יאגדטיגר

היאגדטיגר (גרמנית: Jagdtiger) היה משחית טנקים גרמני במלחמת העולם השנייה. הוא נכנס לשירות בוורמאכט בשנת 1944, ונלחם בשתי החזיתות עד סוף המלחמה. היאגדטיגר היה כלי הרכב המשוריין הכבד ביותר שנלחם במלחמת העולם השנייה. כ-88 יחידות של היאגדטיגר נבנו.

יאגדטיגר

מידע כללי
סוג	משחית טנקים
מדינה מייצרת	גרמניה הנאצית
שנת ייצור	1944
תקופת השימוש	1944–1945 (כשנה)
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה
יחידות שיוצרו	77
מידע טכני
אורך	10.65 מטרים כולל תותח
רוחב	3.6 מטרים
גובה	2.8 מטרים
משקל	71.7 טון
מהירות	34 קמ"ש
טווח פעולה	120 ק"מ על כביש
מנוע	מנוע מייבאך V12 HL 230 P30 690 כ"ס
שריון	250 מילימטר
צוות	6
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 128 מ"מ Pak 44 L/55
חימוש משני	מקלע MG34 בקוטר 7.92 מ"מ

פיתוח

בעקבות הצלחתו של השטוג 3 כמשחית טנקים, ההנהגה הצבאית של גרמניה הנאצית החליטה לפתח תותח סער מתנייע שעשה שימוש בשלדה קיימת של טנק גרמני. כל משחיתי הטנקים הגרמנים במלחמת העולם השנייה חסרו צריח, וכתוצאה מכך יכלו לשאת תותח בעל קוטר גדול יותר. יתרון נוסף בטנק ללא צריח היה חיסכון בכסף ובזמן הייצור, מאחר שנדרשו פחות חלקים מורכבים לייצור.

בשנת 1942 ביקש המטכ"ל הגרמני להרכיב תותח בקוטר 128 מ"מ על שלדה של תותח סער. בשנת 1943 הוחלט להשתמש בשלדות של טנק הפנתר או הטיגר שעליהם יורכב תותח 128 מ"מ. שלדת הפנתר התבררה כלא מתאימה לתותח לאחר שנבנה דגם עץ של הטנק. באוקטובר 20, 1943, נבנה דגם עץ נוסף של היאגדטיגר אך הפעם על שלדת הטיגר II, והאבטיפוס הוצג לאדולף היטלר במזרח פרוסיה. הטנק כונה בתחילה בשם יאגדפנצר 6, אך לאחר מכן שונה שמו ליאגדטיגר (נמר צייד).

מאפיינים

היאגדטיגר השתמש בשלדת הטיגר II, ובמקום צריח הורכב תא משוריין גדול על התובה. מיגונו החזיתי העבה, שהיה כמעט בלתי חדיר לנשקי הנ"ט בתקופה, הגדיל את משקלו של הכלי שעמד על כ-71 טונות, מה שהפך אותו לרכב המשוריין הכבד ביותר שנכנס לשימוש במלחמת העולם השנייה, מלבד הפאנצר סימן 8 'מאוס' שמשקלו היה כ-188 טונות, שרק שתי יחידות שלו נבנו ואלו מעולם לא השתתפו בקרב.

מה שהפך את היאגדטיגר לאחד מכלי השריון הקטלניים ביותר היה חימושו הראשי, תותח בקוטר 128 מ"מ Pak 44 L/55, תותח הנ"ט הגדול והחזק ביותר שהותקן על כלי משוריין במלחמה, אשר היה מסוגל להשמיד כל טנק של בעלות הברית אפילו ממרחק של כ-3,500 מטרים. המחסור בצריח גרם לכך שהתותח יכל לנוע רק בכ-10 מעלות, מטרה שהייתה מחוץ לשדה האש הקטן חייבה את כל הטנק לזוז לעברה.

היאגדטיגר אמנם היה כלי מרשים מבחינת המיגון וכוח האש, אך הוא סבל ממגוון רב של בעיות מכניות וטכניות בגלל משקלו העצום והמנוע החלש שלו. המגבלות הטקטיות שלו היו ברורות, אפילו באופי הלחימה הגנתי של 1944-45. בסופו של דבר יותר יאגדטיגרים אבדו בגלל בעיות מכניות מאשר לאש האויב.

היסטוריה קרבית

יאגדטיגר המוצג במוזיאון באנגליה

הצבא הגרמני ביקש להזמין כ-150 יאגדטיגרים, אך רק כ-88 נבנו בפועל, מפברואר 1944 עד למאי 1945. כל 88 היאגדטיגרים שנבנו שירתו ב-2 גדודי נ"ט כבדים, ה-512 וה-653. כ-20 אחוז מהטנקים הושמדו בקרב ורבים אחרים הושמדו על ידי צוותיהם שלהם בגלל תקלות מכניות או מחסור בדלק.

שלושה יאגדטיגרים שרדו את המלחמה; הראשון מוצג במוזיאון הצבאי במרילנד ארצות הברית, השני במוזיאון הטנקים בבוינגטון שבאנגליה, והשלישי במוזיאון הטנקים בקובינקה שברוסיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יאגדטיגר בוויקישיתוף

• Achtung Panzer
• Panzer World