יוהאן וילהלם שירמר
יוהאן וילהלם שירמר (בגרמנית: Johann Wilhelm Schirmer; 7 בספטמבר 1807 – 11 בספטמבר 1863) היה צייר נוף גרפי וגרפיקאי מבית הספר דיסלדורף.
 | |
| לידה |
7 בספטמבר 1807 ייליך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
11 בספטמבר 1863 (בגיל 56) קרלסרוהה, הדוכסות הגדולה של באדן |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות של דיסלדורף |
| הושפע על ידי |
וילהלם פרידריך שדו, Heinrich Christoph Kolbe |
  | |
ביוגרפיה והתפתחות אמנותית עריכה
שירמר היה בנם הבכור השני של כורך הספרים יוליך יוהאן גוטלוב שירמר (1763–1826) ואשתו וילהלמין יוהנה כריסטינה שירמר, לבית פון בריטשבארט (1768–1841).[1] אחיו הצעיר היה צייר הנוף והצלם פחות ידוע פיליפ שירמר. בילדותו חווה שירמר את המצור על ייליך (1814), אותו תיאר מאוחר יותר בזיכרונותיו.
בין השנים 1821 ו- 1824 השלים שירמר חניכה לכריכת ספרים בבית המלאכה של אביו. בנוסף, החל בלימודי ציור ולמד באקדמיה לאמנות בדיסלדורף משנת 1826. שם הוא הפך לתלמיד של וילהלם פון שאדו והיינריך קולבה. בהשפעתו של קרל פרידריך לסינג התאמן שירמר כצייר נוף.
מאז 1834 נעשה עוזר הוראה ומשנת 1839 כפרופסור באקדמיה לאמנות בדיסלדורף, שירמר יחד עם לסינג, הם המייסדים החשובים ביותר של בית הספר לציור נוף בדיסלדורף. בשנת 1836 נסע להולנד, וביצע בהזמנתו של קמיל סגליו בשנת 1836, נסיעה לנורמנדי. נסיעה זו גרמה לו לזנוח את הכיוון שהלך בו - מיותר דגש על הרישום, להעצמת הדגש על אפקט הצבע והגוון. ביטויים לשינוי סגנון זה, נראה משנת 1838בתמונות כמו "נוף סתיו", "וטרהורן" או "יונגפראו בשווייץ".
נסיעתו לאיטליה בשנת 1840 הביאה אותו לכיוון המסוגנן והאידיאליסטי יותר של ציור הנוף, לעיתים קרובות עם מוטיבים מקראיים.
בשנת 1841 הוא התחתן עם אמילי פון ברדלבן.
בשנת 1854 הוא מונה למנהל הראשון של בית הספר לאמנות בקרלסרוהה שהוקם באותה העת, על ידי יורש העצר הנסיך, ומאוחר יותר הדוכס הגדול, פרידריך הראשון.[2] הוא עבר מדיסלדורף לקרלסרוהה. כאן עבד שירמר בין היתר כמורה של הנס תומא, רודולף אפ ואנטון פון ורנר.
נושאים דתיים שולטים בעבודתו המאוחרת, בעוד שתמונותיו האחרונות כבר אינן שייכות לשום כיוון מסוים. הם ביטוי כללי למצבי רוח או מחשבות ונושאים בסגנון אימפרסיוניסטי.
עבודתו הגרפית של שירמר, כ -30 גיליונות, אינה ידועה. בצעירותו עד שנות ה-1840 הייתה חשובה לאמן. הוא העדיף תחריט, ועסק גם בליטוגרפיה. התחריט הראשון שלו, "הנזירה המתפללת", נוצר בדיסלדורף בשנת 1829. בשנת 1847 פורסם תיק העבודות שלו שכלל שמונה תחריטי נוף מקוריים, המורכבים מגיליונות מתקופות שונות.
יחד עם אוגוסט וובר, הוא נחשב לאחד משני ה"אידיאליסטים "בבית הספר בדיסלדורף.
לזכרו שמו נחרט באקדמיה לאמנות בדיסלדורף בסוף שנות ה-1890.
תערוכות חדשות שוב הדגישו את חשיבותו של שירמר לפיתוח ציור הנוף הגרמני במאה ה -19.
גלריה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Johann Wilhelm Schirmer, www.rheinische-geschichte.lvr.de (בגרמנית)
- ^ Historische Zeitungen / 1854 [698 / Suche Pfannenschoppenstraße 32 [698-797], digital.ub.uni-duesseldorf.de