טיוטה:המלחמה הביזנטית-סאסאנית (602–628)
המלחמה הביזנטית-סאסאנית היא כינוי מאגד לסדרת עימותים וקרבות שנערכו בין האימפריה הרומית המזרחית לאימפריה הסאסאנית. בשנים 602–628 הגיעה לשיאה מתיחות זו. דבר זה בא לידי ביטוי בשורה של מתקפות הדדיות וכיבושי שטחים בשתי האימפריות, במספר חזיתות נפרדות. הלחימה בשנים אלו גרמה לאבדות כבדות בשני הצדדים.
רקע עריכה
התנגשויות צבאיות בין שתי האימפריות התרחשו כבר במאה ה-6, כאשר כל אחד מהצדדים טען שהצד האחר לא מכבד את ההסכמים הקודמים ביניהם. הלחימה בשנים אלו התחילה באזור דרום מזרח טורקיה של היום והתפרשה משם לזירות גאוגרפיות נוספות: גאורגיה, ארמניה, סוריה, חצי האי ערב. הקרבות והפשיטות התכופים באזור הסורי-מסופוטמי גרמו נזק רב לערי האזור. בשנת 590 ח'וסרו השני, קיסר פרסי גולה שנאלץ לברוח מארצו בגלל מאבקים פנימיים, קיבל מקלט וסיוע מהקיסר הרומי מאוריקיוס והצליח לאחר מכן להשתלט על פרס. היחסים בין ח'ורסו למאוריקיוס מתוארים במקורות התקופה באור חיובי, למשל תיאור שלהם כ"שתי עיניים" שאמורות לשלוט ביחד על העולם "בחסד האל" (למרות הבדלי הדתות ביניהם). עם ההשתלטות המחודשת של ח'וסרו השני על האימפריה הסאסאנית נראה שהמלחמה הגיעה לסיומה.
שיא המאבק עריכה
בשנת 602 בגלל חיכוכים פנימיים באימפריה הרומית המזרחית הקיסר מאוריקיוס נרצח בהפיכה צבאית. ח'וסרו החליט לנקום את מותו של מאוריקיוס ולפעול נגד הקיסר הרומאי החדש, פוקאס. הוא מצא את בנו הצעיר של מאוריקיוס וניסה להשיב אותו על כס הקיסרות הביזנטי. הפרסים תקפו את האימפריה הביזנטית במזרח בזמן שקו ההגנה של האימפריה בצפון מערב (הבלקן) קרס אל מול מתקפות של אוורים. כתוצאה מכך, הפרסים כבשו הרבה יותר שטחים בסבב לחימה זה מאשר בשנים הקודמות של המאבק. מרד נוסף בתוך האימפריה הביזנטית הפיל את פוקאס והעלה לשלטון קיסר נוסף, הרקליוס. הפרסים שיבשו לחלוטין את האדמיניסטרציה השלטונית בשטחים שכבשו בתחום האימפריה הביזנטית. הקיסר הרקליוס הבין שמצבה של האימפריה נתון בסכנה קיומית, וניסה למשוך זמן באמצעות כמה מהלכים פוליטיים: ראשית, הוא נתן תשלומי שוחד עצומים לאוורים. לשם כך הוא התיך את אוצרות הכנסייה באישור הפטריארך סרגיוס. למרות קבלת השוחד האוורים שיתפו פעולה עם הסאסאנים, והאחרונים התחילו להתקדם מערבה בתוך אסיה הקטנה. בשנת 626 הסאסאנים והאוורים התחילו לצור במשותף (הפרסים ממזרח והאוורים ממערב) על קונסטנטינופול וסרגיוס הפטריארך התחיל להתכונן להגנה על העיר. בזמן הזה הרקליוס נמצא במסע מלחמה בניסיון לעשות התקפת נגד בקווקז ולאיים על הבירות הפרסיות. המצור על קונסטנטינופול נכשל וההצלה של העיר הפכה לאירוע משמעותי בתרבות ובמסורת האורתודוקסית. המסע הצבאי של הרקליוס נחל הצלחה והוא חדר לעומק השטח הפרסי. הוא כמעט והפיל את השלטון הפרסי והפרסים הסכימו בתגובה לסגת מכל השטחים שכבשו. המלך הפרסי החדש היה מוכן להתנצר ולתת את הבן שלו לאימפריה הרומית המזרחית בתור בן ערובה. קרב נינווה, שהתרחש בשנת 627, נחשב לקרב שהכריע את המלחמה לטובת האימפריה הרומית המזרחית. בשנת 629 הרקליוס הגיע לירושלים לאחר שהוחזרה לשטח האימפריה והחזיר חלק מהצלב האמיתי, אשר על פי מסורת האימפריה נצלב עליו ישו, בטקס מפואר. טקס זה קיבל נופך אגדי במקורות כבר כמאה שנה לאחר קיומו. אירועי הניצחון של הרקליוס משתקפים גם בממצא חומרי ואמנותי.
השלכות עריכה
לשנות המשבר היו השלכות נרחבות על המצב הגאופוליטי במאה ה-7. השלכה אחת הייתה השקעה של שתי האימפריות במדינות קליינטיות. שני הצדדים תמכו משמעותית בקבוצות אתניות אחרות ומדינות קטנות יותר במטרה לפגוע הן במעצמה היריבה והן במדינות הקליינטיות שלה. השלכה נוספת היא התשה של שני הכוחות הצבאיים והפוליטיים החזקים ביותר באזור, מה שהכין את הקרקע לעליית האסלאם בעשורים שלאחר מכן.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Pohlsander, H. A. (2004). Helena, Heraclius, and the True Cross. Quidditas, 25(1), 5.
- Decker, M. (2013). The Byzantine Art of War. Yardley, PA: Westholme.
- Welsh, W. E. (2016). Bitter rivals: The Byzantine-Sassanid Wars. Medieval Warfare, 6(3), 6–9.