טיוטה:צאלח אליהו

צלאח אליהו (נולד ביום 10.6.1932, ו בסיוון, ה'תרצ"ב) הוא רב, פייטן, חזן, ומשורר. בנם הרב חכם יצחק נח שהיה היה רב ואב בית דין של קהילות יהודיות בכורדיסטן, ורב מושב אלקוש שבגליל. נמנה עם מייסדי המושבים אלקוש ושתולה שעל גבול הצפון. נבחר לאחד מארבעה עשר משיאי המשואות בטקס המשואות שנערך ביום העצמאות ה-75 למדינת ישראל, שעמד בסימן חלוציות. עורר התרגשות גדולה ברחבי המדינה כאשר טרם השאת המשואה על ידו בחר לשיר קטע מפיוט שכתב הקורא לאחדות בעם ישראל.

ביוגרפיה

הרב צאלח אליהו נולד ב-1932 בעיירה כויסנג'ק שבכורדיסטן העיראקית, לאביו הרב יצחק נח. כבר משחר ילדותו בבית המדרש התגלה כעילוי ונדע בחריפות שכלו וזכרונו. בשנת 1941, בהיותו בן 9, עבר את מאורעות ה"פרהוד" על ידי האספסוף המוסלמי בעיר שהושפע מהתעמולה הנאצית. בשנת 2017 הוכר הרב כניצול שואה לאור אירועים אלו. בשנת 1950, הגיע בגפו לארץ ישראל, כאשר משפחתו עדיין בעיראק. עם הגיעו לישראל בינואר 1951 התגייס הרב לגדוד 54 של חטיבת גבעתי כלוחם. הרב לחם בראשית שנותיה של המדינה בפעולות התגמול בגזרת סוריה. בשנת 1953, נישא לרעייתו נזימה ובמהלך נישואיהם נולדו להם 13 ילדים. בני הזוג התגוררו תחילה במעברת יוחנן. במרץ 1954, עזבו בני הזוג יחד את המעברה, והיו בין התושבים הראשונים במושב "אלקוש". באותה תקופה שירת הרב כלוחם מג"ב וכרב"ש ביישוב. בשנת 1969, הרב ומשפחתו עברו חלוצים למושב שתולה ונמנו על מקימיו, מתוך האמונה והרצון להפריח את הגליל, והעובדה כי ההתיישבות היהודית בו הייתה דלילה. בשנים הראשונות של מושב שתולה, עבד הרב כנציג המושב אל מול המוסדות המיישבים. באותו הזמן, ועד למלחמת לבנון השנייה, היישוב היה מצוי תחת סכנה ביטחונית תמידית, הגבול עם לבנון היה פרוץ ופתוח וכך חדירות מחבלים מלבנון, הנחת מטענים, ירי מרגמות, היו דבר שבשגרה. חרף זאת עמדו הרב ובני משפחתו איתנים ונאחזו בקרקע חדורים באהבת המולדת. כל זמן שידו האחת של הרב עסקה בחלוציות, בחיזוק ביטחון היישוב ונטילת חלק פעיל בהפרחת המושב, ידו השנייה לא זנחה את הרוח, את מלאכת הקודש ואת מורשת בית אביו. החל משנת 1993 כיהן הרב כרב בפועל, חזן וכשליח ציבור עבור אנשי המושב שתולה ואזור הגליל המערבי והכל בהתנדבות מלאה. עמוסים באהבת ישראל, הרב ואשתו ז"ל, נודעו בהכנסת האורחים שלהם לכל מאן דכפין שהגיע לאזור. בייחוד נודעו בהכנסת האורחים ואימוץ חיילים בודדים (וגם כאלו שלא) ששירתו באזור גבול הלבנון. לצד כל העיסוקים הנ"ל, שלח הרב ידו, כדרכם של רבני המזרח, גם במלאכת השירה והפיוט, חוקר המוזיקה היהודית וחתן פרס ישראל, פרופ' אדוין סרוסי, כתב על כתיבתו את הבאות: "מבחינה צורנית הרב משתמש בשיריו בכל השיטות שעמדו לפתחם של פייטננו מאז ומעולם: [...] בכך משתלב הרב בשרשרת הדורות של פייטני עמנו. מילים אחרות, בעומדי מול הרב הרגשתי כאלו אני בחברה של אחד מפייטני המזרח לפני כמה מאות שנים, כאילו הזמן עמד מלכת". על אף גילו המופלג, והעובדה שבשנים האחרונות ניטל ממנו מאור עיניו באופן כמעט מלא, מכהן הרב עד היום כרב וכחבר במועצה הדתית "מעלה יוסף", מצויד בזיכרון חד ויוצא דופן. בנוסף, מכהן הרב, כחבר במועצת יהודי כורדיסטן, במסגרת זו, פעל לשימור המורשת של העדה, ובגין פעולו הנ"ל קיבל בשנת 2016 את אות "יקיר העדה".

בשנת 2021 יצא לאור ספרו של הרב "יערת ארזים" בהוצאת "טקסט רץ" המונה למעלה מ-1,500 עמודים גדושים בכתבי ידו שנכתבו במשך למעלה מ-40 שנות פעילות ציבורית. לצד כל אלו, מפעל חייו החשוב ביותר של הרב הוא משפחתו הענפה. הרב זכה להקים משפחה מפוארת יחד עם רעייתו נזימה ז"ל אשר נפטרה לפני כ־13 שנה. הרב ממשיך לשמש כעמוד התווך של בני משפחתו הענפה, סבא ל-51 נכדים וסבא רבא לעשרות נינים. כל צאצאיו גדלו וחונכו לאהבת הארץ, דרך ארץ ואהבת התורה, והם ממשיכים את דרכו בבניית הארץ והגנה עליה, לצד עיסוק ברוח כמורים, מחנכים, רבנים ושליחי ציבור.