טיוטה:תקווה ותהילה
תקווה ותהילה (סרט) עריכה
| נכתב ע"י | ג'ון בורמן |
|---|---|
| בימוי | ג'ון בורמן |
| הפקה | ג'ון בורמן |
| מייקל דרייהרסט | |
| עריכה | אייאן קרפורד |
| שחקנים | שרה מיילס |
| דייויוד היימן | |
| דריק או'קונור | |
| סוזן וולדרידג' | |
| סמי דייויס | |
| אייאן באנן | |
| סבסטיאן רייס-אדוארדס | |
| מוזיקה | פיטר מרטין |
| צילום | פיליפ רואוסלוט |
| מדינה | בריטניה , ארה"ב |
| חברת הפקה | Goldcrest Filmst |
| Nelson entertainment | |
| הפצה | columbia-cannon warner distributor U.Kcolumbia pictures USA |
| הקרנת בכורה | ניו יורק - 16.10.1987בריטניה - 13.11.1987 |
| משך הקרנה | 113 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| תקציב | 9.3 מיליון [1] $ אמריקאי |
| 5.56 מיליון £ אנגלי | |
| הכנסות | 10 מיליון $ |
תקווה ותהילה הוא סרט דרמה-קומדיה-מלחמתי משנת 1987 שנכתב הפיק וביים ג'ון בורמן המבוסס על חוויותיו כשגדל בלונדון במהלך מלחמת העולם השנייה [2].הוא הופץ על ידי Columbia Pictures. הכותרת נגזרת מהשיר הפטריוטי הבריטי המסורתי "ארץ התקווה והתהילה". הסרט מספר את סיפורה של משפחת רואן [3]ואת חוויותיה, כפי שהן נראות דרך עיניו של הבן, בילי (סבסטיאן רייס-אדוארדס).
הסרט זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית, זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הקולנוע הטוב ביותר -בתחום מחזמר או קומדיה וקיבל חמש מועמדויות לפרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר (כולם עבור בורמן). הוא גם קיבל 13 מועמדויות לפרס BAFTA, וזכה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה (סוזן וולדריג').
עלילה עריכה
הסרט מתחיל ב-3 בספטמבר 1939, היום בו הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה. הוא מספר את סיפורה של משפחת רואן (בילי, אחיותיו סו ודון, והוריו גרייס וקלייב), המתגוררים בפרבר של לונדון. קלייב מצטרף לצבא ומשאיר את גרייס לבד לשמור על הילדים. היא כמעט שולחת את בילי וסוזי הרחק מלונדון, אבל מושכת אותם בחזרה בשנייה האחרונה על רציף הרכבת כשהיא מבינה שהיא לא יכולה לשאת להיות בנפרד מהם. כך, בילי נשאר בלונדון בשנים הראשונות של המלחמה.
מנקודת מבטו של בילי בן ה-10, ה"זיקוקים" שסיפק הבליץ (ספטמבר 1940 - מאי 1941) מדי ערב מרגשים כמו שהם מפחידים, וההריסות שהם משאירים מאחור מהוות מגרש משחקים מרתק עבורו ועבור נערים אחרים בגילו,שמעבירים את יומם ללא פיקוח או בקרה. שאר בני משפחתו של בילי לא רואים את הדברים בדיוק באותה צורה כשהפצצות ממשיכות ליפול, אבל הרצון שלהם לשרוד מקרב ומחבר אותם זה לזה. הפשיטות הליליות אינן מספקות את הדרמה היחידה, שכן אחותו הגדולה של בילי, דואן, מתאהבת בחייל הקנדי ברוס, נכנסת להריון, ולפתע כשחייה מתהפכים, היא מגלה במהרה את הערך של משפחתה.
כאשר בייתו של רואן נשרף (לא כתוצאה מהתקפה אווירית, אלא עקב שריפה רגילה), המשפחה עוברת לביתם השוכן בצד התמזה של הוריה של גרייס. זה מספק הזדמנות לבילי לבלות יותר זמן עם סבא שלו, ג'ורג', המלמד אותו את "דרכי הנהר".
