טלקוט פרסונס

טלקוט פרסונס (באנגלית: Talcott Parsons;‏ 13 בדצמבר 1902 – 8 במאי 1979) היה מחשובי הסוציולוגים בארצות הברית.

טלקוט פרסונס
Talcott Parsons

לידה	13 בדצמבר 1902 קולורדו ספרינגס, ארצות הברית
פטירה	8 במאי 1979 (בגיל 76) מינכן, גרמניה המערבית
ענף מדעי	סוציולוגיה
מקום מגורים	גרמניה, ארצות הברית
מקום קבורה	Old Burying Ground
מקום לימודים	קולג' אמהרסט (1924) בית הספר לכלכלה של לונדון (1925) אוניברסיטת היידלברג (1927)
מנחה לדוקטורט	אדגר זלין
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד
תלמידי דוקטורט	Albert K. Cohen, Robert F. Bales, Jackson Toby, Edward Clifton Devereux, רוברט קינג מרטון, Edward Laumann, Marion J. Levy Jr., Robert Neelly Bellah, Jesse R. Pitts, Morris Zelditch, קליפורד גירץ, Harold Garfinkel
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
צאצאים	Charles Parsons
תרומות עיקריות
פיתוח הגישה הפונקציונליסטית לסוציולוגיה

ביוגרפיה

טלקוט פרסונס נולד בקולורדו ספרינגס בארצות הברית. הוא למד סוציולוגיה באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, שם התוודע לכתביהם של מקס ובר ואמיל דורקהיים. כששב לארצות הברית, הביא איתו את כתביהם, שלא היו ידועים במחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות האמריקאיות ותירגם אותם לאנגלית.

היה פרופסור וראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד. עיקר פרסומו בא לו מפיתוח הגישה הפונקציונליסטית לסוציולוגיה, גישה ששלטה בסוציולוגיה האמריקאית והעולמית עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בשנת 1949 היה פרסונס נשיא האגודה האמריקאית לסוציולוגיה. היה נשיא האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1967 – 1971) והחל משנת 1974 האקדמיה מעניקה פרס על שמו, עבור תרומות למדעי החברה. בחייו פרסם מעל 400 ספרים ומאמרים.

תאוריות ורעיונות

פרסונס ניסח מערכת תאורטית לצורך ניתוח החברה לה קרא "תיאוריה של הפעולה", בהתבסס על העיקרון המתודולוגי והאפיסטמולוגי שנקרא "ריאליזם אנליטי" ועל בסיס הנחה אונטולוגית של פעולה "וולונטריסטית". את עיקרון הריאליזם האנליטי מבין פרסונס כגישה שאומרת שאת המציאות ניתן להבין מדעית רק מתוך מושגים ותאוריות, ושאלה מספקים כל אחד זווית מאוד מסוימת וחלקית. פרסונס אינו מטיל ספק בקיומה של מציאות, גם לא ביכולת להבין אותה, נדגיש. אולם הוא האמין בכך שתיאוריה אחת לא תוכל להסביר את הכול. הנחת הריאליזם האנליטי נועדה להסביר כיצד זה שאנשים שונים תופסים את המציאות אחרת ועדיין מצליחים לתאר את אותם האובייקטים (התשובה: כל אחד מתאר מזווית אחרת). פרסונס גם ביקש בכך להסביר את השוני העצום בין הדרכים בהן חוקרים וחוקרות תופסים את המציאות. הבנה וולונטריסטית את הפעולה, בינתיים, מדגישה את הבחירה של השחקן החברתי כיצד לפעול ועל מה לפעול, ובמקביל מדגישה הבנה זו ששחקנים חברתיים שואפים לפעול באופן רציונלי, גם אם אינם יכולים להגיע לרמה הזו בפועל. הרציונליות של הפעולה, במילותיו, היא נורמה אותה מבקש השחקן לממש. אולם ניתן להצביע על שלל כשלים בדרך לשם.

