כלורתיאזיד
כלורותיאזיד (באנגלית: Chlorothiazid) היא תרופה להורדת לחץ דם. התרופה שייכת לקבוצת תרופות הנקראות משתנים תיאזידיים, ושם מסחרי נפוץ הוא "דיוריל".
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| IUPAC name: 6-chloro-1,1-dioxo-2H-1,2,4-benzothiadiazine-7-sulfonamide | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C7H6ClN3O4S2 |
| מסה מולרית | 295.72 |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | נמוכה |
| הפרשה | סילוק בשתן |
| בטיחות | |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון C  |
| דרכי מתן | דרך הפה |
| אינטראקציות עם תרופות אחרות | ללא |
| מזהים | |
| קוד ACT |
C03AA04 |
| מספר CAS | 58-94-6 |
| PubChem | 2720 |
| ChemSpider | 2619 |
  | |
תרופות אלו מסלקות עודפי מים מהגוף ומפחיתות נוזלים במטופלים הסובלים מיתר לחץ דם, אי ספיקת לב המלווה בבצקות, שחמת כבד, ומחלות כליות. השפעה זו מיטיבה את תפקוד הכליות ומסייעת בהפחתת נפיחות בקרסוליים, רגליים, ידיים או בטן וכן הפחתת תסמינים של קשיי נשימה.
כלורותיאזיד נרשם כפטנט בשנת 1956, והוא חלק מרשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי.[1]
מנגנון פעולה עריכה
כלורותיאזיד הוא משתן תיאזיד המעכב ספיגה חוזרת של נתרן בצינוריות הכליה הדיסטליות (distal renal tubules) וכתוצאה מכך מוגבר סילוק של נתרן ומים בשתן.
התוויות עריכה
ההתויה של כלורותיאזיד היא יתר לחץ דם, בצקת הקשורה לאי-ספיקת לב, שחמת הכבד, סטרואידים, טיפול באסטרוגן, תפקוד לקוי של הכליות.
התוויות נוספות הן נפרוליטיאזיס, אוסטאופורוזיס, וסוכרת.
התרופה נמכרת טבליות, ותדירות נטילת התרופה היא פעם אחת בבוקר (או לפי הוראות הרופא). טווח מינון הוא במבוגרים 250–1000 מ"ג ליום. תחילת השפעה היא תוך שעתיים, ומשך ההשפעה 6–12 שעות.
בעבר השתמשו לטיפול טרום ויסתי, ומשתמשים בה כדי למנוע הישנות של סוגים מסוימים של אבני כליה.
התוויות נגד עריכה
רגישות יתר לכלורותיאזיד או סולפונאמידים, אנאוריאה.
כלורותיאזיד מגביר סילוק אשלגן ובכך גורם להפרעות קצב לב ולחולשת שרירים, בעיקר בקרב מטופלים בדיגוקסין. לכן, נהוג לתת תוספות של אשלגן ניתן עם תיאזידים.
תופעות לוואי עריכה
בפחות מאחוז באוכלוסייה ייתכנו תופעות לוואי הבאות: אקזמה, תסמונת סטיבנס-ג'ונסון, נמק אפידרמלי, הפרעה במבנה ההמטופוייטי, הפטוטוקסיות, זאבת (SLE).
לעיתים נדירות ביותר ייתכנו התופעות לוואי הבאות: לחץ דם נמוך, רגישות לאור, פריחות, אורטיקריה, היפרגליקמיה, עצירות, שלשול, אובדן תיאבון, בחילות והקאות, חוסר איזון אלקטרוליטי, היפרגליצמיה, היפראוריצמיה, ספסטיות, סחרחורת, כאב ראש, ראייה מטושטשת, קסנתופסיה ואימפוטנציה.
שימוש ממושך בתרופה עלול להוביל לאיבוד יתר של אשלגן ולערעור מאזן המלחים האחרים. לכן מומלץ לבצע בדיקות דם תקופתיות לניטור תפקוד הכליות ולבדיקת רמות סוכר, אשלגן, חומצת שתן ומלחים אחרים בדם.
בטיחות בהריון עריכה
כלורותיאזיד עלול לגרום לאיבוד נתרן אצל האם, ועדיף להימנע מלתת לאישה בהריון. התרופה עלולה לגרום לצהבת ילודים, טרומבוציטופניה, וייתכנו תגובות שליליות אחרות שהתרחשו אצל המבוגר. יש להימנע משימוש במשתנים עבור יתר לחץ דם הנגרם על ידי הריון בשל הסיכון לירידה בזליגת השליה.
אצל קשישים מסוימים יהיה צורך בהפחתת מינון.
פרמקוקינטיקה עריכה
זמן מחצית חיים: 145-120 דקות.
התחלה: השפעה ראשונית: 2 שעות, השפעה מקסימלית: 4 שעות.
משך זמן השפעה: 6-12 שעות.
שיא זמן פלזמה: בהזרקה: 30 דקות; דרך הפה: 4 שעות.
זמינות ביולוגית: מוגבלת מאוד.
חילוף חומרים: לא נראה מטבוליזם.
הפרשה: שתן (96%).
ניתן לדיאליזה: לא.[2]
ביבליוגרפיה עריכה
- כלורתיאזיד באתר infomed
- מידע על התרופה (באנגלית)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ כלורותיאזיד (Chlorothiazide) - על תופעות הלוואי ודרכי השימוש, באתר Infomed
- ^ Diuril (chlorothiazide) dosing, indications, interactions, adverse effects, and more, reference.medscape.com