טיוטה:זיעה (הלכה)
המונח זיעה בעולם ההלכה מתייחס לנוזל המופרש מאובייקט כלשהו, או לנוזל שהתעבה על גביו. לזיעה משמעויות הלכתיות שונות בתחומים הלכתיים שונים.
בדיני ברכות עריכה
הגמרא[1] מציינת כי על דבש תמרים יש לברך 'שהכל' כיוון שהוא 'זיעה בעלמא'. על פי זה כתבו ראשונים[2] שכל המשקים היוצאים מפירות פרט לזיתים וענבים אינם נחשבים כפרי לעניין ברכה ולכן אין מברכים עליהם את ברכת 'בורא פרי העץ' אלא 'שהכל נהיה בדברו', וכך נפסק[3].
בדיני איסור והיתר עריכה
בשו"ת הרא"ש[4] מוזכר חשש שמא זיעה הנוצרת על גבי קדירה בשרית מחמת אדים העולים ממחבת חלבית המונחת תחתיה תאסור את הקדירה הבשרית, וזאת על סמך משניות במסכת מכשירין מהן עולה כי מים טמאים שהתאדו והתעבו מחדש דינם לא השתנה ונותרו בטומאתם. פוסקים מאוחרים יותר הזכירו השלכות נוספות שיש לדין זה - דינו של מכסה בשרי שהונח על קדירה חלבית ולהפך[5], דין טיפת חלב שנפלה על מכסה בשרי ולהפך[6], ודין מאכל בשרי שהונח בתוך התנור תחת כלי אחד עם מאכל חלבי, לפניו, או אחריו[7]. יש שהבינו שיכולתה של הזיעה לאסור איננה נובעת מעצם העובדה שהיא נחשבת כחלב או מכילה טעם חלבי, אלא מכך שהיא יוצרת חיבור בין הסיר העליון למחבת התחתון[8].
עם המצאתם של תנורים חשמליים המאפשרים אפייה כאשר התנור סגור והצטברות האדים בהם מצויה, נדרשו הפוסקים לשאלה האם מותר לאפות בשר וחלב בזה אחר זה באותו תנור. היו שפסקו שהדבר מותר, כיוון שדפנות התנור לא מזיעות[9], אך מרבית הפוסקים סבורים שיש להכשיר את התנור בצורה כזו או אחרת בין שימוש לשימוש, כאשר הדרך הרווחת היא בהדלקת התנור על החום הגבוה ביותר לפרק זמן שבין רבע שעה לשעה[10]. יש שכתבו שהפתרון ההלכתי העדיף לבעיה זו כאשר לא מתאפשר לקנות שני תנורים הוא שימוש בתנור בעל שני תאים שאחד מהם משמש לבשר ואחד לחלב, אך יש שפקפקו מחשש למעבר אדים בין התאים או למעבר טעם ביניהם מכח דין 'חם מקצתו חם כולו'.
לדעת פוסקים רבים דין זיעת מאכלים יבשים שונה מדינה של זיעת מאכלים לחים - יש שכתבו[11] שכיוון שזיעתם מועטת אין לה משמעות הלכתית והיא איננה מסוגלת לאסור מאכלים בהם היא נוגעת, ויש שכתבו[12] שהדין לפיו זיעת הדבר כמותו חל רק על משקים ולא על מאכלים מוצקים.
בדיני פסח עריכה
הפוסקים דנו לגבי סוגי זיעה שונים, האם קיים בהם חשש חימוץ.
במשנה במסכת פסחים מופיע היתר לאשה לשפשף את בשרה במורסן (הקליפה החיצונית של החיטה) בפסח[13], ויש מן הפרשנים שרצו ללמוד מכך שאין חשש חימוץ בזיעת אדם[14]. לעומתם, יש מן הראשונים שכתבו שזיעת אדם גורמת לחימוץ[15]. גם לגבי זיעת בעלי חיים יש מי שכתב שדינה כזיעת אדם[16], אך יש מי שחשש להכריע בכך וכתב שיש לאסור לשים שקי חיטים שנועדו לעשות מהן קמח למצות ישירות על גב הבהמה ללא חציצה, בין השאר מחשש שמא זיעת הבהמה תגרום להן להחמיץ[17].
