טיוטה:הסבר סיבתי

הסבר סיבתי (causal explanation) הוא טיעון באשר למשתנה או המשתנים שבאמצעותם הסיבה גורמת לתוצאה. למשל, הטיעון הסיבתי, שומן טראנס (הסיבה) גורם למחלות לב (תוצאה), אינו כולל הסבר. שכן הוא לא מפרט כיצד ההשפעה מתרחשת. הסבר אפשרי למשל יהיה "שומן טראנס מצטבר בעורקים ולכן גורם לחסימתם ומכאן מגדיל את הסיכוי להתקפי לב". במילים אחרות, הסבר הוא בעצם המנגנון (mechanism) או המשתנה המתווך (או המשתנים המתווכים) באמצעותם הסיבה גורמת לתוצאה. חוקרים רבים בפסיכולוגיה ובפילוסופיה, מדגישים את חשיבותו של ההסבר בקוגניציה האנושית ובחשיבה הסיבתית.

מבנה ההסבר הסיבתי

במונחים של מודלים סיבתיים, טעון סיבתי הכולל הסבר נקרא מודל שרשרת (chain model). מודל כזה כולל סיבה (A) תוצאה (B) והמשתנה או משתנים מתווכים (moderators) באמצעותם הסיבה גורמת לתוצאה. נהוג לסמן משתנים אלה באות M כשכל משתנה מתווך בשרשרת מלווה במספר. למשל, ההסבר לטעון הסיבתי "שומן טראנס גורם להתקפי לב" כולל שני משתנים מתווכים. מכאן שרטוט המודל יראה כךː שומן טראנס (A) ← הצטברות שומן בעורקים (M1) ← חסימת עורקים (M2) ← התקפי לב (B). בהתאם לעקרונות המודל הסיבתי, נצפה שיהיה מתאם בין כל המשתנים במודל.

חשיבות הסברים סיבתיים בקוגניציה האנושית

אכן, עבור חוקרים רבים, התייחסות לתהליך, הוא במרכז התפיסה הבוגרת של סיבתיות (ראה למשל: Ahn, Kalish, Medin & Gelman, 1995; White, 2005;). על פי בולוק, גלמן ובילרגון (Bullock, Gelman & Baillargeon, 1982), הבנת התהליך היא עקרון מגדיר ולא סתם אמונה המבוססת על ניסיון. לטענתם, ברור לנו כי התרחשות מאורעות היא תוצאה של מנגנון גם אם איננו יכולים לפעמים לפרט אותו.

להסבר יש מעמד חשוב בקוגניציה האנושית. אנשים אוהבים שיסבירו להם, הם רוצים להבין למה.-להסבר טוב יש הרבה תוצאות חיוביות:

(1מגדיל את קריאות הטקס(2מגדיל את ההבנה(3מגדיל שכנוע(4יוצר תחושת סיפוק השם הפרובוקטיבי "הסבר כאורגזמה..."

Explanation as orgasm and the drive for causal knowledge: the function, evolution, and phenomenology of the theory formation system (Gopnik, 2000).

הסיבה לכל זה: מאפשר להתאים את המידע החדש לידע הקיים.

גישה זו הרואה את מושג המנגנון כמרכזי בהגדרת סיבה מבוססת על מודל המסירה המחוללת (Generative Transmission) של קאנט (Kant 1781/1982), התופסת את הסיבה כמחוללת או יוצרת את התוצאות על ידי העברת אנרגיה. למשל, אם כלב ינשוך אדם בידו, סביר שהוא יפצע אותו. נשיכה עם השיניים (הסיבה) מטבע האפיונים הייחודיים שיש לה (חדות, ננעצות בכוח) פועלת על האובייקט (ידו של האדם) ליצירת התוצאה (פציעה, דמום וכדומה).

מה מבחין בין טעון סיבתי הנתמך בנתונים על קיום קווריאציה לבין טעון סיבתי הכולל אף את פרוט המנגנון? הן ושות' (Ahn et al, 1995) דנים בשלושה הבדלים מרכזיים בין שתי הגישות.