המבנה של הפעולה החברתית

"המבנה של הפעולה החברתית" היא עבודתו הגדולה הראשונה, כמו גם זו שנחשבת לחשובה ביותר. בעבודה זו ביקש פרסונס לאחד בין עבודותיהם של דורקהיים, ובר, פארטו ואחרים כדי לפתח תאוריה חדשה של פעולה בכלל ושל פעולה חברתית בפרט. שני מקורות ההשראה המרכזיים שלו היו ספרו של אלי הלוי "התגבשות הפילוסופיות הרדיקליות" (עבודה בשלושה כרכים, פורסמה בין 1901–1904) ולימודיו באוניברסיטת היידלברג, שהייתה עירו של מקס ובר. מטרתושל פרסונס בפיתוח התיאוריה הסינתטית החדשה הייתה לשמור על הקפדנות הפוזיטיביסטית והמדעית תוך שילוב של מרכיבים סובייקטיבים כדוגמת ערכים, רעיונות, מטרות אישיות ועוד. כך, למשל, פרסונס ביקש לראשונה (עבור הסוציולוגיה האמריקאית) לדון בהשפעה של אידיאלים על מבנה הפעולה האנושית, תוך ניסיון להציג את הבעייתיות שמצא בתיאוריה הביהביוריסטית, כמו גם בגישות מטריאליסטיות אחרות שהתעלמו, לדבריו, מאותם מרכיבים פנימיים-סובייקטיביים שקשה כל כך למדוד מבחוץ. פרסונס היה גם מהסוציולוגים האמריקאים הראשונים שטענו כי התרבות היא גורם עצמאי, כזה שכדי להבינו לא מספיק להכיר את הגורמים הכלכליים. לבסוף, יש המייחסים לפרסונס את ביסוס הקאנון הסוציולוגי, בשל הספר הזה ובשל תרגום ובר ודורקהיים לאנגלית. במשאל שנערך ב-1998 בקרב האגודה הסוציולוגית העולמית הספר "המבנה של הפעולה החברתית" נבחר לספר התשיעי בחשיבותו למחקר הסוציולוגי.

"המערכת החברתית"

בשנים הבאות, פרסונס ביקש להשתמש בספרו כהתחלה של פרויקט גדול יותר: תיאוריה מאוחדת של העולם החברתי. בספרו הגדול השני, "המערכת החברתית", ביקש לשרטט את הגבולות העיקריים שבתוכם התיאוריה הזו תתקיים. בספר, שניסוח מקוצר של כמה מרעיונותיו נמצאים בבסיס הרצאתו כנשיא האגודה הסוציולוגית לשנת 1947, פרסונס מבחין בין חמש רמות של מחקר לפי הקרבה לאובייקט האמפירי עליו נערך המחקר. המטרה שלו, בפשטות, היא לסדר את חלוקת העבודה של המדעים השונים כפי שפרסונס מבין אותם. עכשיו, ברמה הראשונה, והמרוחקת ביותר, נמצאת התיאוריה הכללית מכל, זו שמארגנת את התיאוריות שמתחתיה. פרסונס פונה כאן לתחומים שיהפכו בעתיד ל"תיאוריות של מערכות כלליות". זו גם הרמה בה כמה מתלמידיו המפורסמים ביותר יעסקו (ובכללם ניקלאס לומאן). ברמה השנייה נמצאות, לדבריו, המוטיביציות השונות ובכללן אישיות, חינוך וחיברות ואפילו מוטיבציות רגעיות. רמות אלו תאורטיות יחסית מכיוון שלמוטיבציות החוקר מגיע באמצעות הפשטה ולא ישירות. הרמה השלישית היא של ניתוח השוואתי של תרבויות קונקרטיות במצבים קונקרטיים מתוך מטרה לפתח תאוריות על אופייה של התרבות וכן בנוגע להשפעתה על הפעולות השונות. לכך מצטרפות, ברמה הרביעית, תאוריות שיקראו בעתיד "תיאוריות מסדר בינוני" או תאוריות שצומחות סביב תופעה/בעיה אמפירית יחידה (למשל, "מה גורם לעוני?"). ברמה החמישית והאחרונה, פרסונס ממקם את המחקרים שמבקשים להסביר פעולות אמפיריות בעזרת תיאוריות קיימות, וכן את מתודות המחקר השונות שגם אותן יש לדבריו לפתח. פרסונס עצמו הקדיש את עבודתו בעיקר לרמה הראשונה, אולם התנועה המחקרית שקמה סביבו ביקשה לחקור את הרמות השונות גם בכלים של פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה אמפירית.

על בסיס חלוקת העבודה הזו, פרסונס פיתח מערכת להסברת הפעולה החברתית בפרט והחברה בכלל, על פי הדגם שלהלן:

פרסונס הגדיר את ענפי המחקר העיקריים:

1. מחקר מורפולוגי – תיאור, הגדרה, השוואה ומיון של המערכת החברתית.
2. מחקר פיזיולוגי (מטפורה אורגנית, ביולוגית) – תיאור המכניזמים החברתיים, איך משהו פועל, איך המערכות השונות משולבות ופועלות יחד. איך מערכות כמו דת, כלכלה וכך הלאה, קשורות ליחסי השארות.