גם לגבי זיעת בתים, בורות מים, שיחין (בורות מים צרים וארוכים[18]), ומערות (בורות מרובעים ומקורים[18]), נחלקו הראשונים - יש שכתבו שהיא עשויה לגרום לקמח להחמיץ[15], ויש שחלקו[19].
בדיני טומאה וטהרה עריכה
במשנה[20] מופיע שזיעת אדם לא מטמאת ולא מכשירה משקים לקבל טומאה, ואף על פי שהאדם שתה משקים טמאים[21].
זיעת בתים, בורות, שיחין, ומערות אינה מטמאת[20], ופירשו המפרשים שהסיבה לכך היא שהם מזיעים גם כשאין בהם מים וממילא לזיעתם אין חשיבות והם אינם נחשבים ל'משקה'[22].
זיעה העולה ממרחץ או בריכה טמאים - טמאה כמותם[23].
נחלקו תנאים מתי בתהליך ייצור השמן מכשירה הזיעה היוצאת מהזיתים את הזיתים לקבל טומאה[24]. לדעת בית שמאי הדבר קורה בעת שהם מזיעים ב'מעטן' (בור שבו אוצרים את הזיתים עד לשעת הסחיטה[25]), רבי שמעון סבור שרק לאחר שלושה ימים לנתינתם במעטן זיעתם נחשבת לשמן שיכול להכשיר, לדעת בית הלל זיעת הזיתים מכשירתם במעטן רק כאשר הם מתחילים להידבק זה לזה, ולדעת חכמים היא מכשירה רק משעת גמר מלאכתם.
- ^ ברכות לח.
- ^ רש"י ברכות לח.; רא"ש ברכות ו יב; טור אורח חיים רב
- ^ שולחן ערוך אורח חיים רב ח
- ^ שו"ת הרא"ש כלל כ סימן כו. בגמרא אין התייחסות מפורשת לחשש של העברת טעם באמצעות זיעה, אך יש שרצו לטעון שהגמרא הרואה בכיסוי הקדירה דבר הגורם להתערבבות הקדירה בעצם חוששת שהזיעה היא הגורמת לעירוב הקדירה.
- ^ איסור והיתר הארוך לא יח
- ^ איסור והיתר הארוך לא יא
- ^ שולחן ערוך יורה דעה קח א
- ^ שו"ת טוב טעם ודעת מהדורה תליתאה קעו
- ^ מהדורת הרמב"ם עם פירוש הרב קאפח, הלכות מאכלות אסורות, פרק טו, הערה לח
- ^ הרב עובדיה בשו"ת יביע אומר ה יורה דעה ז כתב שיש להחמיר לכתחילה בתבשיל לח שאינו מכוסה, אך בתבשיל יבש היקל לאחר המתנת עשרים וארבע שעות והסקת התנור לעשרים דקות, וכן כתב שאין למחות ביד המקילים בלא המתנת עשרים וארבע שעות. בילקוט יוסף הלכות איסור והיתר ג פט פח הביא דעה שיש להסיק את התנור לפחות שעה בין שימוש לשימוש והצריך המתנת עשרים וארבע שעות לכתחילה, וכן הצריך בספר 'כשרות ושבת במטבח המודרני' (חלק ג') בנוסף לנקיון יסודי של התנור משאריות.
- ^ תורת חטאת כלל לה דין ו; שו"ת טוב טעם ודעת מהדורה תליתאה קעו
- ^ רמב"ם טומאת אוכלין ז ד; שו"ת משאת משה יורה דעה א ד
- ^ משנה פסחים ב ז
- ^ רש"י פסחים לט:; פירוש ר' עובדיה מברטנורא למשנה פסחים ב ז; רא"ש פסחים ב כא
- ^ 1 2 ספר הרוקח, הלכות פסח, סימן רצ
- ^ מאירי פסחים לט:
- ^ שו"ת תרומת הדשן סימן קיח
- ^ 1 2 רש"י ב"ק נ ב
- ^ הגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה ה ט
- ^ 1 2 מכשירין ו, ו
- ^ מכשירין ב א
- ^ פירוש הרא"ש למשנה מכשירין ב א
- ^ משנה מכשירין ב ב
- ^ משנה טהרות ט א
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם טהרות ט א