טיוטה:קישורנות
קישורנות - קונקטיביזם: גישה ללמידה בעידן הידע.
הגישה הקישורנית מתוארת על ידי מפתחיה, ג'ורג' סימנס וסטיבן דאונס, כגישה עדכנית ללמידה המשקפת את המבנה המרושת הבולט של התקשורת והאינטראקציות המקוונות[1]. אם תופסים "ידע" כמשהו שמופץ ומתפזר באמצעות רשתות של קישורים, הלמידה משמעה יכולת לבנות רשתות של קישורים ולהשתמש בהן. "ידע" על פי תפיסה זו אינו נרכש, כאילו היה חפץ, וגם אינו מועבר, כאילו היה סוגה תקשורתית. מכאן נובע גם שלצורכי למידה, לא ניתן להסתפק באריזת ידע כ"חבילה" (קורס, ספר, סרט וכו'), שכן מה שאנו לומדים ומה שאנו יודעים הם הקשָרים שאנו יוצרים בין הנוירונים, כתוצאה מההתנסויות והחוויות שאנו חווים. מנקודת המבט של לומדים המשתתפים בקורס מסוים, המשמעות של הגישה הקישורנית היא שתהליך ההשתתפות בקורס חשוב לא פחות – ואולי אף יותר – מהתכנים הארוזים בו. קורס קישורני אמור להציע ללומדים בו להתערוֹת בקהילה של משתתפים המתנסים יחדיו בחוויות ובעשייה מהתחום הנלמד. היות שמפתחי הגישה הקישורנית תופסים את עצמם כאנשי חינוך, הקורסים הקישורניים שהם מציעים מיועדים בטווח הקצר ליצירה של קהילת אנשי חינוך העוסקת בידע, בלמידה ובשאלות כמו איך אנחנו לומדים. המטרה ארוכת־הטווח היא לאפשר לחבריה וחברותיה של הקהילה החינוכית שנוצרת לסייע לאחרים ללמוד.[2]
כותרת עריכה
תוכן הכותרת.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Connectivism (Siemens, Downes) - Learning Theories". Learning Theories (באנגלית אמריקאית). 2015-06-01. נבדק ב-2017-07-11.
- ^ דלית לוי, לקחים שהופקו מהשתתפות בקורס מקוון פתוח רב שותפים ברוח הקישורנות (קונקטיוויזם), גדיש י"ג, 2012, עמ' 191-197 [1]