כספם של אנשים אחרים וכיצד משתמשים בו הבנקאים
כספם של אנשים אחרים וכיצד משתמשים בו הבנקאים (באנגלית: Other People's Money And How the Bankers Use It) הוא ספר עיון מאת השופט היהודי-אמריקאי לואי ברנדייס שיצא לאור בשנת 1914.
רקע עריכה
ערך מורחב – הברונים השודדים
הספר יצא בשלהי תקופת הברונים השודדים לאחר שחלק גדול מכלכלת ארצות הברית נשלטה על ידי "טראסטים" - מונופולים ואוליגופולים שהתאגדו באופן חוקי וביצעו פעולות שונות כדי לצבור רווח על חשבון הציבור הרחב. פעולות אלה כללו אוליגופול מול הציבור, הפעלת כוח של מונופסון מול ספקים, לובי פוליטי בממשל כדי לקבל הקלות מס וסובסידיות, העברת חוקים ואיומים על ספקי תשתיות כדי לחסום יריבים ועוד. לקראת סוף תקופה זו היו שתי אימפריות עסקיות גדולות - של רוקפלר ושל ג'י, פי מורגן בשליטה על חלק גדול מכלכלת ארצות הברית ובעלי השפעה ניכרת על החלטות הממשל, שהיה בתורו תלוי בעסקים אלה לשם יציבות כלכלית- פוליטית ולשם קבלת הלוואות. תנועה פוליטית רחבה שהייתה תחילתה של התנועה הפרוגרסיבית שינתה את המדיניות של המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטית, דבר שהוביל לחוקים רבים להפחתת כוחם של עסקים גדולים כמו ריסוק מונופולים - כמו חוקי אנטי-טראסט, חוק סימון מזונות, פיקוח על תאגידי תרופות ועוד. עם זאת המסורת של הון שלטון המשיכה להשפיע על הפוליטיקה של ארצות הברית עד אמצע תקופת השפל הגדול וכן לאחר מכן. היבט משמעותי בהקשר זה היה ונשאר היכולת של בנקים ותאגידים גדולים להשפיע על המערכת הפיננסית לטובתם.
תוכן עריכה
הספר תוקף את השימוש בקרנות השקעה לקידום מיזוג ענפים שונים בשליטת מספר קטן של תאגידים, שלטענת ברנדייס פעלו במשותף למניעת תחרות. ברנדייס מתח ביקורת חריפה על בנקאי השקעות ששלטו בכמויות גדולות של כסף שהפקידו בבנקיהם בידי אנשי מעמד הביניים. ראשי הבנקים הללו, ציין ברנדייס, ישבו באופן שגרתי בדירקטוריונים של חברות רכבת ויצרנים תעשייתיים גדולים של מוצרים שונים, וכיוונו את משאבי הבנקים שלהם לקידום האינטרסים של חברות משלהם שיטה זו קיימת עד היום בחלק מהמדינות ומכונה דירקטורים צולבים. חברות אלה, בתורן, ביקשו לשמור על השליטה בתעשיות שלהן על ידי ריסוק עסקים קטנים ומניעת וחסימת עסקים חדשניים שפיתחו מוצרים טובים יותר כדי להתחרות מולם.
ברנדייס הדגים את טענותיו בדיון על סכומי הכסף שנשלטו על ידי בנקים, תעשיות ותעשיינים ספציפיים כמו ג'יי פי מורגן, וציין כי אינטרסים אלה רכשו לאחרונה הרבה יותר גדול מהעושר האמריקני מאשר גופים ארגוניים. היה אי פעם בעבר. הוא ציטט בהרחבה עדויות מחקירת הקונגרס שביצעה ועדת פוג'ו (Pujo Committee), על שם נציגת לואיזיאנה ארסן פוג'ו (Arsène Pujo), על נהלים עסקיים שנועדו לקדם מונופולים אוליגופולים וכלכלת מקורבים.
אחד המשפטים הידועים מהספר נוגע להשפעתה של שקיפות לשם מניעת שחיתות - "נאמר שאור השמש הוא חומרי החיטוי הטוב ביותר; ואור החשמל הוא השוטר היעיל ביותר."
פרקי הספר עריכה
- האוליגרכיה הפיננסית שלנו
- כיצד הם משתפים פעולה
- דירקטורים צולבים
- שרת אדון אחד בלבד!
- כיצד שקיפות יכולה לסייע
- כאשר הבנקאי מיותר
- אנשים גדולים ועסקים קטנים
- קללת הגודל
- כישלון הניהול הבנקאי
- חוסר היעילות של האוליגרכים
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הטקסט המקורי באנגלית