ויקיפדיה

טוריים צרי-עלים

מין של צמח

טוּרַיִם צָרֵי-עָלִים (שם מדעי: Diplotaxis tenuifolia) הוא בן שיח (צמח עשבוני רב-שנתי בעל בסיס מעוצה) נדיר מאוד, קירח, גובהו עד 70 ס"מ ופרחיו צהובים, אחד מחמשה מיני הבר בישראל בסוג טוריים במשפחת המצליבים[1][2][3]. הוא נפוץ בעיקר באזור הים תיכוני והאירו-סיבירי, מאירופה עד המזרח התיכון והתפשט לאמריקה הצפונית והדרומית, לאוסטרליה ועוד[1]. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת אוגוסט ואף יותר.

קריאת טבלת מיוןטוריים צרי-עלים

טוריים צרי-עלים: פריחה ותרמילים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: מצליבים
סוג: טוריים
מין: טוריים צרי-עלים
שם מדעי
Diplotaxis tenuifolia
‏קנדול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לפי הדעה הרווחת טוריים צרי-עלים הובאו לישראל מאירופה בשנות 1930 לגן הבוטני בהר הצופים. אם כי, באתר POWO מצוין שגבול תפוצתו הטבעית הדרומי ביותר היא סוריה-לבנון[1]. ואז אולי הוא גר תושב ותיק שחדר לישראל מצפונה או באופן בלתי ידוע. בכל אופן, הוא נמצא בבתי גידול מופרים בסביבת הגן, רק בקרבת הגן הבוטני בהר הצופים, ירושלים. בשנים אחרונות הוא נצפה במספר מקומות בישראל ליד עמיקם, בכפר נטר, ביישוב הראל אשר ביהודה, ברחוב חרל"פ.

סימני הזיהוי הם: פרח בעל ארבע עלי כותרת צהובים, 4 עלי גביע ושש אבקנים מפורדים וצלקת מעוגלת. העלים מסורגים, חסרי לוואים, צרים, דמויי כינור (מפורצים עמוקות), גזורים פעם אחת ושפת האונות תמימה (סימן היכר). הפרי תרמיל גלילי פחוס במקצת מהצדדים וזקוף. הפרחים ערוכים בקצות הגבעולים ורובם חונטים פרי, כך שמורד גבעול התפרח מלא בתרמילים.

מורפולוגיה

עריכה
 
 
 
טוריים צרי-עלים ברחוב חרל"פ ירושלים

צמח עשבוני רב-שנתיים בעלי בסיס מעוצה (בן שיח), מסועף, גבוה יחסית (עד 70 ס"מ) וקירח. הצמח בעל ריח עז, מכיל גליקוזינולטים (אלקלואידים) הנמצאים בתאים מיוחדים (תאי מירוזין) אשר הופכים לשמני חרדל בבואם במגע עם האוויר.

הגבעולים זקופים אורכם 10 עד 70 ס"מ לעיתים 100 ס"מ, רְבוּעִים, קירחים או מכוסה בדלילות בשערות בבסיסם.

הלוואים חסרים.

עלי הבסיס, דמויי כינור, (מפורצים עד מפורצים עמוקות), גזורים פעם אחת באופן לא סדיר ושפת האונות תמימה. בכל צד 2 עד 5 אונות. הטרף שמתארו אליפטי עד דמוי ביצה הפוכה, אורכו 2 עד 15 ס"מ ורוחבו 10 עד 60 מ"מ.

עלי הגבעול מסורגים ודומים במידה רבה לעלי הבסיס.

הפרחים ערוכים בתפרחת אשכול בקצות הגבעולים. אשכול הוא תפרחת שלאורך צירה הראשי, נישאים פרחים על עוקצים. הפרחים העליונים תמיד צעירים מהתחתונים.

הפרחים גדולים יחסית, צהובים, בעלי 4 עלי כותרת, 4 עלי גביע מפורדים והם אינם מלווים בחפים[4][5][6]. הפרחים פרושים ופתוחים, נכונים (העטיף בעל סימטריה רדיאלית), דו-מיניים, בעלי שחלה עילית. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד[7][6].

