יסעור אטלנטי
יסעור אטלנטי (שם מדעי: Puffinus puffinus) הוא עוף ים השייך למשפחת היסעוריים. אוכלוסייתו העולמית מונה כ-15,000 עד 30,000 פרטים ונמצאת במגמת ירידה.
 יסעור אטלנטי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | יסעוראים |
| משפחה: | יסעוריים |
| סוג: | יסעור |
| מין: | יסעור אטלנטי |
| שם מדעי | |
 Puffinus puffinusבריניך, 1764 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
תיאורעריכה
היסעור בינוני בגודלו. יש ניגודיות בין חלקי גופו העליונים החומים לבין חלקי גופו התחתונים שבצבע לבן. ניגודיות זו מאפיינת עופות מים רבים. מבנה גופו ארוך וגלילי, כנפיו קצרות, מוארכות ומעוגלות מעט בקצותיהן. בתחתית הכנף ישנו פס חום אלכסוני. אורך גופו 34–39 ס"מ ומוטות כנפיו 78–90 ס"מ. משקלם משנתה בהתאם לעונות השנה ומשקלם הממוצע של הפרטים אשר מזדמנים לארץ הוא 190 גרם. המעוף של היסעור המצוי הוא ייחודי וכולל תעופה גלית, מתנדנדת במחזוריות גבוהה. התעופה כוללת גם קטעי חתירה נמוכים מעם המים עם קטעי גלישה קשתיים. טפיחות הכנף שטוחות וקשיחות מאוד, כמעט ללא גמישות בפרק היד. עקב המעוף המתנדנד ניתן לראות לסירוגין את ניגודיות צבעי גופו.[2]
תזונהעריכה
מזונו של היסעור הוא סרטנים ודגים. סרדינים, דגי אנשובי ודגים ממשפחת הקוליסיים מהווים הרבה ממזונו של היסעור המצוי. אמנם, מבחינה מספרית, הדגים מהווים רק שליש ממזונו של היסעור. שני השלישים הנותרים הם "חטיפי" קריל וסרטנים אחרים מסדרת "מעשירי רגל" כמו החסילון. כדי לרדוף וללכוד את מזונם, היסעורים אינם חוששים לצלול לתוך המים. חלק מהיסעורים יכולים לצלול עד עומק של 70 מטרים.[3]
סכנות ואיומיםעריכה
היסעור מאוים על ידי בנייה ופיתוח בחופים, טרף במושבות הקינון על ידי עכברושים וחתולים, ובים עקב חיפוש מזון, ממפגש עם קרסים ואמצעי דייג אחרים של ספינות.[4] סטטוס השימור הבינלאומי שלו אומר שעתידו בסכנה. עם זאת, בעת סכנה, אפרוחי היסעור מקיאים חומר שמנוני המדיף ריח דוחה ופוגע בטיב הניצוי של העוף התוקף. כך נוהגים גם הבוגרים בהגינם על טריטוריית הקינון.[5]
תפוצהעריכה
היסעור נפוץ בניו זילנד, חופי קליפורניה, איים באוקיינוס האטלנטי, לאורך חופי בריטניה וגם באיים השונים ברחבי הים התיכון, והים האדריאטי. היסעור מזדמן בישראל לאזורי חופי הים התיכון, בעיקר בחודשים אוגוסט וספטמבר.[6]
רבייהעריכה
היסעורים מקננים במחילות שהם חופרים בעצמם, בנקיקים, או במושבות, לעיתים מושבות גדולות בחופים סלעיים. הם מטילים ביצה אחת בלבד. הביצה גדולה בהשוואה לגודל ההורה. משך הדגירה ממושך, יחסית לגודל הביצה. שני ההורים משתתפים בדגירה, אך חילוף המשמרות ביניהם מתרחש אחת לימים אחדים, בלילה חשוך. ההורים באים להאכיל את האפרוח רק פעם אחת במספר ימים. משקלו מגיע לכשליש יותר ממשקל הוריו לקראת סוף שהייתו בקן. לאחר מכן הוא ניטש על ידי הוריו ונותר לבדו עד שעף מהקן. היסעור המצוי דוגר בפעם הראשונה כשהוא מגיע לגיל של 5 או 6 שנים.[7]
קישורים חיצונייםעריכה
- יסעור אטלנטי, באתר ITIS (באנגלית)
- יסעור אטלנטי, באתר NCBI (באנגלית)
- יסעור אטלנטי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ יסעור אטלנטי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ יסעור מצוי, באתר אתר הצפרות הישראלי
- ^ יסעור מצוי, באתר אתר הצפרות הישראלי
- ^ יסעור מצוי, באתר אתר הצפרות הישראלי
- ^ החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאוירת - כרך 6 - עופות, באתר כותר
- ^ החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאוירת - כרך 6 - עופות, באתר כותר
- ^ החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאוירת - כרך 6 - עופות, באתר כותר