חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים

חוק לעידוד של שילוב וקידום של נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס"ח-2008 אושר בכנסת ב-2008. מטרת החוק מוצגת בקצרה בסעיף 1 שלו: "חוק זה מטרתו להביא לשינוי התרבות העסקית ולטפח מודעות ציבורית כדי לעודד שילוב וקידום של נשים בעבודה והתאמת מקומות עבודה לנשים וכן להורות."

חוק לעידוד של שילוב וקידום של נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס"ח-2008
פרטי החוק
תאריך חקיקה 2 באפריל 2008
תאריך חקיקה עברי כ"ו באדר ב' ה'תשס"ח
גוף מחוקק הכנסת השבע עשרה
חוברת פרסום ס"ח 2149, עמ' 482
משרד ממונה משרד הכלכלה והתעשייה
מספר תיקונים 1
נוסח מלא נוסח מלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מטרת החוק עריכה

תיאור מפורט של מטרת החוק ושל הרקע לחקיקתו מופיע בדברי ההסבר להצעת החוק:[1]

כיום נשים הן כ־47% מכוח העבודה בישראל. שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה בישראל ורמת ההשכלה של נשים עולים בהתמדה בעשורים האחרונים. למרות נתונים אלה, ועל אף נכונותן הגבוהה של נשים בישראל לעבוד, הן עדיין רחוקות ממימוש הפוטנציאל שלהן בשוק העבודה, בייחוד בענפי עבודה מסוימים הנחשבים "גבריים", כגון תעשיה, תחבורה, תקשורת ותשתיות. כמו כן, יש פערים משמעותיים בין נשים לגברים בגובה השכר, בתנאי ההעסקה ובקידום לתפקידים בכירים ולעמדות ניהול. נשים רבות מועסקות במשרות חלקיות. נוסף על כך, קבוצות מסוימות של נשים מתקשות במיוחד להשתלב בשוק העבודה, למשל נשים מבוגרות (מעל גיל 45), נשים לאחר חופשת לידה, אמהות לילדים קטנים ונשים מאוכלוסיות בעלות מאפיינים מסורתיים. תופעות אלה נובעות, בין היתר, מכך ששוק העבודה אינו מותאם לנשים בכלל ולהורים בפרט (ראו ד"ר רובי נתנזון, הגר צמרת, עדי כהן "עידוד מעסיקים להעסקת נשים בישראל: מחקר השוואתי", קרן פרידריך אברט, נובמבר 2004; המחקר נערך ביוזמת נעמ"ת ותרם לגיבוש הצעת החוק).
מטרתה של הצעת החוק המתפרסמת בזה היא להגביר את המודעות הציבורית לאמור לעיל ולקדם שינוי של התרבות העסקית בחברה בישראל – באמצעות תמריצים למעסיקים להתאים את מקומות העבודה, לרבות נוהלי העבודה, שעות העבודה, ההכשרה המקצועית וההדרכה הנהוגים אצלם, לנשים בכלל ולהורים בפרט, ובאמצעות תמריצים לשילוב ולקידום של נשים בעבודה, תוך מתן עדיפות לקידום נשים לדרגות בכירות ולעמדות ניהול, לשילוב ולקידום של נשים מקבוצות אוכלוסייה המתקשות להשתלב במקומות עבודה ולשיפור תנאי ההעסקה והיקף ההעסקה של נשים.

היסטוריית החקיקה עריכה

במסגרת דיוני הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, הציעה, יו"ר הוועדה בשנת 2008, עמירה דותן, את הצעת החוק לקידום ושילוב נשים בתעסוקה.[1]

בתיקון ראשון (ויחיד) לחוק בשנת 2020 נוסף לחוק סעיף 4א שקובע שמעסיק שהעסיק עובדת, ששהתה במקלט לנשים מוכות, במשך 150 ימים לאחר תום היעדרותה יהיה זכאי בתום תקופת העסקתה למענק חד־פעמי בסכום של 5,000 ש"ח.[2]

עיקרי החוק עריכה

החוק קובע ששר התעשייה המסחר והתעסוקה יעניק מענקים ואותות הכרה למעסיקים במגזר הפרטי, על פי אמות מידה שיקבע, לפי המלצת המועצה הציבורית ולאחר אישור הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת. מעסיקים שיתמודדו על קבלת המענק יצטרכו לאסוף ולהציג נתונים על הנעשה בארגונם בנוגע לנשים, בהתאם למפורט בתקנות לעידוד של שילוב וקידום של נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשע״ד–2013.[3]

המענקים יינתנו אחת לשנה לאחר בחינתם של המעסיקים המועמדים לפי אמות המידה המפורטות בתקנות:[3]

  1. מדיניות רשמית וכתובה של המעסיק לשילוב וקידום נשים בעבודה והתאמת מקומות עבודה לנשים ולהורות.
  2. גישור בין פערי השכר בין נשים לגברים.
  3. גיוס וקידום העסקת נשים אצל המעסיק בדרגות בכירות ועמדות ניהול.
  4. הכשרה, הדרכה ופיתוח מסלולי קריירה לנשים.
  5. עידוד ומתן אפשרות לאיזון בין מקום העבודה ומשפחה.
  6. נקיטת מדיניות אדיבה כלפי עובדות בהריון ובני זוגן, נשים מניקות ועובדים הנמצאים בחופשת לידה ואחריה, וכן כלפי עובדים המצויים בטיפולי פוריות או בני זוגם בהתאם לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954.
  7. ייזום פעילויות ותוכניות מיוחדות ויעילות במטרה לקדם תעסוקת נשים.

ההבדלים בין תעסוקת נשים בישראל לעומת מדינות אחרות עריכה

בארצות הברית, סעיף 7 של חוק זכויות האזרח משנת 1964 אוסר על אפליה מטעמי גזע, צבע, דת, מין ומוצא לאומי. חוק שכר שווה משנת 1963 אוסר אפליה בשכר בין גברים ובין נשים המבצעים עבודה שווה. שני החוקים הללו אינם מספקים קריטריונים ברורים לאילו פעולות של המעסיק יחשבו לפעולות מפלות וכיצד ניתן לקבוע מה היא עבודה שווה. הגדרות מדויקות אלה נוצרו לאורך השנים במסגרת תקדימים שיצרו בתי המשפט בארצות הברית בתביעות שהובאו בפניהם.

בשונה מארצות הברית, באירופה, לפי החקיקה שיזם בשנים האחרונות האיחוד האירופי, החקיקה מעוגנת בנושא שוויון הזדמנויות בתעסוקה במטרה חברתית של הרחבת השתתפות בכוח העבודה, תפיסת אחריות המדינה לרווחת האזרח והעובד, ובשנים האחרונות גם בשאיפה לעידוד ילודה עקב שיעורי ילודה נמוכים המאפיינים את מרבית מדינות היבשת ומכבידים על כלכלותיהן. (2003, Meyers and Gornick)[4]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה