פתיחת התפריט הראשי

טיוטה:מקרקעי יעוד

מקרקעי יעוד הם מקרקעי ציבור בעלי אופי מיוחד המיועדים לתועלת הציבור ולרווחת הכלל. בין סוגי מקרקעי היעוד נמנים שפת הים, נחלים ודרכים. קיימת חשיבות רבה לשמור על יעודם של מקרקעי ייעוד ועל כן השימוש בהם מוגבל בהיקפו וביכולת לנצלם. המטרה של מקרקעי יעוד היא להבטיח כי הציבור לא ינושל ממקרקעין המשמשים במישרין לתועלת הציבור, וכך המקרקעין ימשיכו לשרת את האינטרס הציבורי שלמענו הם נועדו.[1] שלילת זכותו של הציבור במקרקעין העומדים להנאת הכלל עשויה לעלות כדי פגיעה חוקתית בזכות לקניין של הציבור.[2] מקרקעי יעוד הם בעלי חשיבות מיוחדת במדינה קטנה כמו ישראל, שמשאב הקרקעות בה מוגבל מאוד.

התנאים להכרה במקרקעין כמקרקעי יעודעריכה

כדי שמקרקעין ייחשבו כמקרקעי ייעוד צריך שיתמלאו שלושה תנאים: 1) היותם מקרקעי ציבור; 2) היותם מקרקעין הנמנים על אחד הסוגים המפורטים בסעיף 107 לחוק המקרקעין; 3) היותם מיועדים לתועלת הציבור. להלן יפורט על כל אחד מהתנאים.

  1. מקרקעי ציבור - מקרקעי ציבור הם מקרקעין שנמצאים בבעלות המדינה, הקרן הקיימת לישראל, רשות הפיתוח, רשות מקומית או תאגיד סטטוטורי.[3]
  2. מקרקעין הנמנים על אחד הסוגים המפורטים בסעיף 107 לחוק המקרקעין - ככלל, מדובר במקרקעין שחשוב שיישארו בבעלות הציבור. מקרקעין אלה מונים, בין היתר, את הסוגים הבאים: (1) שפת הים, לרבות מקרקעין שבתחומי נמל; (2) נהרות, נחלים ותעלות וגדותיהם; (3) דרכים ומסילות ברזל, לרבות מקרקעין המשמשים תחנות של מסילות ברזל; (4) נמלי תעופה. בנוסף לסוגים אלה ניתן להכיר ביעודים נוספים של מקרקעין כ"מקרקעי יעוד" באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
  3. מקרקעין שנועדו לתועלת הציבור - כדי להוכיח שמקרקעין נועדו לתועלת הציבור נדרש להוכיח את אחד התנאים הבאים: 1) תכנית מתאר או תכנית על פי חוק רישום שיכונים ציבוריים שמועידה את המקרקעין לתועלת הציבור. 2) כשהשימוש במקרקעין בפועל הוא לטובת הציבור (בניגוד לשימוש פרטי, למשל). תנאי זה יתקיים רק כאשר לא נקבע בחוק יעוד מסוים לאותם מקרקעין.

מאפייניהם של מקרקעי יעודעריכה

איסור על ביצוע עסקאות במקרקעי ציבור - על-פי חוק המקרקעין, חל איסור על עריכת עסקאות הטעונות רישום במקרקעי ייעוד. עסקאות מסוג זה שנערכו במקרקעין הן חסרות תוקף ואינן ניתנות לאכיפה או לרישום.[4]

רישום של מקרקעי יעוד - ברישום של מקרקעי יעוד נדרש לציין את היותם מקרקעי יעוד.[5]

התיישנות במקרקעין יעוד - במקרקעי יעוד אין חלים דיני ההתיישנות.[6] הוראה זו היא חשובה, שכן היא מונעת מיחיד או מגוף כלשהו להשתמש במקרקעי יעוד לצרכיו הפרטיים, ולאחר תקופה ארוכה לטעון להתיישנות נגד אכיפת האינטרס ציבורי.

רכישת בעלות מכוח בנייה שבתום לב - בניגוד למקרקעין בבעלות פרטית, בונה במקרקעי יעוד (ומקרקעי ציבור בכלל) אינו זכאי לרכוש אותם לפי סעיף 23 לחוק המקרקעין, אף אם הבנייה נעשתה בתום לב.

