יול ברינר
יול ברינר (באנגלית: Yul Brynner; ברוסית: Юл Бриннер; 11 ביולי 1920, ולדיווסטוק – 10 באוקטובר 1985, ניו יורק) היה שחקן קולנוע ותיאטרון (במיוחד בברודוויי) אמריקאי. זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1956 על תפקידו בסרט "המלך ואני".
יול ברינר בסרייבו, 1969 | |
לידה |
11 ביולי 1920 ולדיווסטוק, רוסיה ![]() |
---|---|
פטירה |
10 באוקטובר 1985 (בגיל 65) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית ![]() |
מקום קבורה |
מנזר סן-מישל דה בואה אוברי ![]() |
שם לידה | יוּלי בּוֹריסוֹביץ' בּרינר |
מדינה |
ארצות הברית, רפובליקת המזרח הרחוק, שווייץ ![]() |
תקופת הפעילות |
1941–1985 (כ־44 שנים) ![]() |
מקום לימודים |
ימק"א ![]() |
בן או בת זוג |
וירג'יניה גילמור (6 בספטמבר 1944–26 במרץ 1960) ![]() ![]() |
צאצאים |
ויקטוריה ברינר ![]() |
מספר צאצאים |
5 ![]() |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |


ביוגרפיהעריכה
ברינר נולד בוולדיווסטוק שברוסיה ושמו המלא יוּלי בּוֹריסוֹביץ' בּרינר. הוא הופיע בארצות הברית בסרטי קולנוע והפקות תיאטרון רבים. אמו, מרוסיה בּלגובידובה, הייתה בתו של רופא רוסי. אביו, בוריס ברינר, היה ממציא ומהנדס ממוצא שווייצרי ומונגולי. הוא נקרא יול על שם סבו.
ילדותו של יול הייתה אקזוטית, אך הוא טרח והגביר את האקזוטיות על ידי המצאת פרטים ביוגרפיים שלא היו ולא נבראו. בין היתר, טען שנולד באי הרוסי סחלין להורים ממוצא יפני ושווייצרי ושמו היה טאייג'ה חאן. בנו פרסם ביוגרפיה שלו ב-1989 ובה הבהיר פרטים אלו ואחרים.
האב נטש את משפחתו כשיול היה ילד, והאם לקחה אותו ואת אחותו ורה לחרבין שבסין, שם למדו בבית ספר שהופעל על ידי ימק"א. ב-1934 עברה האם עם ילדיה לפריז. ברינר נשלח שם לבית ספר יוקרתי אך נעדר מהלימודים ולבסוף נשר ממנו. הוא נעשה מוזיקאי וניגן בגיטרה לצד אליושה דימיטרייביץ' במועדוני לילה. בשלב מסוים גם הצטלם בעירום. ב-1941 נסע לארצות הברית ללמוד משחק אצל מייקל צ'כוב, שם נלווה ללהקת התיאטרון שלו במסע הופעות שלה ברחבי ארצות הברית. באותה שנה הופיע לראשונה בניו יורק בתפקיד פביאן במחזה "הלילה השנים עשר". בשנות ה-40 הופיע באחת מסדרות הטלוויזיה הראשונות ובמחזות בברודוויי.
הדמות המפורסמת ביותר שגילם ברינר הייתה של מונגקוט מלך סיאם, אותה גילם הן במחזמר "המלך ואני" בברודוויי והן בעיבוד הקולנועי של המחזמר לסרט באותו השם. על משחקו זה זכה בפרס טוני ובפרס אוסקר, בהתאמה. הוא אחד משבעת השחקנים היחידים שזכו גם באוסקר וגם בפרס הטוני על גילום אותה הדמות. בברודוויי גילם ברינר את תפקיד המלך בין 1951 ל-1954, ומאוחר יותר הועלה המחזה לחצי שנה נוספת ב-1977 וחצי שנה נוספת ב-1985 - הופעתו האחרונה הייתה כארבעה חודשים לפני מותו.
ברינר התפרסם מיידית כשהתחיל לשחק בקולנוע ב-1956. באותה שנה הופיע לא רק ב"אנה ומלך סיאם" אלא גם בתפקידים ראשיים ב"עשרת הדיברות" וב"אנסטסיה".
בשנת 1966 הגיע לישראל והופיע בסרט "הטל צל ענק" בכיכובו של קירק דגלאס.
