טיוטה:מרים היינסדורף
 | |
| לידה |
1913 ורשה |
|---|---|
| נהרג |
1 במאי 1943[1] (בגיל 30 בערך) טובנס – שולץ |
| מדינה | גרמניה |
| ידועה בשל | פעילותה בשומר הצעיר ובאירגון אייל |
| תפקיד | קשרית |
מרים היינסדורף (בגרמנית: Miriam Heindorf;1913 – 1 במאי 1943) הייתה חברת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה וחברת "השומר הצעיר". שם פעלה בתפקיד קשרית, והיוותה חלק חשוב ומרכזי מתנועות אלה, ייצגה את התנועה כולה בוועד הלאומי היהודי של ארגון אייל ובוועדת התיאום[2]. במהלך מרד גטו ורשה באפריל 1943, היא לחמה באזור טובנס – שולץ ונפלה באחד מקרבות אלה, אך סיבת מותה המדויקת לא ידועה.
ביוגרפיה עריכה
מרים נולדה בוורשה בשנת 1913.
בשנת 1929, כשהייתה בת 16 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, באותה השנה גם עברה עם משפחתה מלובלין לורשה.[1]
היא הצטרפה להכשרה החלוצית של "השומר הצעיר"- (תנועת הנוער הציונית הראשונה בעם היהודי) בעיר סלונים לקראת עלייתה לארץ ישראל,
אך בסופו של דבר מרים לא הספיקה לעלות עקב פרוץ המלחמה בשנת 1939[3], בספטמבר בשנה זו קיבלו שליחי השומר הצעיר הוראה לעזוב את אירופה ולחזור לארץ, חבריי ההנהגה ובוגרי התנועה יחד עם חלק מהאזרחים ברחו מזרחה לאזור הכיבוש הרוסי. שם התקבצו בווילנה שבליטא ב"ריכוז השומרי" וחיו חיי שיתוף בקבוצות ובקיבוצים ולמרות התנאים הקשים הם ניסו להתרכז במטרתם: מציאת דרך לעלות ארצה, כעבור כמה חודשים החל להגיע אליהם ידיעות על הנעשה בוורשה.
הידיעות כללו קנים שנסגרו, חניכים שנשארו ללא מדריכיהם בתקופה קשה ומצבה של התנועה שעמד במשבר חמור.
לאחר דיונים סוערים וחשבון נפש לגבי האם לחזור לשטח הכיבוש הנאצי כדי לבנות את התנועה מחדש הם החליטו לסכן את עצמם ולחזור לשטח זה. הסיבה העיקרית שהחליטו לחזור לשטח הכיבוש הנאצי היא שחבריי התנועה ראו עצמם חלוץ ההולך לפני המחנה, והרגישו מחויבים ואחראים לגורלו, תפיסתם הייתה "לחלוץ של עם בלי עם אין כל ערך. אם להציל יש להציל את כל העם, ואם צפוי אבדון-יאבד גם החלוץ", הם חזרו לורשה והחלו לשקם את התנועה אך הפעם בתנאי מחתרת.
כולם מרגע זה עברו לפעילות סודית והדרך היחידה שיוכלו לעבור בדרכים הייתה על ידי התחזות לגויי שזהו תפקיד שנבחרו אליו בעיקר נשים. מרים הייתה גם בתפקיד זה ונבחרה בתור קשרית.[4]
פעילותה בשומר הצעיר עריכה
בתפקידה עברה מקן לקן, סייעה במתן עזרה כספית, העבירה ידיעות על אקציות או גזרות אחרות, הפיצה כרוזים ובחשיבות עליונה- סימלה את המשך קיומה של התנועה בימי מלחמה. היא נהפכה לחלק חשוב ומרכזי מהתנועה ואף נבחרה לייצג את תנועת השומר הצעיר כולה בוועד הלאומי היהודי של ארגון איל ובוועדת התיאום.
כנציגה נסעה לסניפי "השומר הצעיר" בעיירות ובערי הפריפריה, והייתה בין מארגני ההתנגדות העירונית ברחוב נאלבקי 23 גטו ורשה, במהלך האקציה הגדולה של קיץ 1942 היא מצאה מחסה אצל חברי התנועה בחנות של אלכסנדר לנדאו.
כתמיכה במחתרת, אפשר לה לנדאו להשתמש בטלפון של המפעל כדי לשמור על קשר עם הצד ה"ארי" של העיר.[4]
נפילתה במהלך המרד עריכה
במהלך מרד גטו ורשה באפריל–מאי 1943, היא לחמה בחוליית הקרב של תנועתה בפיקודו של שלמה וינוגרון באזור טובנס – שולץ.
היא נפלה באחד הקרבות ב־1 במאי. סיבת מותה המדויקת לא ידועה.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 רשימת לוחמים, באתר www.thepartisan.org
- ^ מרים היינסדורף, חברת תנועת "השומר הצעיר" ו"הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה., נבדק ב-2022-06-02
- ^ Internetowa baza danych i mapa getta warszawskiego - Osoby - H - Heinsdorf Miriam (Nieznane), new.getto.pl
- ^ 1 2 3 בשואה ובמרד, באתר השומר הצעיר Hashomer Hatzair