המערכת החברתית, לפי ניתוח זה, מחולקת לארבע תת-מערכות, שלכל אחת מהן תפקיד מוגדר:

המערכת האדפטיבית

תת-המערכת האחראית להתאמה (אדפטציה) של הסביבה החומרית לצורכי החברה, או במילים אחרות – לגיוס משאבים לצרכים חברתיים. במדינה המודרנית ממלאים תפקיד זה המוסדות הכלכליים, ובעיקר השוק החופשי.

המערכת של המטרות

תת-מערכת זו אחראית על קביעת מטרות לחברה, גיוס משאבים וביצוע של המטרות. תפקיד זה מתמלא על ידי המערכת הפוליטית.

המערכת האינטגרטיבית

זוהי תת-המערכת האחראית על הבטחת התיאום החברתי ועל שיתוף הפעולה התקין של כל חלקי המערכת. דבר זה נעשה בעיקר על ידי קהילות, חברויות ועל ידי מוסד המשפחה.

המערכת הסמויה

תת-המערכת האחראית על הנחלת הערכים של החברה לכלל הפרטים בה. מורכבת מהגורמים השונים האחראים לסוציאליזציה: בית ספר, משפחה וכדומה.

ניתן להמשיך לנתח באופן דומה כל אחת מתת-המערכות, בין אם בניתוח מבני, על ידי מציאת המבנים המרכיבים את תת-המערכת, ובין אם בניתוח פונקציונלי, על ידי מציאת הפונקציות של אותם מבנים.

נדגיש כי התיאור של פרסונס, בעוד שמתאר מערכת מתפקדת ו"בריאה", אינו מבקש לטעון שכל המערכות בהכרח בריאות. כמו עם הפעולה החברתית בספרו הגדול הראשון, גם בתיאור זה מדובר בהצבה של נורמה אליה, לטענתו, החברות השונות שואפות. לדבריו, אף מערכת לא מתפקדת כך במציאות. המודל שלו, מבחינה זו, הוא הרעיון של הומאוסטאזיס, שמאופיין (בתיאור פשטני במקצת) כניסיון דינמי להגיע למצב של איזון כשכל העת, מבפנים ומבחוץ, מצב האיזון הזה מופרע ולכן דורש תיקון. בממוצע, עם זאת, האורגניזם החברתי במצב תקין. בפועל, רוב הזמן הוא לא שם. מכאן גם ניתן להבין את ניסיונו בשנים שלאחר מכן לשלב בחזרה את הביולוגיה.

פרדיגמה של שינוי אבולוציוני

לאחר שהוביל במשך שנים את הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית בסוציולוגיה שינה כיוון תאורטי והציע תאוריה נאו-אבולוציונית בספריו "חברות: היבטים אבולוציוניים והשוואתיים" ו"המערכת של החברות המודרניות" (1971). פרסונס חילק את האבולוציה לארבעה תתי-שלבים: 1. חלוקה, שיוצרת תת-מערכות מהמערכת הראשית; 2. הסתגלות, שבה המערכות האלה מתפתחות לגרסאות יעילות יותר; 3. הכללה של המרכיבים שקודם לכן לא היו חלק מאותן ממערכות; ו 4. הפיכת ערכי המערכת לכלליים, ועל ידי כך הרחבת הלגיטימציה של המערכת, שנעשית מורכבת יותר. הוא הראה כיצד תהליכים אלה פועלים בשלושה שלבים של האבולוציה: 1. שלב פרימיטיבי, 2. שלב הביניים, ו־3. שלב מודרני. הגורם המכריע במעבר מהשלב הראשון לשני היה התפתחות השפה. הגורם המשמעותי במעבר מהשלב השני לשלישי היה "התפתחות הכללים הממוסדים של הסדר הנורמטיבי" או מערכת החוק. הרעיון המרכזי בגישתו הוא שדרוג הסתגלותי של מחזור השינוי האבולוציוני. דגם תאורטי זה היה חיובי בבסיסו, דהיינו צידד ברעיון הקידמה החברתית מתוך הנחה שככל שהחברה מתפתחת, היא משפרת בצורה הולכת וגוברת את יכולתה להתמודד עם בעיותיה. פרסונס ראה את התרבות המערבית כשיאן של החברות המודרניות, ואת ארצות הברית כמפותחת ביותר.

פרסונס, כפונקציונליסט-סטרוקטורליסט לא תפס את האבולוציה כתהליך. הוא טען כי מדובר בניסיון "להגדיר סוגים סטרוקטורליים ולקשור אותם ברצף". יש בכך כדי לראות את עבודתו גם כמחקר סטרוקטורלי השוואתי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טלקוט פרסונס בוויקישיתוף

• טלקוט פרסונס, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• טלקוט פרסונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• טלקוט פרסונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)