א. סוג אוצר המילים. לטענתן, הסבר מבוסס מנגנון מאופיין בהצגה של מערך חדש של ישויות דבר המתבטא בשימוש באוצר מילים שהוא ברמת הפשטה גבוהה יותר. כלומר, הצגת המנגנון אינה פשוט תיאור מחדש של המרכיבים במילים אחרות, אלא מתבטאת בתוספת של ישויות חדשות.

ב. הכרחיות סיבתית לעומת אינדוקציה בהצגת לוח 2X2 הוסבר מושג הקווריאציה באמצעות שימוש במושגים מספיקות והכרחיות. לטענתן, ניתוח הקווריאציה "לא ממש" מראה שפקטור מסוים הכרחי או מספיק להתרחשות אפקט, אלא רק שתצפיות בעבר העלו קיומו של קשר (הצדקה אינדוקטיבית). במילים אחרות, כפי שציין הפילוסוף קנט קשר אינו מעיד בהכרח על סיבתיות. למעשה, בלי קיומו של מנגנון באמצעותו הסיבה יוצרת את התוצאה, קשרים בהם נצפה עשויים להיות תוצר של צרוף מקרים או מתאמים מזויפים ((Schlottmann, 1999. לדוגמה, לאחרונה יש ראיות לכך כי דווקא במדינות בהם הייתה גדילה בכמות המוצרים הדיאטטיים כמות האנשים עם עודף המשקל גדלה (Chandon & Wansink, 2007)! כל עוד לא יוצע מנגנון באמצעותו התרחש קשר זה, תמיד תתקיים האפשרות כי מדובר במתאם מזויף:

A C B

(עליה ביצור מוצרים דיאטטיים) (גדילה בשפע בעולם) (עלייה בצריכה ובמשקל)

הסבר באמצעות מנגנון יוסיף משתנה מתווך לקשר A B, למשל:

A C B

(עליה ביצור מוצרים דיאטטיים) (ירידה בשליטה על כמות האכילה) (עלייה בצריכה ובמשקל)

כלומר, בעוד גישת הקווריאציה מתקשה להבחין בין מתאם וסיבתיות לגישת "התהליך" ההבחנה ברורה יותר.

ג. תהליך ספציפי לתוכן לעומת אסטרטגיה כללית הן ושות' (Ahn et al, 1995), מצביעים על כך שבעוד ניתוח הקווריאציה מתעלם מהתוכן הספציפי של מטלת יחוס הסיבתיות גישת התהליך היא ספציפית לתוכן. על פי גישת הקווריאציה אנשים ייגשו באותו אופן למשימת ייחוס סיבתיות כשהם נוקטים אותה גישה כללית ("יצירת" טבלה של העדר /התרחשות של סיבה ותוצאה) מבלי להתייחס לתוכן הספציפי. מכאן, כל לקיחה בחשבון של ידע קודם לגבי הקשר A-B, כשצריך לשפוט קשר עבור נתונים חדשים, נתפס כהכנסת הטיה למשימת השיפוט (Cheng & Novick, 1990). לעומת זאת גישת המכניזם כן לוקחת בחשבון ידע קודם. כללית, לטענתן, אנשים מכירים סט סופי של מנגנונים ובתהליך ייחוס הסיבתיות הם מנסים לחשוף האם אחד מהם פעל בהקשר הנדון. מכאן, ניתן ליישם ישירות, ידע קודם אודות התהליך למאורע הנדון. ולכן תהליך יחוס הסיבתיות הוא ספציפי לתוכן, שכן מנגנון אחד יתאים במצב אחד ולא באחר.

גישה נוספת שעולה בקנה אחד עם גישתן היא תיאורית הכוח הסיבתי (Causal Power) שהוצעה על ידי וייט White, 2005)). גם לטענתו הכוח של מועמד סיבתי ליצור אפקט אינו מבוסס על תצפיות בקביעויות סטטיסטיות (או מתאמים) אלא במידה קריטית על רעיון המסירה המחוללת. אם נשתמש בדוגמה קיצונית אין צורך שאוכל נעצים על מנת להיווכח שאזיק לעצמי אלא על סמך הכרת האופן בו דברים פועלים ברור לי שלחפצים חדים יש את היכולת או את הכוח הסיבתי לפצוע. כלומר, הישות הנקראת מנגנון עבור וייט היא ישות לה מיוחס כוח סיבתי ליצור את האפקט בתחום הספציפי.

