעשה מסוים או להימנע ממעשה מסוים.

סעיף 5 לחוק: "התחייבות לתת מתנה" קובע מספר קביעות:

  • התחייבות להענקת מתנה עתידית- דורש מסמך בכתב: כלומר נותן המתנה צריך להתחייב בכתב למקבל המתנה על מתנה עתידית.
  • נותן המתנה יכול לחזור בו מההתחייבות להענקת המתנה בהתקיים התנאים הבאים:
  1. מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות.
  2. מעניק המתנה רשאי לחזור בו מהענקת המתנה אם חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן.
  3. רשאי מעניק המתנה בעת עריכת הסכם "הענקת מתנה" לוותר על זכותו לחזרה.
  4. מעניקה המתנה רשאי לחזור בו מההתחייבות אם מקבל המתנה התנהג "התנהגות מחפירה" כלפי מעניק המתנה. דוגמה להתנהגות מחפירה ניתן לראות בשורה של פסקי דין:
  • יחסי שכנות – נקבע כי יחסי שכנות רעים נכללים בהגדרת "התנהגות מחפירה"[3].
  • התנהגות בין בני זוג – צמח ע"א 7156/06 – בעניין זה ביהמ"ש דן בהתחייבות להענקת מתנה. בפסק דין זה ביהמ"ש קבע כי התנהגותה של האישה עולה לכדי התנהגות מחפירה בשל הניצול המשווע כלפי מעניק המתנה. נקבע כי התנהגות צינית נצלנית ובלתי מוסרית עולה להגדרת "התנהגות מחפירה"[4].

סעיף 6 לחוק קובע מתי מסתיימת העברת המתנה:

א. בעלות בדבר המתנה – בעת מסירה של המתנה לידיו של מקבל המתנה.
ב. בעלות במסמך המזכה במתנה – בעת העברת הבעלות על המסמך.
ג. אם הדבר היה ברשותו של המקבל – בעת מסירת הודעה למזוכה.

סעיף 7 לחוק מבטל את הספר השביעי של המג'לה.

הפגמים בהקניית המתנהעריכה

נושא הפגמים בהענקת מתנה: לצורך המחשה של נושא זה אעזר בפסק הדין פילובסקי[5]. במקרה דנן, נפל פגם בהקניית המתנה, בשל הוראות חוק סותר, חוק הירושה.

פסק דין זה עוסק במקרה בו הבן קיבל מאמו כספים ובאמצעות כספים אלו רכש דירה. הבן רכש את הדירה עם אחייניו, וחתם על מסמך בו בעלי הנכס יאפשרו לאמו לגור בדירה כל חייה, ואם היא תרצה למכור את הדירה, הם יחתמו על כל מסמך.

הפגם בהענקת המתנה: מדובר במתנה הניתנת ליורשים, דבר המנוגד להוראות סעיף 8 (ב') לחוק הירושה הקובע "מתנה שאדם נותן על מנת שתקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי חוראות חוק זה" (חוק הירושה תשכ"ה-1967).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה