יול ברינר
יול ברינר (באנגלית: Yul Brynner; ברוסית: Юл Бриннер; 11 ביולי 1920, ולדיווסטוק – 10 באוקטובר 1985, ניו יורק) היה שחקן קולנוע ותיאטרון (במיוחד בברודוויי) אמריקאי יליד-רפובליקת המזרח הרחוק. זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1956 על תפקידו בסרט "המלך ואני".
.jpg) | |
| יול ברינר, 1960 | |
| לידה |
11 ביולי 1920 ולדיווסטוק, רפובליקת המזרח הרחוק  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1985 (בגיל 65) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
מנזר סן-מישל דה בואה אוברי |
| שם לידה | יוּלי בּוֹריסוֹביץ' בּרינר |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
ימק"א |
| תקופת פעילות |
1941–1985 (כ־44 שנים) |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
| בן או בת זוג |
וירג'יניה גילמור (6 בספטמבר 1944 – 26 במרץ 1960) * מרלן דיטריך |
| צאצאים |
ויקטוריה ברינר |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
_amerikanischer_Schauspieler.png) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה
עריכהברינר נולד בוולדיווסטוק שברפובליקת המזרח הרחוק, מדינה שהתקיימה בין השנים 1920-1922 ואז נבלעה אל תוך רוסיה הסובייטית, בשם יוּלי בּוֹריסוֹביץ' בּרינר, אח צעיר לאחותו הבכורה וורה (1916–1967). הוא הופיע בארצות הברית בסרטי קולנוע והפקות תיאטרון רבים. אמו, מרוסיה דימיטריבינה בּלגובידובה (1889-1943), הייתה בתם של דימיטרי איבראגאפוביץ בלגובידוב, שהיה רופא רוסי, ואנה טימופיבה קיריבה, שהייתה ממוצא צועני חלקי. אביו, בוריס יוליאביץ ברינר (1891–1948), היה ממציא ומהנדס ממוצא שווייצרי גרמני, רוסי ומונגולי (בוריאטים). הוא נקרא יול על שם סבו, יוליוס ברינר (1849-1920) אשר היגר משווייץ לוולדיווסטוק בשנת 1870 והקים עסק מצליח לייבוא וייצוא. סבתו נטליה יוסיפובה קורקוטובה (1866–1926) הייתה ממוצא מונגולי חלקי.
ילדותו של יול הייתה אקזוטית, אך הוא נהנה להגביר את האקזוטיות שלה באופן הומוריסטי לתקשורת על ידי המצאת פרטים ביוגרפיים שלא היו ולא נבראו. בין היתר, טען שנולד באי הרוסי סחלין להורים ממוצא יפני ושווייצרי ושמו היה טאייג'ה חאן. בנו פרסם ביוגרפיה שלו ב-1989 ובה הבהיר פרטים אלו ואחרים.
האב נטש את משפחתו כשיול היה ילד, והאם לקחה אותו ואת אחותו ורה לחרבין שבסין, שם למדו בבית ספר שהופעל על ידי ימק"א. ב-1934 עברה האם עם ילדיה לפריז. שם נשלח ברינר לבית ספר יוקרתי אך הוא נעדר מהלימודים ולבסוף נשר ממנו. יול נעשה מוזיקאי וניגן בגיטרה לצד אליושה דימיטרייביץ' במועדוני לילה. בשלב מסוים גם הצטלם בעירום. ב-1941 נסע לארצות הברית ללמוד משחק אצל מייקל צ'כוב, שם נלווה ללהקת התיאטרון שלו במסע הופעות שלה ברחבי ארצות הברית. באותה שנה הופיע לראשונה בניו יורק בתפקיד פביאן במחזה "הלילה השנים עשר". בשנות ה-40 הופיע באחת מסדרות הטלוויזיה הראשונות ובמחזות בברודוויי.
הדמות המפורסמת ביותר שגילם ברינר הייתה של מונגקוט מלך סיאם, אותה גילם הן במחזמר "המלך ואני" בברודוויי והן בעיבוד הקולנועי של המחזמר לסרט באותו השם. על משחקו זה זכה בפרס טוני ובפרס אוסקר, בהתאמה. הוא אחד משבעת השחקנים היחידים שזכו גם באוסקר וגם בפרס הטוני על גילום אותה הדמות. בברודוויי גילם ברינר את תפקיד המלך בין 1951 ל-1954, ומאוחר יותר הועלה המחזה לחצי שנה נוספת ב-1977 וחצי שנה נוספת ב-1985 - הופעתו האחרונה הייתה כארבעה חודשים לפני מותו.
ברינר התפרסם מיידית כשהתחיל לשחק בקולנוע ב-1956. באותה שנה הופיע לא רק ב"אנה ומלך סיאם" אלא גם בתפקידים ראשיים ב"עשרת הדיברות" וב"אנסטסיה".
בשנת 1965 הגיע לישראל והופיע בסרט "הטל צל ענק" בכיכובו של קירק דגלאס.
בשנת 1972 שיחק בסיטקום של CBS "אנה והמלך", המבוסס על המחזמר המלך ואני של רוג'רס והמרשטיין.
חיים אישיים
עריכהברינר התחתן ארבע פעמים. בין 1944 ל-1960 היה נשוי לווירג'יניה גילמור, שחקנית, ובנם יול "רוק" ברינר השני (1946–2023) נולד. ב-1959 נולדה לו בת מחוץ לנישואין "לארק ברינר", ואמה היא שגידלה אותה, אך הוא תמך בה כלכלית. בין 1960 ל-1967 היה נשוי לדוריס קליינר, דוגמנית מצ'ילה, עמה נולדה בתו ויקטוריה ברינר (נולדה 1962). בין 1971 ל-1981 היה נשוי לז'קלין דה קרואסה, עמה אימץ ב-1974 וב-1975 שתי בנות נוספות מווייטנאם, מיה ומלודי. מ-1983 ועד מותו ב-1985 היה נשוי לקתי לי, רקדנית אסייתית ממופע "אנה ומלך סיאם".
סיבת מותו של ברינר הייתה סרטן ריאות שנגרם מעישון - הוא נהג לעשן חמש חפיסות סיגריות מדי יום. תשעה חודשים לפני מותו התראיין לתוכנית הטלוויזיה "בוקר טוב אמריקה" והביע את רצונו להשתתף בפרסומת נגד עישון. חלק מאותו ריאיון אכן שובץ במשדר כזה של האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית ששודר לאחר מותו. הוא נקבר בבית הקברות שבמנזר סן-מישל דה בואה אוברי שבעיר לוז שליד פואטייה שבצרפת. בשדרת הכוכבים של הוליווד, מול בית מס' 6162, יש כוכב על שמו, ובית ילדותו בוולדיווסטוק הוא כעת מוזיאון.
פילמוגרפיה
עריכה| שנה | שם הסרט | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1949 | Port of New York | פול ויקולה | |
| 1956 | המלך ואני | המלך מונגקוט מסיאם | |
| עשרת הדיברות | רעמסס | ||
| אנסטסיה | הגנרל סרגיי פבלוביץ' בונין | ||
| 1958 | האחים קרמזוב | דמיטרי קרמזוב | |
| The Buccaneer | ז'אן לאפיט | ||
| 1959 | המסע | מייג'ור רוסי סורוב | |
| The Sound and the Fury | ג'ייסון קומפסון | ||
| שלמה ומלכת שבא | שלמה המלך | ||
| 1960 | Once More, with Feeling! | ויקטור פביאן | |
| Testament of Orpheus | סדרן בבית משפט | ||
| Surprise Package | ניקו מארס | ||
| שבעת המופלאים | כריס לאראבי אדמס | ||
| 1961 | Goodbye Again | ניצב בסצנת מועדוני לילה | |
| 1962 | Escape from Zahrain | שאריף | |
| טאראס בולבה | טאראס בולבה | ||
| 1963 | Kings of the Sun | צ'יף נשר שחור | |
| 1964 | Flight from Ashiya | סמל מייק טקאשימה | |
| Invitation to a Gunfighter | ז'ול גספרד ד'אסטינג | ||
| 1965 | מוריטורי | קפטן מולר | |
| 1966 | הטל צל ענק | אשר גונן | |
| The Poppy Is Also a Flower | קולונל סיילם | ||
| חזרת שבעת המופלאים | כריס אדמס | ||
| Triple Cross | הברון פון גרונן | ||
| 1967 | The Double Man | דן סלייטר / קלמר | |
| The Long Duel | סולטן | ||
| 1968 | Villa Rides | פנצ'ו וייה | |
| 1969 | The File of the Golden Goose | פיטר נובאק | |
| קרב על נרטבה | ולאדו (ולדימיר סמירנוב) | ||
| The Madwoman of Chaillot | יושב הראש | ||
| The Magic Christian | זמר קברט טרנסווסטי | ||
| 1970 | Adiós, Sabata | סאבאטה / אינדיו שחור | |
| 1971 | בשבי הפיראטים | ג'ונתן קונגרה | |
| Romance of a Horsethief | קפטן סטולוף | ||
| קאטלו | קאטלו | ||
| 1972 | חוק הוא אני | האיש החירש | |
| 1972 | אנה ומלך סיאם | המלך מונגקוט מסיאם | סדרת טלוויזיה בת 13 פרקים |
| 1973 | Night Flight from Moscow | קולונל אלכסיי ולאסוב | |
| עולם המערב | האקדוחן | ||
| 1975 | העיר האסורה | קרסון | |
| 1976 | עולם המחר | האקדוחן | |
| Death Rage | פיטר מרציאני |
קישורים חיצוניים
עריכה
יול ברינר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יול ברינר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יול ברינר, באתר AllMovie (באנגלית)
יול ברינר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
יול ברינר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
יול ברינר, באתר Last.fm (באנגלית)
יול ברינר, באתר AllMusic (באנגלית)
יול ברינר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יול ברינר, באתר Discogs (באנגלית)- Yul Brynner: The Magnificent King
- אוסף קישורים (אורכב 19.01.2006 בארכיון Wayback Machine) לתמונות, לביוגרפיות ולביקורות על סרטיו
- בנו של ברינר מפעיל אתר המתאר את היסטורית המשפחה
- יול ברינר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יול ברינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
