טיוטה:שירות הדואר של ממלכת האינקה

צ'אסקי הוא הכינוי שהוענק לשליחים שפעלו במסגרת אימפריית האינקה. השליחים המיומנים, המאומנים היטב, בעלי כושר גופני גבוה וסיבולת יוצאת דופן היו מופקדים על נשיאת הקיפוס, ההודעות והמתנות למרחקים שעד 240 ק"מ ביום על דרכי הדואר של האינקה. צ'אסקי לא היו רק שליחים (למרות שהיו גם ילדים צעירים ששימשו בעיקר להעברת הודעות פשוטות). הצ'אסקי למדו לקרא ולפרש את משמעות הקיפוס זה לזה ולממונים עליהם. הם לא רק העבירו מסרים בעל פה, אלא גם סייעו למפקח הכללי לעקוב אחר תושבי האימפריה.

כיצד פעלו הצ'אסקי

הצ'אסקי הוצבו לאורך אלפי קילומטרים, תוך שהם מנצלים את התשתית של דרכי הדואר הייעודיות ושל גשרי החבלים שנסללו לאורך הרי האנדים בשטח שבו משתרעות כיום פרו ואקוודור. לאורך החוף נסללו הדרכים בין נסקה לטומבס. דרכי הדואר הגיעו עד לקצות האימפריה בשטח השייך כיום לקולומביה, בוליביה, ארגנטינה וצ'ילה.

תחנות דרכים, שכונו בשם טמבוס, נבנו לאורך הדרכים על מנת לאפשר לשליחים לעצור ולהעביר את המסר אל השליח הבא בתור. התחנות הוקמו בגדלים שונים בהתאם לתפקיד אליו נועדו, סוג הדרך לצידה הוקמו, וסוג בעלי התפקידים שהורשו לעשות בהן שימוש. בנוסף, הוקמו גם מבנים מיוחדים שנקראו בשם צ'סקיווסיס בהם יכלו השליחים לנוח או למצוא מחסה מפני איתני הטבע. השליח החל את מסעו מטמבו אחד ורץ לעבר הטמבו הבא בתור שם המתין שליח רענן אשר הוביל את המסר לאורך קטע הדרך הבא.

המטען

כל שליח נשא עמו שני חפצים. קיפו ופוטוטו. הקיפו נועד לאכסן ולהעביר מידע באמצעות מערכת של קשרים אשר ייצגו דברים שונים באמצעות סוג החוט, צבעו, מספר הגידים שהרכיבו את החוט וכדומה. הצ'אסקי היו מסוגלים ורשאים לקרא, לתרגם ולהעביר את המידע שנאגר בקיפו. הקיפו לא ניתן היה לקראיה אם הצ'אסקי בלי הליווי הצמוד של הצ'אסקי אשר קיבל גם מסר בע"פ שאפשר לפענח את המסר. הפוטוטו היה קונכייה אשר שימשה כחצוצרה, באמצעותה אותת הרץ לרצים האחרים על כך שהוא מתקרב לתחנה ועליהם להיערך לריצה.

הדרכים כיום

חלק מן הנתיבים ותחנות הדרך אשר שימשו את הצ'אסקי השתמרו עד ימינו. הדרכים מאפשרות לטייל ולחוות את המרחקים ותוואי השטח עליהם נדרשו הצ'אסקי לגבור. לאורך מרבית הדרכים הוקמו גשרי חבלים.

קישורים חיצוניים

• Inca Roads and Chasquis

• דרכי האינקה: בשירות המלך
• העמק הקדוש של אימפריית האינקה - חלק שלישי