טוקוגאווה יושינובו

טוקוגאווה יושינובו (ביפנית: 徳川 慶喜;‏ 28 באוקטובר 1837 – 22 בנובמבר 1913) היה השוגון האחרון בשוגונות טוקוגאווה ביפן. הוא הנהיג את התנועה ששמה לה למטרה לערוך רפורמות בשוגונות, אך ניסיון זה נכשל בסופו של דבר והשליטה הפוליטית ביפן עברה משושלת השוגונים לקיסר יפן מוצוהיטו, תהליך היסטורי זה קיבל את השם רסטורציית מייג'י.

טוקוגאווה יושינובו
徳川慶喜

לידה	28 באוקטובר 1837 אדו, יפן
פטירה	22 בנובמבר 1913 (בגיל 76) Koishikawa-ku, יפן
שם לידה	שיצ'ירומה מטסודאירה
מדינה	יפן
מקום קבורה	Yanaka Cemetery
השכלה	Kōdōkan
בן או בת זוג	Ichijō Mikako Nakane Sachi Shinmura Nobu Isshiki Suga Oyoshi
השוגון ה־15 לשוגונות טוקוגאווה 29 באוגוסט 1866 – 19 בנובמבר 1867 (שנה) → טוקוגאווה איאמוצ'י
חבר בבית העליון של הדיאט הקיסרי 1902–1910 (כ־8 שנים)
פרסים והוקרה
מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה הסרט הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה
חתימה

ראשית חייו

טוקוגאווה יושינובו נולד בהאן מיטו שבמחוז היטאצ'י (כיום איבראקי), בנו השביעי של נאריאקי טוקוגאווה, הדאימיו של מיטו. משפחתו הייתה אחת משלוש המשפחות שהיו רשאיות להעמיד יורש לתואר השוגון. השם שניתן לו בלידה היה שיצ'ירומה מטסודאירה, וחינוכו מגיל צעיר היה נוקשה וקפדני, ודגש רב ניתן ללימודי ספרות ואמנויות לחימה, וכן על פוליטיקה וממשל.

בגיל צעיר, ובעידוד אביו, אימצה משפחת היטוטסובאשי-טוקוגאווה את שיצ'ירומה, וזאת על מנת לאפשר לו סיכוי טוב יותר להפוך לשוגון. ב-1847 הוא הפך לראש המשפחה, קיבל תואר רשמי ודרגה ושינה את שמו הפרטי ליושינובו. עם מותו של השוגון ה-13, אייסאדה טוקוגאווה, ב-1858 הפך יושינובו ליורש לתואר, אך יושיטומי טוקוגאווה (שאחר כך שינה שמו לאיימוצ'י) הוכתר תחתיו, והיה לשוגון ה-14. זמן קצר לאחר מכן החל השוגון החדש בטיהור גורמים שעלולים לאיים על שלטונו ויושינובו ותומכיו הושמו במעצר בית, ויושינובו נאלץ לוותר על ראשות המשפחה שלו.

תקופת שלטונו של השוגון יושיטומי טוקוגאווה התאפיינה בניהול כושל ובאי שקט פוליטי. לאחר התנקשות בחייו של היועץ הבכיר של השוגון, שב והתמנה טוקוגאווה לראש המשפחה, ואף הפך להיות האפוטרופוס של השוגון בן ה-16 ב-1862. שניים מחבריו הקרובים, יושנאגה וקטמורי מטסודאירה, התמנו אף הם למשרות בכירות בממשל; הראשון התמנה לראש הנושאים הפוליטיים והשני הפך למגן העיר קיוטו. השלושה פעלו למען הרגעת הסערות הפוליטיות באזור הבירה הקיסרית וצרפו אליהם בעלי ברית כנגד האן צ'ושו שהתמרד. הם גם השתייכו לתנועה הפוליטית שדגלה בשיפור היחסים בין השוגון לקיסר.

כשוגון

לאחר מותו של איימוצ'י ב-1866 נבחר יושנובו להחליפו, והפך לשוגון ה-15 בשושלת טוקוגאווה. מיד עם עלותו לכס השוגון החל טוקוגאווה לערוך שינויים בממשלתו שנועדו לחזק אותה. אחת הרפורמות העיקריות הייתה הזמנת יועצים מצבא הקיסרות השנייה הצרפתית על מנת להעביר את צבא השוגון מודרניזציה.

