חרב דמוקלס
הביטוי חרב דָּמוֹקְלֶס מתייחס לסכנה המתמדת העומדת בפני אנשים בעלי משרה רמה או כוח רב. בהכללה, משמש הביטוי לתיאור הרגשה של סכנה מתקרבת.
מקור הביטוי בכתביו של המדינאי הרומי קיקרו, שמסר בספרו "שיחות בטוסקולום"(אנ') את המאורע הבא[1]:
דמוקלס היה אחד מאנשי חצר המלוכה של דיוניסיוס השני מלך סירקוזה. בניסיון להחמיא לדיוניסיוס ולהתחנף אליו, ציין דמוקלס כי כאדם בעל עושר וכוח עצומים, אשר חי את חייו במותרות ופאר, דיוניסיוס ודאי מרגיש בר-מזל ומאושר מאוד. בתגובה, הציע דיוניסיוס לדמוקלס להתחלף בתפקידים ליום אחד, ודמוקלס הסכים מיד.
באותו ערב נערכה סעודה, ודמוקלס נהנה מהיחס המלכותי לו זכה המלך: הוא הושב על כיסא מפואר, והוגשו לו מאכלים ומשקאות על ידי נערים יפים. בעיצומו של האירוע, הוא הבחין לפתע כי מעל ראשו תלויה חרב על שערת סוס יחידה. טעמם של המאכלים סר בעיניו, וכל היופי והעושר שסביבו לא עניינו אותו עוד. לבסוף, התחנן דמוקלס בפני דיוניסיוס שיתחלפו בחזרה, מכיוון שהוא איננו מעוניין עוד להיות עשיר.
קישורים חיצוניים עריכה
- השפעת השפה היוונית על העברית, באתר "השפה העברית"
- חרב דמוקלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