בסתיו 1942, וינסטון צ'רצ'יל נושא את נאומו המפורסם "סוף ההתחלה". ברוס חוזר מהמחבוא הסודי שלו ויוצא לחופשה כדי למצוא את דואן. מיד אחרי שהם נישאים בכנסיית הכפר, חברי פרלמנט לוקחים את ברוס משם. באותו אחר הצהריים בסלון בבית סבה וסבתה, דואן יולדת בן, מוקפת במשפחתה - בילי לא עומד במעמד ומתעלף לנוכח המראה.למרות שגרייס שכרה בית למשפחה ממש במורד הנהר, בילי חייב לחזור ללונדון עד שיוכל להיכנס לבית הספר המקומי. ג'ורג' מסיע את הילד האומלל לבית הספר הישן שלו, רק כדי למצוא את הבלוק מלא בילדים צורחים ומוזנחים, שכן פצצת תועה הרסה את הבניין ("תודה לך אדולף!" ילד אחד בוכה).שואג מצחוק, ג'ורג' מסיע את בילי הביתה. בילי המבוגר נזכר: "בכל חיי, שום דבר מעולם לא תאם את השמחה המושלמת של אותו רגע. בית הספר שלי הפך לעי חורבות, והנהר סימן את ההבטחה לימים גנובים." הקרדיטים מתגלגלים על דימויים של הנהר, לצלילי "ארץ התקווה והתהילה".
ליהוק עריכה
שרה מיילס בתור גרייס
דיוויד היימן בתור קלייב
דריק אוקונור בתור מק
סוזן וולדריג' בתור מולי
איאן באנן בתור הסבא ג'ורג'
ז'אן-מארק בר בתפקיד ברוס
סבסטיאן רייס-אדוארדס בתפקיד ביל
ג'רלדין מיור בתור סו
אנני ליאון בתור סבתא
ג'רלד ג'יימס בתור המנהל
ניקי טיילור בתור רוג'ר
שרה לנגטון בתור פאולין
ג'ון בורמן בעצמו הוא הקריין המספר של הסרט. בתו של בורמן, קטרין בורמן, מופיעה בתור צ'ריטי (אחת מאחיותיה של גרייס), ואילו בנו, צ'רלי בורמן, מופיע כטייס הלופטוואפה שהופל.
אתרי צילום עריכה
על פי המנחה של ה-TCM דייב קארגר בשידור הסרט באפריל 2021, בורמן יצר מחדש את הרחוב בו הוא גר. הסט שהשתרע על פני 40 דונם, בעלות של מיליון דולר, היה הגדול ביותר שנבנה באנגליה מאז מלחמת העולם השנייה. סט הסרטים הראשי נבנה על המסלול שלא היה בשימוש בשדה התעופה לשעבר של ויסלי בסארי, והסצנות ליד הנהר צולמו ליד שפרטון לוק - Shepperton Lock .הצילומים התרחשו גם ב-Hightown Road, Ringwood, המפשייר, ובאולפני בריי בברקשייר [4].
קטעי ארכיון עריכה
קטעי "סרט החדשות" שביל רואה בקולנוע המקומי בסרט מכילים סצנות מהסרט "קרב בריטניה" משנת 1969.
תגובות וביקורתית עריכה
Hope and Glory קיבל ביקורות חיוביות מאוד בזמן יציאתו לאקרנים, ונבחר לאחד הסרטים הטובים ביותר של 1987 על ידי למעלה מ-50 מבקרים [5].כמו כן לפי Broadcast News הסרט הופיע בעוד 10 רשימות מובילות ב-1987.
באתר Rotten Tomatoes ברשימת הביקורות review aggregator , הסרט מחזיק בציון "טרי" של 96% על סמך 26 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 8.3/10 [6].ב-Metacritic, יש לו ציון ממוצע משוקלל של 86 מתוך 100 על סמך 15 מבקרים, מה שמצביע על "הערכה אוניברסלית" [7].קהלים שנשאלו על ידי CinemaScore העניקו לסרט ציון ממוצע של "A" בסולם A+ עד F [8].