לסכום, משתנה המנגנון הוא ישות, שהיכולת שלו לתמוך בטעון הסיבתי ולשמש הסבר נשענת על העובדה שיש ידע קודם או אמונות קודמות לגבי יכולתו להביא לאפקט.

ראיות אימפריות לחשיבות המנגנון בחשיבה הסיבתית האנושית

מחקר מועט יחסית נעשה על חשיבות המנגנון בחשיבה הסיבתית האנושית. מרבית הראיות האימפריות לחשיבותו, מתקבלות ממחקרים בהם הוא הושווה למידע שהוא מתאמי באופיו, ונמצא עדיף עליו (Kuhn, 2001). כך למשל, הן ושות' (Ahn et al, 1995) מביאות ראיות לכך כי בייחוסי סיבתיות אנשים נוטים לחפש מידע אודות המנגנון יותר מאשר אודות מתאם. אנשים קבלו תיאורים של מאורעות ספציפיים (למשל "גון נסע בכביש 5 והייתה לו תאונה") וולכל תיאור הם נתבקשו לפרט שאלות עליהם היו רוצים תשובות על מנת להחליט מה הסיבה למאורע (למשל לתאונה). הסתבר כי אנשים מחפשים מידע על המנגנון באמצעותו התרחשה התוצאה (למשל: "האם גון אבד את הבלמים"? או "האם היו תנאי ראות גרועים"?) יותר מאשר מידע שהוא מתאמי באופיו (למשל: "האם לג'ון יש נטייה יותר גדולה מאשר לאחרים להיות מעורב בתאונות"?). יתרה מכך, השפעת מידע מתאמי שניתן לנבדקים היה גדול יותר כשנכלל אף הסבר לגבי המנגנון. גם קוסולובסקי ספילטון וסניפר ((Kosolowski, Spilton & Snipper, 1981 הראו שמתאם מתבטא בייחוס סיבתיות חלש בלבד כשלנבדקים לא מוצג המכניזם לקשר בעוד נוכחות מנגנון גם בהיעדר מתאם הובילה לרמה מתונה של יחוס סיבתיות. קון (Khun, 2001) מצא כי אנשים מספקים הסברים לגבי המנגנון יותר מאשר ראיות מתאמיות כשהם מתבקשים להצדיק את התיאוריות הסיבתיות שלהם. שלוסר ואנדרסון Slusher & Anderson, 1996)) בדקו איזה סוג מידע המפריך את האמונה הרווחת כי הדבקות באיידס קורית בעקבות מגע מקרי (או דרך יתושים), משכנע יותר. נמצא כי אצל נבדקים שקבלו נמוק מנגנוני באופיו ("הווירוס לא מרוכז מספיק/ שברירי ולכן מת מהר בתנאים אלה"), החלשת האמונה והמחויבות להתנדב ולקחת חלק בפעילויות לעזור לחולי איידס הייתה גדולה יותר מאשר כשהנבדקים קבלו מידע מתאמי באופיו (ראיות ממחקרים כי אין קשר בין מגע מקרי/ דרך יתושים לבין הדבקות באיידס).

