כביש 66 (ארצות הברית)
כביש 66 (באנגלית: U.S. Route 66) היה כביש מהיר ראשי בארצות הברית משיקגו ללוס אנג'לס[1].
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
ויל רוג'רס  |
| אורך |
2,448 מיל |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | ? – 11 בנובמבר 1926 |
| מיקום | |
| ערים ראשיות |
קליפורניה, אוקלהומה, קנזס, מיזורי, טקסס, אריזונה, ניו מקסיקו, אילינוי |
| נקודת סיום |
סנטה מוניקה, שיקגו |
| קואורדינטות | 39°00′25″N 89°46′46″W / 39.006952°N 89.77948°W |
 | |
  | |
כאשר הכביש נפתח לראשונה לתנועה בשנת 1926 הוא היה אחד מהכבישים המהירים הראשונים בארצות הברית[1]. נתיבו המקורי של הכביש היה באורך 3,940 ק"מ והוא חצה שלושה אזורי זמן בארצות הברית משיקגו ללוס אנג'לס כאשר הוא עובר דרך שמונה מדינות: אילינוי, מיזורי, קנזס (קילומטרים בודדים), אוקלהומה, טקסס, ניו מקסיקו, אריזונה וקליפורניה. הנתיב המקורי של הכביש קישר במכוון בין עיירות קטנות רבות לאורך המערב התיכון.
לאורך השנים עבר כביש 66 מקצי שיפורים רבים אשר שינו את נתיבו ואורכו הכולל. רבים ממקצי השיפורים העניקו לנוסעים בו נתיבים מהירים יותר ובטוחים יותר או חלקים חדשים שעקפו את הכבישים שעברו דרך מרכזי הערים.
כביש 66 היה הנתיב העיקרי בו עברה במהלך המאה ה-20 תנועה רבה אל עבר מערב ארצות הברית, במיוחד במהלך קערת האבק והשפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30[1]. הכביש סייע רבות לצמיחת הכלכלות של היישובים שדרכם הוא עבר. רבים מהאנשים שניהלו עסקים בתוואי הכביש זכו לאורך השנים להצלחה רבה בשל הפופולריות הגוברת לה זכה הכביש - אותם האנשים נלחמו בהמשך לשמר את הכביש כאשר החל לגדול האיום של בניית כבישים מהירים חלופית.
בשנת 1985 הוצא כביש 66 באופן רשמי ממערכת הכבישים הבין-מדינתיים לאחר שהוחלט כי תוואי הכביש לא היה מועיל עוד. רוב התנועה עברה לכבישים מהירים בינעירוניים עוקפים[1]. הכבישים הבין-מדינתיים ה-40, ה-57 וה-15 נסללו על שרידי הנתיב המקורי של כביש 66.
חלק מהנתיב המקורי של הכביש עדיין זמין כאטרקציה תיירותית תחת השם "Historic Route 66" (כביש 66 ההיסטורי).
השיר Route 66 של להקת הרוק הרולינג סטונז עוסק בכביש זה[1]. בשנת 2006, אולפני האנימציה פיקסאר השתמשו בכביש 66 בתור נקודת ההתרחשות של סרטם מכוניות.
כינויים
עריכהבמהלך השנים קיבל כביש 66 כינויים רבים. ישר אחרי שהוזמן, הוא נודע כ"כביש האלכסוני הגדול" בגלל שהוא נמתח משיקגו בצפון לאוקלהומה סיטי בדרום. לאחר מכן פורסם כביש 66 על ידי אגודת הכביש המהיר 66 כ"רחוב הראשי של אמריקה". השם היה בשימוש גם על ידי תומכי כביש 40, אך קבוצת כביש 66 הצליחה יותר. ברומן ענבי זעם מאת ג'ון סטיינבק, הכביש המהיר נקרא "אם הכבישים" ("The Mother Road") שמו הרווח של הכביש היום. השם האחרון לכביש 66 ניתן על ידי אגודת הכביש המהיר 66 בשנת 1952 כשם הלא רשמי "הכביש המהיר וויל רוג'רס" ("The Will Rogers Highway"), למרות ששלט הוצב בדרך עם שם הכביש בסרט של ג'ון פורד "ענבי זעם" שיצא לאקרנים בשנת 1940, 12 שנים לפני שהארגון קרא לכביש בשם זה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כביש 66, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)