כמו כן הסרט זכה לביקורת חיובית על ידי המבקרת פאולין קיאל באוסף ביקורות הסרטים שלה Hooked: קשה להאמין שאפשר ליצור קומדיה נהדרת מהבליץ אבל ג'ון בורמן עשה את זה. בסרטו החדש והאוטוביוגרפי, הוא קיבל את ההשראה לנטרל את בריטניה בזמן המלחמה ולהראות לנו את מלחמת העולם השנייה כפי שהוא ראה אותה כילד בן שמונה. המלחמה משחררת את בני הרוהאן מהמונוטוניות העגומה של חייהם - חיי "הצווארון הלבן הצבוט". הוא לא מכחיש את המלחמה בפחדיה, ובכל זאת הוא נותן נופך היפוך קומי. זו השמחה של הסרט. למלחמה יש את הזוועות שלה, אבל היא גם הורסת הרבה ממה שהעניים העדינים כמו גרייס רוהן (שרה מיילס), בקושי הצליחו להכיר ברצונם להרוס. זה כמו גרסה באנגלית פשוטה של "ליל הכוכבים הנופלים" של האחים טביאני.
גם הביקורת של המבקר עמנואל לוי הייתה חיובית, וכתבה: "הבמאי ג'ון בורמן מציע מבט נוסטלגי בחום על ילדותו בפרבר של לונדון במהלך מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1987 כתב רוג'ר אברט: אולי יש משהו בעצם המלחמה, בכוחם של רובים ופצצות, שמושך את דמיונם של ילדים קטנים. מפציצים ומטוסי קרב ורקטות וטנקים מרגשים בגיל הזה שבו אתה מבוגר מספיק כדי להבין איך הם עובדים אבל צעיר מכדי להבין מה הם עושים. התקווה והתהילה של ג'ון בורמן הוא סרט על אותה עונה מדויקת בחייו של נער בריטי צעיר שגדל בפרבר של לונדון במהלך מלחמת העולם השנייה.הסרט הוא קודם כל שחזור קפדני של התקופה. כל המכוניות והשלטים נראים נכונים, ויש אינספור התייחסויות קטנות להלך הרוח בזמן מלחמה, כמו כשהאחות הגדולה מציירת תפרים על רגליה כדי ליצור ניילונים מזויפים. הגדולה של בורמן היא היכולת לשחזר ולהעביר לצופה את עצם התחושה והלך הרוח שהיו באוויר באופן מאד מוחשי. Hope and Glory זוכה להצלחה עצומה באנגליה, משום שלכל פריים יש משמעות המקשרת את הקהל הבריטי לזיכרונות המיוחדים שלו, ומחברת אותו רגשית לתקופה ההיא.עבור עיניים אמריקאיות, זהו סרט אוניברסלי יותר, לא כל כך על מלחמה אלא על זיכרון.
והוא מסיים בציטוט : " כשאנחנו צעירים, מה שקורה לא חשוב כמעט כמו מה שאנחנו חושבים שקורה. אולי זה נכון גם כשאנחנו לא כל כך צעירים " [9].
תקציב ופידיון עריכה
Goldcrest Films השקיעו בהפקת הסרט 1,288,000 ליש"ט וקיבלו 1,665,000 ליש"ט, מה שגרם להם לרווח של 377,000 ליש"ט.
בבריטניה , הסרט הרוויח 845,927 ליש"ט.
פרסים ומועמדויות עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Michael Cieply, Director Disputes Columbia Claim 'Hope and Glory' Helped Cause Loss, Los Angeles Times, 1988-03-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 'Hope and Glory', www.washingtonpost.com
- ^ 'Hope and Glory', www.washingtonpost.com
- ^ Howard Maxford, Hammer Complete: The Films, the Personnel, the Company, McFarland, 2019-11-08, ISBN 978-1-4766-2914-8. (באנגלית)
- ^ P. A. T. McGILLIGAN, Mark Rowland, Film Critics Agree: 1987 Was a Good, Bad Year, Los Angeles Times, 1988-01-24 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Hope and Glory | Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com (באנגלית)
- ^ Hope and Glory, www.metacritic.com (באנגלית)
- ^ Home, Cinemascore (באנגלית אמריקאית)
- ^ Roger Ebert, Hope and Glory movie review & film summary (1987) | Roger Ebert, https://www.rogerebert.com/ (באנגלית)