טיוטה:אגודת איחוד

איחוד הייתה אגודה יהודית שהוקמה ב-1942 בפלשתינה המנדטורית ותמכה בדו-לאומיות. היא הוקמה על ידי הרב הרפורמי יהודה לייב מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית, בעקבות ועידת בילטמור. שפעלה בפלשתינה המנדטורית ותמכה בדו-לאומיות. ציונית שהוקמה על ידי יהודה לייב מאגנס ותמכה בדו-לאומיות. בין תומכיה נמנו מרטין בובר, ארנסט סימון, הוגו ברגמן, הנרייטה סאלד, ודוד ורנר סנטור.

Ihud (Hebrew: איחוד, 'Unity') was a small binationalist Zionist political party founded by Judah Leon Magnes, Martin Buber, Ernst Simon and Henrietta Szold, former supporters of Brit Shalom, in 1942[1] following the Biltmore Conference.[2] Other prominent members were Moshe Smilansky, agronomist Haim Margaliot-Kalvarisky [fr] (1868–1947), and Judge Joseph Moshe Valero.[3]

History The Ihud party presented its ideas to the Anglo-American Committee of Inquiry in 1946 and then to the United Nations Special Committee on Palestine in 1947. The Anglo-American Committee voted largely in favour of the proposals of Ihud, recommending an Economic Union in Palestine.[1]

Ihud proposed the creation of joint organs of government, and a division of the country into districts based on a communal basis.[1]

After the foundation of the state of Israel, Ihud replaced its official journal Ba'ayot with a new periodical, Ner.[4]

According to Sasson Sofer, writing in Zionism and the Foundations of Israeli Diplomacy (1998): "Ihud constituted the first instance in the history of Israel's politics of what happens when intellectuals seek to propose a compromise solution in the course of a violent national conflict. It demonstrated their organisational weakness and the fact that their political influence was marginal. Ihud presages the fate which was to befall Israel's intelligentsia whenever it approached the white-hot heart of the Israel-Arab conflict and sought to join in the political fray."[5]