יעקב בורק

איש עסקים ישראלי, סופר ומו"ל

יעקב בּוּרַק (נולד ב-11 באוקטובר 1948[1]) הוא איש עסקים וסופר ישראלי; מייסדהּ של קרן הון סיכון "אוורגרין" ומחבר שלושה ספרים רבי-מכר.

יעקב בורק
לידה 11 באוקטובר 1948 (בן 76)
מחנות המעצר בקפריסין, קפריסין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל האם שימפנזים חושבים על פרישה?, 2007;
מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדות?, 2011
השכלה הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
www.jacobburak.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בורק נולד ב-1948 בקפריסין. הוריו, ניצולי השואה מהעיר קובל שבווהלין, גורשו לשם על ידי הבריטים כשהגיעו לארץ ישראל באוניית מעפילים. הוא גדל ביפו ובחולון. אביו היה מנהל חשבונות, אמו שרה בורק עסקה בחינוך. הוא סיים תואר ראשון בהנדסה בטכניון ואחר כך שירת כעתודאי בחיל הים. וכן למד קורס PMD במינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

בשנת 1975 הקים את חברת הייעוץ 'יישום מערכות'. בשנת 1984 שימש יועץ ארגוני של המערך במסע הבחירות לכנסת האחת עשרה. בשנת 1985 הוא עמד בראש כוח המשימה הכלכלי שיזם ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, כדי לקדם את מעורבות אנשי העסקים היהודים בתפוצות בפעילות עסקית. בשנת 1987 ייסד את חברת ההשקעות "אוורגרין" - קרן הון סיכון ומהחלוצות בתחום הון הסיכון בישראל. בשנת 2005 העביר עם שותפו עופר נאמן את ניהול החברה לידי שותפיהם. בורק מכהן כחבר מועצת מנהלים בחברת "יוניון השקעות ופיתוח בע"מ".

בורק כיהן כיו"ר ארגון "מעלה" - עמותה שמעודדת עסקים לפעול מתוך אחריות סביבתית וחברתית. בורק כיהן כיו"ר "ארגון מידות", חברה לתועלת הציבור, המנסה ליצור תו תקן לארגוני המגזר השלישי בישראל ופועל למדידה ודירוג של עמותות. וכן היה שותף בהקמת מיזם "עיגול לטובה", המעודד אזרחים לעגל את סכומי העסקות שהם מבצעים בכרטיסי האשראי ולתרום את הסכומים המצטברים לעמותות על פי בחירתם. כיום הוא מכהן כיו"ר הוועד המנהל של עמותת "מחווה"[2] הפועלת לקידום אנושיות, חמלה וראיית האדם כאדם במערכת הבריאות.

היה בעל טור בירחון "דה מרקר" ובעיתון "הארץ", שבו כתב על נושאים שבין פסיכולוגיה לכלכלה. פרסום מאמריו ב"הארץ" הופסק "לאחר שהתגלו בחלקם חריגות ממה שנראה למערכת כשימוש ראוי במקורות למאמר".[3] פרסם חמישה ספרים. חלקם זכה לתרגום לשבע שפות.

בשנת 2013 יזם את הקמת כתב העת הדיגיטלי "אלכסון", המפרסם מאמרים בתחומי המדע, הפילוסופיה, התרבות והאמנות.

בורק מתגורר בתל אביב. הוא נשוי בשנית לנחמה, ואב לשני ילדים מנישואיו הראשונים. השתתף כשחקן בסדרת הטלוויזיה 30 ש"ח לשעה.
בנו אסי בורק עוסק במשחקי מחשב לשינוי וחיבר (במשותף) את הספר "משחקי שלום"[4].

מספריו

עריכה
  • האם שימפנזים חושבים על פרישה?, הוצאת כנרת וזמורה ביתן, 2007. הספר קיים גם בגרסה מוקלטת.
  • רעש - קווים לדמותה של הפרעה תרבותית, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2009. הספר קיים גם בגרסה מוקלטת.
  • מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדות, על הדחקה, חרטה ותקווה, הוצאת עם עובד 2011. הספר קיים גם בגרסה מוקלטת.
  • איך מוצאים חתול שחור בחדר חשוך, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2013.
  • פעם כשאהיה יותר צעיר, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2016.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יעקב בורק בוויקישיתוף

מכּתביו:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אתר "אישים"
  2. ^ אתר עמותת מחווה
  3. ^ יעקב בורק, חמישה משפטים יותר מדי - יעקב בורק מתנצל ונפרד, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012
  4. ^ הקיבוץ המאוחד, 2024, דף הספר באתר "עברית"