טיוטה:ישראל נדלר

*שם הערך* - *שם המגדיר במה עוסק הערך, ומכאן מה חשיבותו של נושא הערך* פרופ'אריה נדלר פסקת פתיח המתארת את נושא/נשוא הערך. פסיכולוג חברתי ישראלי. פרופ׳ אמריטוס באוניברסיטת תל אביב. כאן יופיע תוכן הערך. ניתן לחלק זאת באמצעות כותרות כדלהלן.

כותרת

אריה נדלר, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב. פסיכולוג חברתי ישראלי

ביוגרפיה

נולד ב 1947 במינכן שבגרמניה ליצחק ומרים (לבית פרוכט) נדלר. אמו ואביו שרדו כמעט יחידים ממשפחותיהם. רעייתו ובנו של אביו מנישואיו לפני השואה נספו במחנה המוות בלזץ. עלה יחד עם הוריו בנובמבר 1947. בילדותו המוקדמת גרה המשפחה ביד-אליהו בתל אביב בשנות בילדותו המאוחרת ונערותו גר עם משפחתו בשדרות ח״ן בתל אביב לשם עברה המשפחה ב 1956.

סיים את לימודיו היסודיים בבית הספר הממלכתי-דתי בי״לו בתל אביב. ״קפץ כיתה״ ועלה מכיתה ד׳ לכיתה ו׳. את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון עירוני א׳ שבת״א ב 1964. אחרי שירותו הצבאי (1965-1967) החל ב 1968 בלימודי פסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן שם קיבל את תואר הב.א. ב 1970. אחרי נישואיו לאטה (לבית גרינשטיין) ב-1969, התקבל ללימודי הדוקטורט באוניברסיטת Purdue בארה״ב לשם עבר ב 1971. בשנת 1973 הוענק לו התואר מ.א. בפסיכולוגיה חברתית (עם התמחות משנה בפסיכולוגיה תעשייתית) ובשנת 1975 תואר ה PhD בפסיכולוגיה חברתית. עם שובו ארצה הצטרף לסגל ההוראה של אוניברסיטת תל אביב. ב 1977 מונה לדרגת מרצה, ב 1980 למרצה בכיר עם קביעות, ב 1984 לפרופסור חבר וב 1988 לפרופסור מן המניין לפסיכולוגיה.

בין השנים 2000 ל 2015 היה מופקד על ״קתדרת ארגנטינה למחקר בפסיכולוגיה חברתית״. תרומת אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב בארגנטינה.

בשנים בשנת 1984 נבחר לכהן כראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת״א תפקיד בו כיהן עד 1989. בשנת 1993 נבחר לכהן כדקאן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב תפקיד בו כיהן חמש שנים (1993-1998).

היה שותף להקמת מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב ב 1992 ושימש כיו״ר הוועדה האקדמית של המרכז, לצידו של פרופ׳ שמעון שמיר שהיה ראש המרכז, מאז הקמתו ב-1992 ועד לשנת 2001. אחרי סיום תפקידו כדיקאן הפקולטה למדעי החברה ב 1998, הקים את ״המכון האקדמי לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי״ באוניברסיטת תל אביב (בשיתוף פעולה עם מרכז פרס לשלום) ובשנים 1998-2002 היה הראש הראשון של המכון. בשנים 2005-2011 שימש כיו״ר ה Israel Trustees Foundation (״האגודה הישראלית לקרנות מחקר בחברה וחינוך). בהנהלתו קיימה הקרן תחרויות שנתיות בהן העניקה מענקי מחקר לחוקרים ותיקים וחוקרים צעירים בתחומי מדעי החברה והחינוך במוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

בין השנים 1985 ו 2003 היה אחראי על פיתוח תחום הפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. בין השאר, פותחו בהנחייתו קורסי ליבה מרכזיים כמו ״מבוא לפסיכולוגיה״, ״פסיכולוגיה של האישיות״ ועודכן הקורס ״לא לבדו״ (״מבוא לפסיכולוגיה חברתית״). בשנת 1999 לימד באוניברסיטה הפתוחה את הקורס ״היסטוריה של הפסיכולוגיה״. הקורס שודר מאולפני האו״פ ברמת אביב אל מרכזי הלמידה ברחבי הארץ ואחר כך הופץ במשך כ 20 שנה לתלמידי האו״פ בקלטות.

פרופ׳ נדלר כיהן כפרופסור אורח במוסדות אקדמיים באירופה ובצפון אמריקה. בין השאר הוזמן להיות פרופ׳ אורח ב Graduate Center של ה City University of New York, ב University of Washington שב Seattle, אוניברסיטת La Sapienza שברומא וה Friedrich Schiller Universitat שבגרמניה.