שניים ממרכיבי המנגנון התורמים לשכנוע

מהספרות התאורטית והאמפירית שסקרנו עולה המסקנה כי לטיעון סיבתי המשתמש בהצגת התהליך כמקור תמיכה יש פוטנציאל שכנועי. נראה כי הוספת התהליך נותנת לשומע תחושה של הבנת התופעה הנידונה. רוזנבליט וקייל ((Rosenbliet & Keil, 2002 מכנים תחושה זו "אשליית עומק ההסבר" (The Illusion of Explanatory Depth). הם ואחרים (Keil, 2003; Stafford, 2007) מביאים ראיות לכך שאנשים חשים שהם מבינים תופעות ברמה גבוהה יותר מאשר הם מבינים באמת. כך למשל רוזנבליט וקייל ((Rosenbliet & Keil, 2002 בקשו מנבדקים לדרג את המידה בה הם יודעים כיצד פועלים מכשירים מוכרים שונים (כגון מאוורר, רוכסן וכדומה) על סולם שבין 1 ל 7 כשלאחר מכן הם נתבקשו להסביר כיצד פועל כל אחד מהמכשירים ולדרג בשנית את הידע. דרוג הידע ההתחלתי נמצא גבוה בהרבה מזה שהתקבל לאחר ניסיונות ההסבר.

מהיכן נובעת הרגשה זו של הבנה, ומדוע יש לטעונים סיבתיים הנתמכים בהסבר התהליך פוטנציאל שכנועי? הרי הוספת המנגנון להסבר הסיבתי לא מאוד מעשירה את הבנתו של הצרכן איך בדיוק פועל המוצר שהרי תמיד אפשר להעמיק את ההסבר על ידי הוספת עוד ועוד מרכיבים וליצור שרשרת סיבתית (Einhorn & Hogarth, 1986) ארוכה יותר. אם כן, באיזו נקודה נעצור כך שמצד אחד נקבל את התחושה שאנו "מבינים" את התהליך החיונית להיסק סיבתי ביומיום (Ahn & Kalish, 2000) ומאידך לא נעמיס על המערכת החישובית והקוגניטיבית שלנו (Keil, 2003)? לטענתנו התשובה לכך היא זו: משתנה המנגנון המוסף לטעון הסיבתי, שואב את כוחו השכנועי מכך שהוא מתאים את עצמו למערכת האמונות או לרשת הסיבתית הקיימת בתודעתו של היחיד. באופן זה, הוא מספק ליחיד את חווית ההבנה וזאת מבלי להעמיס ולהציף אותו במידע.

כיום, המחקר בחשיבה סיבתית מתמקד בניסיון להבינה בתוך מסגרת שלוקחת בחשבון את הרשת הסיבתית שהיחיד בונה. רשת זו, מצייתת לעקרונות לוגיים ונבנית על בסיס מידע שהוא צובר (מהתנסות קודמת, חינוך או דרך אנלוגיה) לגבי קשרים בין משתנים (Sloman,2005). העובדה שבהצגת המנגנון גלום פוטנציאל שכנועי הוא תוצאה של שני מרכיבים שבאים לידי ביטוי במושג הרשת הסיבתית: א. המערכת הקוגניטיבית אכן בנויה ומכוונת לחפש מבנים סיבתיים (Causal Patterns) שיסבירו קביעויות גם אם הן שטחיות (Keil, 2003). ב. ידע קודם שצובר היחיד על קשרים בין תופעות הוא מרכיב חשוב בבניית הרשת הסיבתית (Perales & Catena, 2006).

מהם מרכיבי משתנה התהליך באמצעותם נעשה החיבור לאמונות קיימות? לטענתנו "הטריק" פשוט יחסית. אנו נראה כי במהותו משתנה התהליך כולל לפחות שני מרכיבים, האחד, הוא יותר ספציפי ונוגע לידע תוכני מסוים ומכאן לתחום השפעה צר יותר והשני נוגע למידע לגבי כיוון השפעה ולכן יכול להיות אופייני לתחום יותר רחב.

ידע המתייחס לתוכן ספציפי

כאמור, עבור חוקרי מושג התהליך (למשל: White, 2005 (Ahn et al, 1995; האפיון המרכזי של משתנה התהליך הוא הידיעה שיש לו את הכוח הסיבתי ליצור את האפקט. ולכן, החיבור לאמונות קודמות יעשה מתוקף ספציפיות תוכנית ((Content-Specific. למשל יש סט סופי של דרכים בהם יכולה לפעול הירידה במשקל כמו: הורדה בתיאבון, שריפת שומנים. מכאן, לעיתים החיבור לאמונות קודמות באמצעות פרוט התהליך מתאפשרת הודות לידע תחומי ספציפי.