גבולותיהם של מקרקעי יעודעריכה

ההגדרה של מקרקעי יעוד בחוק המקרקעין אינה מפורטת דיה, ועל כן קשה לאמוד את היקף השתרעותם ולקבוע את גבולם בסוגי המקרקעין השונים. עם זאת, בשיטות משפט אחרות נקבעו כללי אצבע לצורך העניין. כך למשל, במשפט הצרפתי רואים את הגובה המירבי שאליו עשויים להגיע מי הנהר או מי הים כגבול הרצועה היבשתית שנכללת תחת ההגדרה גדה של נהר או שפה של ים, בהתאמה.[7]

פקיעת מעמדם של מקרקעי יעודעריכה

מעמדם של מקרקעי יעוד יכול לפקוע בשתי דרכים עיקריות:

  1. אישור ממשלה - כאשר מקרקעי יעוד חדלו מלשמש לטובת הציבור קיימת עילה לפנות לממשלה לטובת שינוי יעודם. הפנייה לממשלה בעניין זה תיעשה דרך הממונה על המקרקעין. סמכותה של הממשלה לשנות את יעודם של מקרקעי יעוד היא סמכות שבשיקול דעת. לרוב סמכות זו של ממשלה מואצלת לאחד משריה.
  2. שינוי יעוד - דרך נוספת להפוך מקרקעי ייעוד למקרקעי ציבור היא על ידי תכנית שאושרה סופית לפי חוק התכנון והבניה או חוק רישום שיכונים ציבוריים (סעיף 110 לחוק המקרקעין).

חוקים נוספים היוצרים מקרקעי יעודעריכה

  1. חוק העתיקות - חוק העתיקות מאפשר למנהל רשות העתיקות להכריז כי מקום פלוני הוא אתר עתיקות.[8]
  2. פקודת היערות - שר החקלאות רשאי להכריז בצו כי אדמות יער פרטיות יהיו מוגנות כאשר קיים חשש לגורל העצים באותה חלקה.
  3. חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה - שר הפנים רשאי להכריז על שטח כגן לאומי או כשמורת טבע.

השוואה לשיטות משפט אחרותעריכה

משפט רומי - גם במשפט הרומי העתיק היה מעמד מיוחד למקרקעי יעוד, ובכלל זה הגנה משפטית מיוחדת. המשפט הרומי העתיק סיווג את הנכסים שאינם פרטיים לסוגים שונים, וביניהם ל-Res omnium communes (נכסים המשותפים לכול) ובהם אוויר, מים זורמים, הים ושפת הים; ול-Res publicae, נכסים השייכים לעם, והם נכסים שבבעלות העם או המדינה ואשר ייעודם הוא אך ורק לשימוש הרבים (המושג Res publica הוא אמה הקדמונית של הרפובליקה בימינו).[9]

משפט צרפתי - במשפט הצרפתי יש הבחנה בין מקרקעי ציבור שהם בבעלות ציבורית גרידא ויכלו להיות בבעלות פרטית (domaine prive) לבין "מקרקעי יעוד" שהם מעצם טבעם מיועדים לשימוש על ידי הציבור (domaine public), כמו למשל נהרות ודרכים. כללים אלה חלים בשינויים המחויבים גם על מטלטלין.[10]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יהושע ויסמן, דיני קנין - חלק כללי, תשנ"ג
  2. ^ בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 52 (1997)
  3. ^ סעיף 107 לחוק המקרקעין; סעיף1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל.
  4. ^ סעיף 111 לחוק המקרקעין.
  5. ^ סעיף 109 לחוק המקרקעין.
  6. ^ סעיף 113 לחוק המקרקעין.
  7. ^ יהושע ויסמן, דיני קנין - חלק כללי, תשנ"ג, עמ' 281
  8. ^ סעיף 28 לחוק העתיקות
  9. ^ שמואל אייזנשטדט, המשפט הרומאי, תולדותיו ותורתו, 143
  10. ^ יהושע ויסמן, דיני קנין - חלק כללי, תשנ"ג, עמ' 275-276