הצבא והצי הלאומיים של יפן, שהיו תחת פיקוד טוקוגאווה, זכו לחיזוק משמעותי בדמות הסיוע הצרפתי, שכלל גם אספקת ציוד וכלי נשק מודרניים מאירופה ומארצות הברית, ובכך נראה היה ששוגונות טוקוגאווה חיזקה את עצמה וביססה את מעמדה ביפן, עם זאת השוגונות נפלה תוך שנה.

מלחמת בושין

טוקוגאווה בלבוש צבאי צרפתי

ערך מורחב – מלחמת בושין

החשש מהתחזקות ומהתחדשות השוגונות הביא את הדאימיו של ההאן סצומה, צ'ושו וטוסה, שהיו יריבים מסורתיים של השוגון, להקמת ברית תחת הסיסמה סונו ג'וי ("כבדו את הקיסר, גרשו את הברברים!") שמטרתה ביטול השוגונות. הברית נקטה מספר גישות, והאן טוסה, שחשש מעימות אלים, הציע לשוגון לוותר על תוארו בתמורה לשמירה על כל נכסיו ועל צבאו, בנוסף לקבלת תפקיד בכיר במועצה שתתפקד כממשלה. למעשה, מלבד התואר, לא דרשה הצעה כל ויתור מצד השוגון, שקיבל אותה, בחושבו שזהו מחיר נוח לשלם עבור הימנעות ממלחמת אזרחים בזמן שיפן נמצאת תחת לחץ מעצמות המערב.

ב-9 בנובמבר 1867 הגיש טוקוגאווה את התפטרותו לקיסר, ועשרה ימים לאחר מכן העביר אליו באופן רשמי את סמכויותיו. לאחר מכן הוא עזב את קיוטו ועבר לאוסקה. עם זאת, צ'ושו וסצומה, שאמנם הסכימו לשיטת השלטון החדשה אך התנגדו לעובדה שטוקוגאווה יעמוד בראשה, שלחו חיילים לקיוטו. בפגישה שנערכה בנוכחות הקיסר הכריזו הנאספים על שלילת כל תאריו ונכסיו של טוקוגאווה. האחרון, שהתנגד להצהרה, כתב איגרת מחאה לקיסר ושלח אותה בליווי צבאי כבד, מתוך ידיעה שחיילי צ'ושו וסצומה שלטו בבירה.

עם הגיעם נאסרה כניסת חייליו של טוקוגאווה לקיוטו, והם הותקפו על ידי חיילי צ'ושו וסצומה במה שהיה הקרב הראשון במלחמת בושין. על אף יתרונו המספרי של צבאו, נמלט טוקוגאווה במהלך הקרב ועבר לאדו (טוקיו כיום), שם שם עצמו בהתבודדות מרצון. לאחר שנבחר ראש משפחה חדש למשפחת טוקוגאווה - אייסאטו טוקוגאווה - נחתם הסכם שלום בין הבית לבין החצר הקיסרית, וב-11 באפריל נמסרה טירת אדו לצבא הקיסרי ללא קרב.

יחד עם ראש המשפחה החדש עבר טוקוגאווה לשיזואוקה, לשם פרש אף טוקוגאווה איאיאסו, מייסד השוגונות, מאות שנים לפני כן. אייסאטו התמנה להיות הדאימיו של האן שיזואוקה, אך איבד את התואר מספר שנים לאחר מכן עם ביטול שיטת ההאן.

אחרית חייו

לאחר שפרש, ניהל טוקוגאווה חיים שלווים ורגועים, ועסק במספר תחביבים. ב-1902 התיר לו הקיסר מייג'י להקים מחדש את ענף משפחתו והעניק לו את התואר "נסיך", תואר האצולה הגבוה ביותר, על שירותו הנאמן ליפן וצירף אותו לבית הגבוה של הדיאט הקיסרי. טוקוגאווה יושינובו נפטר ב-21 בנובמבר 1913 ונקבר בטוקיו.

לקריאה נוספת

• Beasley, William G. The Rise of Modern Japan. Palgrave Macmillan, 2000 ISBN 9780312233730.
• Totman, Conrad. The Collapse of the Tokugawa Bakufu, 1862–1868. University of Hawaii Press, 1980. ISBN 9780824806149.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טוקוגאווה יושינובו בוויקישיתוף

• טוקוגאווה יושינובו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• טוקוגאווה יושינובו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)