טיוטה:דבר כשהוא לעצמו
הדבר כשהוא לעצמו הוא רעיון של הפילוסוף עמנואל קאנט, אשר נקשר באונטולוגיה.
הדבר כשהוא לעצמו הוא הדבר כפי שהוא מעבר לתפיסת החושים- כלומר, החושים שלנו קולטים את העולם, אך אנו לא יודעים כמה טוב הם קולטים אותו- לכן ישנה האפשרות שהעולם שאנו רואים וחשים הוא לא העולם כפי שהוא באמת (כשלעצמו). לדוגמה: העיניים שלנו לא קולטות את האור האולטרה סגול. האור האולטרה סגול קיים, אך אנו לא רואים אותו- החושים שלנו לא מעבירים לנו את כל המידע. לכן, הדבר כשהוא לעצמו הוא איך שהדבר קיים באמת, כלומר לא נשפט לפי חושינו שלפעמים נותנים לנו מידע שגוי.
רנה דקארט
רנה דקארט העלה את הבעיה שהתפתחה בהמשך לדבר כשהוא לעצמו. דקארט הבין שאלה רק החושים שלנו שנותנים לנו מידע על העולם- ולכן אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שאנחנו קיימים, כי אולי החושים שלנו מתעתעים בנו.
דקארט דמיין שד מתעתע, שגורם לו לחלום ולחוש דברים שלא באמת קיימים; השד המתעתע הוא דימוי של האפשרות שהחושים מתעתעים בנו. דקארט חשב לעצמו- מהו הדבר אשר שום שד מתעתע לא יכול לגרום לו לחשוב שהוא עושה, למרות שהוא לא באמת עושה אותו? דקארט טען שהתשובה היא מחשבה טהורה. מכאן מגיע משפט הקוגיטו- "אני חושב, משמע אני קיים"- המחשבה הטהורה, היא הדבר שבאמת גורם לנו להבין שאנחנו קיימים, כי אנחנו באמת חושבים את המחשבה ושם דבר לא יכול לגרום לנו לחלום שאנחנו חושבים.[1]
אבל בעיית רמת האמון של החושים טרם נפתרה. עדיין אף אחד לא ידע האם המידע שמוסרים לנו החושים אמין. באותה תקופה- מדקארט ועד קאנט, הנושא שעוסק בשאלה "איך אנו תופסים את העולם" היה נושא מרכזי- ובעקבות זה התפתחו הרציונליזם והאמפיריציזם (המושגים עצמם הומצאו רק אז, אך אפלטון ידוע בתור אבי הרציונליזם).
הפילוסופים המפורסמים ביותר של פילוסופיה חדשה פרה- קנטיאנית- דקארט, לוק, ברקלי, יום, שפינוזה, ולייבניץ- כולם עסקו בנושא האמפירציזם ורציונליזם.
עמנואל קאנט
עמנואל קאנט, שהניח בסיס לסינתזה בין הרציונליזם והאמפיריציזם (ניאו רציונליזם), לקח את הרעיון של דקארט, לגבי הקיום, אך במקום לתהות לגבי קיומנו הוא תהה לגבי דברים אחרים, כמו גופים, זמן, חלל. איך השולחן שאני רואה באמת נראה? הרי אם החושים מוסרים לי מידע שגוי, אני קולט את השולחן באופן שונה ממה שהוא בעולם כשלעצמו, כלומר העולם כפי שהוא באמת. קאנט שם חציצה בין שני עולמות, "עולם התופעות"- כלומר העולם כפי שהוא נקלט בחושים שלנו, ו"העולם כשלעצמו" העולם כפי שהוא נראה באמת. קאנט טען שמושגים כמו הזמן והחלל לא בהכרח קיימים בעולם כשלעצמו, ובעצם שאם העולם כשלעצמו שונה מאוד ממה שחושינו קולטים- אז גם כל המדע מתאר עולם שהוא לא העולם כשלעצמו. ואולי אף פעם לא נוכל לגלות את הדבר כשהוא לעצמו.[2]
מחלוקות בין ריאליזם נאיבי לבין ספקנות
למרות חוסר הידיעה הוודאית שלנו, יש מחלוקת על העולם כשלעצמו בין ריאליזם נאיבי לבין ספקנות. הספקנות, שיטה שייסד דקארט, היא שיטה שאומרת שכל עוד יש מקום להטיל ספק- תטיל ספק. אל תאמין בשום דבר אלא אם כן ישנה הוכחה מוחצת שהוא נכון. כלומר, אנו לא יכולים לדעת אם העולם כשלעצמו כמעט זהה לעולם התופעות או שונה ממנו באופן מסיבי, אבל אי אפשר לדעת בוודאות עדיין ולכן אין לנקוט שום עמדה וייתכן שכל אחת מהאפשרויות היא האמת. מהצד השני, הריאליזם הנאיבי הוא האמונה שהעולם כשלעצמו הוא פחות או יותר כפי שהוא נתפס בחושינו, אמונה זו מתבססת על "השכל הישר".
גאורג וילהלם פרידריך הגל
גאורג וילהלם פרידריך הגל, שחי אחרי קאנט, גם ניסה לפתור את בעיית הדבר כשהוא לעצמו. הגל, פילוסוף של ההיסטוריה, מצא פתרון היסטורי לבעיה. הגל טען שאנחנו לא יכולים לדעת את הדבר כשהוא לעצמו כרגע. כלומר, בתקופתו של קאנט וגם בתקפותנו (2023) אנחנו לא יכולים לדעת את הדבר כשהוא לעצמו בגלל שאנו מתקדמים אל עבר התשובה, ועוד לא השגנו אותה. אנחנו על ציר זמן, שכל פעם יש בו התקדמות קטנה- אנחנו עוברים שלב אחר שלב בדרך לתשובה- וכרגע אנחנו לא יכולים לדעת אותה, אבל נמשיך להתקדם, צעד אחר צעד, ובסוף נגיע אליה.[3]
הערות שוליים עריכה
- ^ בריאן מגי, פרק 4: דקארט, הפילוסופים הגדולים
- ^ פיני איפרגן, קאנט: הפילוסוף שעיצב את התודעה האנושית המודרנית, באתר מכון שלום הרטמן, 24 בדצמבר 2014
- ^ פיני איפרגן, מקאנט ועד מרקס- תחנות בפילוסופיה החדשה, באתר יוטיוב, 2014