המצעית נישאת על גינופור קצר שאורכו 0.5 עד 3 מ"מ.

הגביע בעל 4 עלי גביע, שווים זה לזה, מפורדים ומפושקים, ערוכים בשני דּוּרִים, לסירוגין בין עלי הכותרת[7]. עלי הגביע קירח או מכוסה בשערות פשוטות ואורכם 4 עד 6 מ"מ.

הכותרת בעלת 4 עלי כותרת מפורדים, כל אחד בעל טרף וציפורן קצרה. טרף עלה הכותרת מורחב ונעשה צר לציפורן באופן פתאומי וקודקודו מעוגל. עלי הכותרת ללא עורקים בולטים בצבעם. צבע עלי הכותרת צהוב (בדומה לטוריים קטנים, לטוריים זיפניים וטוריים שעירים)[8]. אורך עלה הכותרת 7 עד 11 מ"מ ורוחבם 5 עד 8 מ"מ.

האבקנים מפורדים, מספרם 6, מהם 4 ארוכים, מהווים את הדּוּר הפנימי ו-2 קצרים יותר המהווים את הדור החיצוני[7][8]. אורך הזרים 4 עד 8 מ"מ, המאבקים 2.5 עד 3 מ"מ;

הצופנים (בלוטות המפרישות צוף) הם צופני מצעית טבעתיים, הם מצויים על פני המצעית בין בסיסי האבקנים[9]. הם ניכרים בצבעם הכהה ודומים לבלוטות צהובות שצורתן ומספרן שונים אצל סוגים שונים[7][5]. מספר הצופנים בטוריים הם 4, מהם שני האמצעים גדולים וגלילים והצדדים קטנים יותר ודמוי כרית.

השחלה עילית, בת 2 עלי שחלה מאוחים, עמוד השחלה אחד מפותח בעל צלקת שלמה דמוית כיפה.

השליות דופניות[5], בכל שחלה על פי רוב 20 עד 32 ביציות לעיתים רחוקות 46.

הפרי הבשל מפושק (ניצב לגבעול) וזקוף (נוטים כלפי מעלה) נישא על עוקץ הקצר הרבה מגוף הפרי הבשל ואורכו 8 עד 35 מ"מ. הפרי תרמיל גלילי, מאורך דמוי סרגל, ישר או דמוי חרוט, כאשר אורכו עולה על 10 מ"מ ואורכו לפחות פי 3 מרוחבו ורחובו אינו עולה על עוביו. התרמיל הגלילי, פחוס במקצת מהצדדים, בעל מחיצה ברורה, נפתח בהבשלה באמצעות 2 קשוות לכל אורכו, בראשו קטע קצר וקשה, דמוי מקור וחסר זרעים שאורכו 1.5 עד 3 מ"מ ובבסיסו יש גינופור (עוקץ נושא פרי).

הזרעים ערוכים ב-2 טורים בכל אחת משתי המגורות[5][4].

הזרעים, זעירים, דביקים במקצת, מחוסרי אנדוספרם. העובר כפוף לרוב, השורשון בחלקו האחד של הזרע, ואילו הפסיגים בחלקו האחר. קליפת הזרע מכילה מוּצִילַגִים (רירים) התופחים עם הרטבת הזרעים[6].

תמונות

עריכה
  •  
    ממוזער
  •  
    ממוזער
  •  
    ממוזער
  •  
    טוריים צרי-עלים ברחוב חרל"פ ירושלים
  •  
    ממוזער
  •  
    ממוזער

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא טוריים צרי-עלים בוויקישיתוף


הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 Diplotaxis tenuifolia (L.) DC, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ .Diplotaxis tenuifolia (L.) DC, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏24-11-2023
  3. ^ טוריים צרי-עלים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן, משרד הבטחון - ההוצאה לאור,: החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 113-114
  5. ^ 1 2 3 4 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1989, עמ' 219
  6. ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 140
  7. ^ 1 2 3 4 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 176, 199
  8. ^ 1 2 .Zohary, M, Flora Palaestina – Part One, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1966, עמ' 305-8
  9. ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 197, 203, 531, 561, 599
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טוריים_צרי-עלים&oldid=38873638"