כף הערווה

באנטומיה של בני אדם ושל יונקים בכלל, כֵּף הָעֶרְוָוהלטינית: Mons pubis; שפירושה "הר הערווה") היא מסה מעוגלת של רקמת שומן שנמצאת במאחה עצמות החיק (Symphysis pubis) מעל לאיברי המין.

כף הערווה
כף הערווה באישה
כף הערווה באישה
שיוך subdivision of pelvis
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1265) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) mons pubis עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A09.2.01.002 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 20218 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנטומיהעריכה

אצל נשים קרויה כף הערווה גם "הר ונוס" (בלטינית: Mons veneris), והיא מתפצלת לשתי השפתיים הגדולות.

למרות שמצויה אצל גברים ונשים כאחד, כף הערווה נוטה להיות גדולה יותר אצל נשים. הרקמה השומנית שבה רגישה לאסטרוגן, וגדלה לכדי לרכס מובהק עם תחילת ההתבגרות המינית של נערות. כמו כן, מתכסת כף הערווה בשׂער ערווה. לעיתים קרובות היא הופכת פחות בולטת עם הירידה בהורמון אסטרוגן שחווה הגוף במהלך גיל המעבר.

בתרבות ובחברהעריכה

אף כי אינה חלק מאיברי המין החיצוניים עצמם, ניתן לראות בכף הערווה כאזור מעורר תאווה והוא נחשב לארוטי ביותר בתרבויות רבות. לאורך ההיסטוריה, הסרתם המלאה או החלקית של שיער הערווה הייתה נפוצה בחברות רבות, ולאחרונה היא נפוצה בעולם המערבי. ההסרה המלאה של שיער הערווה על ידי שימוש בשעווה, בסוכר או בגילוח, המוכרת כ"שעווה ברזילאית", הפכה למקובלת בשנים האחרונות.

בנסיבות מסוימות, כף הערווה נתונה לאידיאלים אסתטיים מעבר להסרת שיער. בהתאמה, מוצעים ניתוחים פלסטיים המשנים את צורת כף הערווה לאידיאל הנחשק. אידיאלים אלו עלולים להיות מושפעים מהעדפות אישיות, מנורמות תרבותיות עכשוויות, או מלחצים חברתיים.

 
פירסינג "כריסטינה"

צורות קישוט קבועות במטרה להעצים את המשיכה האסתטית של אזור זה הם הנבירה (ביפנית: 花弁), צילוק לצרכים קוסמטיים, או פירסינג כמו פירסינג "כריסטינה" או פירסינג "נפרטיטי". המושג "ואג'זל" מתייחס לקישוט לא-קבוע של כף הערווה עם קישוטי קריסטל.

אזכור בהלכהעריכה

בעיסוק בהלכות איילונית, מכנה המשנה את כף הערווה "שיפולי מעיים".

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כף הערווה בוויקישיתוף