בשנת 1972 שיחק בסיטקום של CBS "אנה והמלך", המבוסס על המחזמר המלך ואני של רוג'רס והמרשטיין.
חיים אישייםעריכה
ברינר התחתן ארבע פעמים. בין 1944 ל-1960 היה נשוי לווירג'יניה גילמור, שחקנית, ובנם יול ברינר השני נולד. ב-1958 נולדה לו בת מחוץ לנישואין, ואמה היא שגידלה אותה. בין 1960 ל-1967 היה נשוי לדוריס קליינר, דוגמנית מצ'ילה. בין 1971 ל-1981 היה נשוי לז'קלין דה קרואסה, עמה אימץ ב-1974 וב-1975 שתי בנות נוספות מווייטנאם. מ-1983 ועד מותו ב-1985 היה נשוי לקתי לי, רקדנית אסייתית ממופע "אנה ומלך סיאם".
סיבת מותו של ברינר הייתה סרטן ריאות שנגרם מעישון - הוא נהג לעשן חמש חפיסות סיגריות מדי יום. תשעה חודשים לפני מותו התראיין לתוכנית הטלוויזיה "בוקר טוב אמריקה" והביע את רצונו להשתתף בפרסומת נגד עישון. חלק מאותו ריאיון אכן שובץ במשדר כזה של האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית ששודר לאחר מותו. הוא נקבר בבית הקברות שבמנזר סן-מישל דה בואה אוברי שבעיר לוז שליד פואטייה שבצרפת. בשדרת הכוכבים של הוליווד, מול בית מס' 6162, יש כוכב על שמו, ובית ילדותו בוולדיווסטוק הוא כעת מוזיאון.
סרטים שהשתתף בהםעריכה
- Port of New York 1949
- המלך ואני (1956) The King and I
- עשרת הדיברות (1956) The Ten Commandments
- אנסטסיה (1956) Anastasia
- האחים קרמזוב (1958) The Brothers Karamazov
- The Buccaneer (1958)
- The Journey (1959)
- The Sound and the Fury (1959)
- שלמה ומלכת שבא (1959) Solomon and Sheba
- Once More, with Feeling! (1960)
- The Testament of Orpheus (1960)
- Surprise Package (1960)
- שבעת המופלאים (1960) The Magnificent Seven
- Goodbye Again (1961)
- Escape from Zahrain (1962)
- טאראס בולבה (1962) Taras Bulba
- Kings of the Sun (1963)
- Flight from Ashiya (1964)
- Invitation to a Gunfighter (1964)
- מוריטורי (1965) Morituri
- הטל צל ענק (1966) Cast a Giant Shadow
- The Poppy Is Also a Flower (1966)
- 1966) חזרת שבעת המופלאים Return of the Magnificent Seven
- Triple Cross (1967)
- The Double Man (1967)
- The Long Duel (1967)
- Villa Rides (1968)
- קרב על נרטבה (1968) The Battle of Neretva
- The File of the Golden Goose (1969)
- The Madwoman of Chaillot (1969)
- The Magic Christian (1969) (הופעה לרגע)
- Adios Sabata חלק מThe Sabata Trilogy (1971)
- בשבי הפיראטים (1971) The Light at the Edge of the World
- Romance of a Horsethief (1971)
- Catlow (1971)
- חוק הוא אני (1972) Fuzz
- On Location with Westworld (1973) (סרט קצר)
- The Serpent (1973)
- Westworld (1973)
- העיר האסורה (1975) The Ultimate Warrior
- Death Rage (1976)
- עולם המחר (1976) Futureworld
- Lost in the Revolution (1980) (סרט קצר) (דמות המספר)
קישורים חיצונייםעריכה
- יול ברינר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- יול ברינר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- יול ברינר, באתר AllMovie (באנגלית)
- יול ברינר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- יול ברינר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- יול ברינר, באתר Last.fm (באנגלית)
- יול ברינר, באתר AllMusic (באנגלית)
- יול ברינר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- יול ברינר, באתר Discogs (באנגלית)
- Yul Brynner: The Magnificent King
- אוסף קישורים (אורכב 19.01.2006 בארכיון Wayback Machine) לתמונות, לביוגרפיות ולביקורות על סרטיו
- בנו של ברינר מפעיל אתר המתאר את היסטורית המשפחה
- יול ברינר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יול ברינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)