הוזמן לשאת הרצאות מפתח בכינוסים מרכזיים שונים. בין אלה הרצאות על ״תהליכי פיוס בסיום קונפליקטים״ בכנס הפרלמנט האירופי בסריבו (2003), כנס נאט״ו על פיוס בעקבות חתימה על הסכמי שלום בדוברובניק (2011), הרצאה מרכזית על קרבניות ופיוס במפגש של קרבנות ״הטרור האדום״ בפרלמנט האיטלקי (2014), הרצאת פתיחה מרכזית בכנס על Human Rights בחסות ה Tom Lantos Institute שבבודפשט (2019). ב 2006 נשא את ה Keynote address בכנס על Intergroup Helping שאורגן על ידי ה European Association of Experimental Social Psychology ב Kiel שבגרמניה. הוזמן לשאת הרצאות מפתח בנושאי מחקרו במפגשים שנתיים של תוכנית הדוקטורנטים האירופאים בפסיכולוגיה חברתית, ובמפגשים שנתיים על פסיכולוגיה חברתית של יחסים בין קבוצות ב Jena שבגרמניה.

מחקריו

פרסם מעל 150 מאמרים מדעיים, ופרקים בספרים ערוכים בתחומי מחקרו. מאמריו פורסמו בבמות הפרסום יוקרתיות בפסיכולוגיה חברתית בפרט (לדוגמה: Journal of Personality and Social Psychology, Advances in Experimental Social Psychology), ובפסיכולוגיה בכלל (Psychological Bulletin). היה שותף לעריכת 6 ספרים מדעיים שהוצאו בהוצאות אקדמיות מובילות (Academic Press, Oxford University Press) והמחבר של הספר Social Psychology of Helping Relations: Solidarity and Hierarchy שיצא לאור ב 2020 בהוצאת Wiley שבארה״ב.

מחקריו עסקו בשני נושאים מרכזיים:1. פסיכולוגיה חברתית של יחסי עזרה, ו 2. תהליכים פסיכולוגיים של פיוס בין קבוצות יריבות. בתחום הראשון הדגישו מחקריו את התפיסה שבהיות המקבל תלוי בנותן, יחסי עזרה הם יחסים של אי-שוויון חברתי. הדבר נכון גם ברמה הבין אישית ,( ״מודל האיום להערכה עצמית בקבלת עזרה״ Nadler & Fisher, 1986 ) וגם ברמה הבין קבוצתית. בהתבסס על תיאורית הזהות החברתית עסקו מחקריו בחקר התנאים בהם יחסי עזרה בין קבוצות משמשים כמכניזמים לשימור או ערעור על יחסי כוח (Nadler, 2002; Nadler & Halabi, 2006 ). בחקר הפסיכולוגיה החברתית של תהליכי פיוס הציע את מודל הפיוס מבוסס הצרכים (Need Based Model (המבוסס על כך שבמהלך קונפליקט נפגעים צרכים זהותיים שונים אצל הקרבן והתוקפן. חווית הקרבנות קשורה בפגיעה בצרכים של מסוגלות וכוח, בעוד שהצד הנתפס כתוקפן חווה איום לזהותו המוסרית. המודל, שאושש במחקר, מציע שהסרה של האיומים הזהותיים מעלה נכונות לפיוס עם היריב. (2015,;Nadler & Shnabel, 2008 Shnabel & Nadler, 2008, 2015 ). חקר גם את ההשפעות השליליות של תחושת קורבניות על פיוס (Noor, Shnabel, Halabi & Nadler, 2012 ) ואת הדרכים בהן ניתן להתגבר על השפעות אלה (Hameiri & Nadler, 2017 ).

בנוסף עסקו מחקריו גם בהשפעות הפסיכולוגיה של השואה. חקר את ההשפעות הפסיכולוגיות של השואה על ניצולים שבנו חייהם בעיר לעומת אלה שעשו כך בקיבוץ (Nadler & Ben Shushan, 1989), המאפיינים הפסיכולוגיים של בני ובנות ניצולי השואה (Nadler, Kav Venaki & Gleitman, 1986 ), וההשתנות ביחס הקהילה המקצועית והחברה כולה אל ניצולי השואה לאורך השנים ((Nadler, 2001 .

פעילות ציבורית

תרם גם מזמנו בפעילות למען קידום שוויון בחברה הישראלית. בין השנים 1995 ל 1998 שימש כיו״ר ההנהלה של ISEF (Israeli Sepharadic Education Foundation) שמטרתה קידום צעירים וצעירות מהפריפריה על ידי מתן מלגות לדוקטורנטים במוסדות יוקרתיים בארץ ובעולם. בין השנים 1998 ל 2001 שימש כיו״ר העמותה ״ילדים״ המסייעת לילדים החוסים במוסדות מחוץ לביתם.

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)